שירי שוחט, תלמידת תיכון, זמרת ומלחינה צעירה, התרגשה ממכתב הפרידה שהשאיר אחריו סרן יפתח יעבץ ז”ל שנפל ב -7 באוקטובר. את השיר “להיות ראשון” היא כתבה בהשראתו ולזכרו
“אני רוצה להיות ראשון, להילחם בגאון,
זה בדיוק מה שלימדתם אותי לעשות,
להילחם על הארץ הזאת”
כך שרה שירי שוחט ב”להיות ראשון” שנכתב בהשראת הסיפורים ששמעה על סרן יפתח יעבץ ז”ל מרמת השרון שנפל ב-7 באוקטובר בקרב בנחל עוז, ובעיקר על מכתב הפרידה שהשאיר אחריו.
חודשים ספורים קודם לכן, לפני קרב אחר בג’נין, כתב להוריו מכתב פרידה, אותו הפקיד בידי חבר בבקשה שיעביר להוריו רק אם אינו חוזר. זה מה שעשה החבר לאחר שסרן יעבץ נפל בקרב בנחל עוז ב-7 באוקטובר. בן 23 במותו.
“…להיות שם ראשון בחלק הכי מורכב- זה בדיוק מה שחינכתם אותי לעשות. וכשהמחשבות מעט בורחות, למה אנחנו ולמה עכשיו, על זה אני חושב, ופתאום התשובה ברורה לי מאוד. להילחם על הארץ הזאת, להוביל את היחידה הזו, זאת לא גבורה עילאית- זה סטנדרט. ואם הייתי צריך לפסל מחדש את חיי, לא הייתי משנה דבר. אוהב אתכם”, כך כתב בין השאר.
כששירי שוחט, תלמידת תיכון נתקלה במכתב הפרידה, הרגישה מיד צורך להפוך אותו לשיר. “המכתב הזה נתן אור, לכל מי שקרא אותו. יחד עם הדמעות המכתב נתן כוח, נתן תקווה. ישר חשבתי שצריך לכתוב מזה שיר והתפלאתי שאף אחד עוד לא כתב שיר למילים האלו. כמה ימים אחרי שהוא התפרסם התחלתי לכתוב בעצמי. המילים פשוט יצאו. שזרתי סיפורים ואת המילים של יפתח וכתבתי כמה בתים”, מספרת לנו שירי בשיחה שקיימנו איתה.
ספרי קצת על עצמך
“אני תלמידת תיכון, לומדת במגמת תיאטרון, מה שהפתיע הרבה אנשים כששמעו את השיר שלי. מאז שאני קטנה אני שרה, משחקת, רוקדת, כותבת, מלחינה, יוצרת, מנגנת. בעיקר, אוהבת לעשות לבד, בלי חוקים. זאת כנראה אחת הסיבות שלא הלכתי למגמת מוסיקה ובחרתי ליצור בדרך שלי. לפני כן, במשך שנים שיחקתי כדורגל וכשפרשתי פתאום היה לי הרבה זמן והתחלתי ללמוד לנגן על הגיטרה.”
המוזיקה נוצרת כמו קסם
ספרי על התהליך עצמו, איך זה עבד בפועל?
“הגיעו הימים שהרגישו כמו סיוט אחד גדול, בתוך כל החושך הזה התפרסם המכתב וזה פשוט קרה. אני אוהבת ליצור מוזיקה, זה מרגיע אותי. אני אוהבת לשמוע מוזיקה ולשיר. לא נעשתה בחירה, זה פשוט קרה. זה משהו שהוא טבעי לי, שאני אוהבת.
התהליך היה מאוד ארוך אבל בעצם השיר היה מוכן מאוד מהר. כשזה יוצא זה יוצא, חלק, נקי. כתבתי כמה בתים ראשונים וסקיצות לשתי אופציות והחלטתי ללכת עם אחת מהן. בדרך כלל המורה שלי לגיטרה ״מתרגם״ את הלחן שלי לאקורדים. הפעם החלטתי לקחת את הגיטרה ולהתחיל עם אקורדים מינוריים, עצובים, רגועים.
השמעתי גרסאות לרן שועה (המורה שלי שהוא בעצם חבר ושותף למסע) כדי שיוכל להמשיך לדייק את המנגינה שבראש שלי. אחרי עיבוד ראשוני שלו, המשכתי בעבודה.
