מאת ריקי ברוך.
שייך לקטגוריית אקטואליה

הבחירות השלישיות מכאיבות לריקי ברוך, אבל היא לא מתייאשת או מוותרת על החובה לצאת ולבחור

משהו בעשור האחרון עורר בי תחושות קשות ויחס ביקורתי עיקש כלפי ההתנהלות הכללית במדינה. לא יכולה לשאת את זה יותר וכבר לא מנסה להבין “אותם”.
נולדתי לפני 61 שנה, כשהמדינה הייתה “של” ההורים שלי ושל כל עולי התפוצות שבאו להקים כאן מקום חדש לעם היהודי. אני אוהבת מאוד את המדינה. הורי הקשישים לחמו יחד בפלמ”ח. אבא היה בין משחררי העיר צפת ולחם במבצע דני. משהתפרק הפלמ”ח והפך לצה”ל, נשאר אבא בצבא הקבע. במקביל עלו על הקרקע והיו ממייסדי קיבוץ בית ג’וברין. אחותי הבכורה, שנולדה שנה אחר כך, הייתה הבת הראשונה של הקיבוץ ותמונתה התנוססה על גבי העמוד הראשי של עיתון “למרחב”. עד היום, בגיל 89 ו-90, מתגוררים הורי במושב ומעבדים את האדמה, ואנו חמשת ילדיהם מתנהלים בזכותם באותה הדרך.

העשור האחרון התיש את הציבור, ואותי כחלק ממנו. בעלי, לעומתי, חושב ממש אחרת ואנו מחזיקים תפיסות שונות באשר למובילי המדינה העדיפים לנו כיום. גם כשהשיחות בנושא גורמות לחילוקי דעות, אני לא נבהלת מהם. בכל פעם כשהדיון מתעורר, אני שבה ואומרת את אשר על לבי. הפוליטיקה, הפערים הכלכליים בין שכבות האוכלוסייה, העוולות כלפי קבוצות אוכלוסיה חלשות, גילויים מדאיגים על התנהלות כושלת, פרשות ופרשיות מסואבות וביטחון אישי מעורער הם תולדה של כל אלו. הקיטוב בעם מכאיב לי. מסוכן לכולנו ומעיב על היום יום עד שגורם לתחושת תסכול ודאגה אמיתיים.

בחירות בפעם השלישית בשנה אחת הם על גבול החוצפה. יודעת לומר שרבים חושבים וחשים כמוני – שהתהפכו היוצרות והציבור משרת את נבחריו. אגדיל ואומר: הם לא נבחריי. לא מרגישה שמישהו מהם מייצג אותי או את הקהילה והציבור בקרבו אני חיה. לא עוד. אנו רחוקים מהמציאות הראויה לנו, וזה מעורר בי תסכול. רואה שהמדינה על מוסדותיה שייכת למתמודדים, כשכל מה שעומד לנגד עיניהם היא טובתם האישית ומקומם במדרג ההיררכיה הפוליטי.

המדינה שלנו זקוקה להפרדה ברורה בין שלושת הרשויות, וכנסת שיושביה מבקשים לחוקק ולשנות. המדינה שלנו ראויה לממשלה חזקה ששריה יתנהלו אך ורק משיקולים שהם טובת העם והמדינה. כנסת וממשלה שיתמודדו עם כל התחלואים שפשטו בעשור האחרון בכל פינה. ממשלה שסדר היום שלהם יכלול צמצום פערים בחברה, פתרונות ראויים להורים הצעירים ולגני הילדים. שתעשה בכדי להגן על אוכלוסיות חלשות בהם הקשישים, הנכים, נכי צה”ל, שתבריא את מערכת הבריאות הנגועה, תעסוק בבעיית הפקקים ותמגר תופעות ועברות בקרב בכירים במערכת.

לאחרונה התבשרנו שפנינו לבחירות בפעם השלישית. אלך אל הקלפי ואשא עימי את כל הכעס, הכאב והתסכול על מה שאני מרגישה שהם “עושים לנו”. לא אוותר על הזכות שהיא חובה ואומר את אשר על לבי במעטפה אחת לבנה. עם כל הרצון למרוד בהחלטה על בחירות נוספות, אין לנו האזרחים את הפריבילגיה “להעניש” אותם ולהימנע מללכת לבחור. ההפך הוא. חובה על כולנו להבין שרק אם נקיים את חובתנו, נצליח לקדם את המיוחל לטובת הדור הבא, כדי להבריא את המדינה היחידה והטובה שיש לעם היהודי בארצנו. יחד נחזיר את המדינה אל העם.

אין לסבתאות גיל

הצורך בשיחה עולה גם כשהילדים בני עשרים פלוס