הקלטנו אצלו סקיצה ראשונה של השירה. אותה גם שלחנו לניצן אלון ואריאל יום טוב, המפיקים הנוספים של השיר. רן ואני דייקנו דברים אחרונים לפני ההקלטה ובאולפן הקלטתי שלוש פעמים את השירה שלי – פעם אחת לחימום ואת הפעם השלישית רק בשביל שתהיה עוד אופציה חוץ מהשנייה.
האולפן היה קסום, המוזיקה נוצרת שם כמו קסם מול העיניים. באותו ערב הם שלחו את השיר ואז התחילה העבודה הפחות כיפית: הפרסום, יצירת הוידאו, תמונת השיר, שליחה לתיקונים והתאמות, העלאת השיר. עבודה לא פשוטה כשזה השיר הראשון הרשמי שלי שיוצא אבל יחד עם אילה שעזרה ודאגה עשינו זאת בסוף. לאורך כל הדרך גם אמא הייתה שם, לתאם, לסדר, לקבוע, לקחת לתמוך.”
הרגע בו הדמיון הופך למציאות
עם איזה אתגרים התמודדת?
“בעיקר האתגרים של הסוף. השיר כבר מוכן ועכשיו זה הרבה עניין של סבלנות. צריך תיקונים והתאמות כדי שיהיה אפשר לשלוח אותו לעידן שעשה עבודה מדהימה עם יצירת הווידאו. צריך לסגור מלא דברים אחרונים לפני שמעלים את השיר ומחליטים על תאריך, המון משימות וטיפולים שהיו בסוף לא מאוד קלים.”
האם היה משהו בתהליך שריגש או הפתיע אותך?
“קודם כל התמיכה של שירה יעבץ אפל, אמא של יפתח, שנתנה לי אהבה מרחוק. אישרה את הצעדים הקטנים או הגדולים יותר ועם העומס וההתמודדויות שלה הייתה שם בשבילי בלי שהיא מכירה אותי או חייבת.
בכל יצירה, תמיד מרגש אותי הרגע בו הדמיון שלי הופך למציאות. רן כבר מכיר אותי ועושה את זה בקלות, יוצר לי את החלום, את הרעיונות המשוגעים שלי הופך למוסיקה. אפילו אני, שכתבתי את השיר והלחנתי אותו, בפעמים הראשונות ששרנו וניגנו אותו הייתי עם דמעות בעיניים – שילוב של הריגוש בין לראות את החלום מתגשם ובין המילים.
בהתחלה, כשכתבתי את השיר והלחן לא דמיינתי את השיר עליי. דמיינתי שמישהו אחר ישיר אותי כי זה לא הסגנון הרגיל שלי. גם ההפקה המדהימה של ניצן ואריאל הוסיפה מעט מזרחיות שאמנם רחוקה ממני אבל הופכת את השיר למה שהוא.”
קשה להיות כאן ילד
כיצד את עצמך מתמודדת בימים אלו?
“קשה להיות כאן ילד. הילדות הולכת מהר. בהתחלה הייתה המון הכלה למצב. עכשיו חזרנו לשגרת לימודים עמוסה. אבל הגוף והנפש עדיין בטראומה. עדיין יש שלטים של החטופים במסדרונות בית הספר, עדיין יש לי צמיד צהוב על היד, עדיין בשבתות יש עצרות ועדיין יש שם אנשים שם ואנשים שנלחמים. אז הראש מבולבל, אני לא מסוגלת להתמודד עם הכאב הזה ובאמת אני חושבת שאני יותר מדחיקה ממה שאני מתמודדת.”
איזה מסר יש לך להורים?
“קודם כל, אם יש משהו שאני מודה עליו כל יום זה ההורים שלי והתמיכה שלהם במה שאני עושה ואוהבת. ההורים שלי שם כשאני צריכה והם אלו שמסבירים לי שאם אני לא אקבל 100 בכל מבחן אני עדיין אהיה בסדר.
אז אני חושבת שהמסר שלי הוא קודם כל תהיו שם, כשהילדים צריכים עזרה, עצה, חיבוק, תמיכה. תראו שאתם שם, תראו שאתם מבינים את הכאב.
תזכירו למי שצריך שיש פרופורציות – לא כהצהרה שמחייבת – אלא כתזכורת שאנחנו כאן בזכות הלוחמים שלנו שנלחמים על הארץ הזאת.”
״להיות ראשון״, מילים ולחן: שירי שוחט שירה: שירי שוחט עיבוד, הפקה וכלים: רן שועה, אריאל יום טוב, ניצן אלון
גם בספוטיפיי:
