
חזרה לשגרה בצעדים קטנים
החזרה לשגרה היא משימה. ההורים מותשים, הילדים מוטרדים, ולכולנו זה נראה כאתגר לא פשוט. במצב כזה אסור לשכוח שגם אם הם מתנגדים לנו, המסרים שלנו מחלחלים ואם נתנהל נכון, נוכל לעזור להם
החזרה לשגרה היא משימה. ההורים מותשים, הילדים מוטרדים, ולכולנו זה נראה כאתגר לא פשוט. במצב כזה אסור לשכוח שגם אם הם מתנגדים לנו, המסרים שלנו מחלחלים ואם נתנהל נכון, נוכל לעזור להם
כשהמציאות שלנו רצופת כאב וחוסר בטחון, עולה השאלה איזה מין ילדות ואיזה בגרות הילדים שלנו חווים ומה אנחנו מאחלים להם. הדיסוננס בין הקיים לבין מה שנתפס כ”נורמלי” הוא מבלבל אך לעיתים אפשר למצוא בו תקווה
במיוחד עכשיו, בתקופת החופש הגדול נראה שהילדים תמיד צריכים מאיתנו משהו. כשהם מקבלים את זה הם נעלמים ואם הם לא מקבלים, הם כועסים. אבל הצורך שלהם בתחנת הדלק שאנחנו, הוא אמיתי ומכין אותם לחיים. אז בכמה לתדלק לך?
הסללה מגדרית קיימת כמעט בכל מקום ובכל תחום. כהורים הרוצים לחנך את ילדיהם לערכי שוויון, עלינו להרכיב משקפיים בוחנות ולהעלות את המודעות לאי שוויון מגדרי. לדבר, לכתוב ולפעול – זה מה שיעשה הבדל
כבר 120 יום שהתיכוניסטים לומדים בניוטרל. נבחנים כרגיל, לא מקבלים ציונים ולא תעודות סוף שנה. הסכסוך המתמשך מסיג את מערכת חינוך לאחור והתלמידים משלמים את המחיר. דרוש פתרון מיידי
בעקבות הידיעה על ילדה צעירה ששמה קץ לחייה בגלל חרם חברתי, חן קרופניק חוזרת לצלקת הפרטית שלה, שואלת שאלות ומנסה לחפש תשובות
הקיץ הגיע ואיתו, כמו בכל שנה בשנים האחרונות, הסנקציה המפלה הננקטת בבתי ספר חילוניים כנגד בנות הלובשות מכנסיים קצרים. כשההורים מבקשים לקיים על כך דיון, הם נתקלים לא אחת באטימות של המערכת וזו אולי בעיה חמורה בהרבה
הכל התחיל מוויכוח על לק ג’ל. מהר מאד זה הידרדר לצעקות ולמרד וכשמדובר בהורים גרושים כל קונפליקט עלול להיות מאיים. איך יוצאים מזה?
הורים רבים שואלים עצמם מה נשתנה הפסח הזה? האם המציאות הסבוכה חודרת לשולחן החג? מה עושים איתה? ומה עושות נשים החשות לפתע שההגדה מדירה אותן?
ממה מורכבת תפיסת האושר של ילדינו? איך נצייד אותם בכלים הנכונים לבניית האושר האישי הפנימי שלהם? והאם זה מה שמערכת החינוך צריכה ללמד? מחשבות פילוסופיות ומעשיות על האושר שלנו ושל ילדינו
החזרה לשגרה היא משימה. ההורים מותשים, הילדים מוטרדים, ולכולנו זה נראה כאתגר לא פשוט. במצב כזה אסור לשכוח שגם אם הם מתנגדים לנו, המסרים שלנו מחלחלים ואם נתנהל נכון, נוכל לעזור להם
כשהמציאות שלנו רצופת כאב וחוסר בטחון, עולה השאלה איזה מין ילדות ואיזה בגרות הילדים שלנו חווים ומה אנחנו מאחלים להם. הדיסוננס בין הקיים לבין מה שנתפס כ”נורמלי” הוא מבלבל אך לעיתים אפשר למצוא בו תקווה
במיוחד עכשיו, בתקופת החופש הגדול נראה שהילדים תמיד צריכים מאיתנו משהו. כשהם מקבלים את זה הם נעלמים ואם הם לא מקבלים, הם כועסים. אבל הצורך שלהם בתחנת הדלק שאנחנו, הוא אמיתי ומכין אותם לחיים. אז בכמה לתדלק לך?
הסללה מגדרית קיימת כמעט בכל מקום ובכל תחום. כהורים הרוצים לחנך את ילדיהם לערכי שוויון, עלינו להרכיב משקפיים בוחנות ולהעלות את המודעות לאי שוויון מגדרי. לדבר, לכתוב ולפעול – זה מה שיעשה הבדל
כבר 120 יום שהתיכוניסטים לומדים בניוטרל. נבחנים כרגיל, לא מקבלים ציונים ולא תעודות סוף שנה. הסכסוך המתמשך מסיג את מערכת חינוך לאחור והתלמידים משלמים את המחיר. דרוש פתרון מיידי
בעקבות הידיעה על ילדה צעירה ששמה קץ לחייה בגלל חרם חברתי, חן קרופניק חוזרת לצלקת הפרטית שלה, שואלת שאלות ומנסה לחפש תשובות
הקיץ הגיע ואיתו, כמו בכל שנה בשנים האחרונות, הסנקציה המפלה הננקטת בבתי ספר חילוניים כנגד בנות הלובשות מכנסיים קצרים. כשההורים מבקשים לקיים על כך דיון, הם נתקלים לא אחת באטימות של המערכת וזו אולי בעיה חמורה בהרבה
הכל התחיל מוויכוח על לק ג’ל. מהר מאד זה הידרדר לצעקות ולמרד וכשמדובר בהורים גרושים כל קונפליקט עלול להיות מאיים. איך יוצאים מזה?
הורים רבים שואלים עצמם מה נשתנה הפסח הזה? האם המציאות הסבוכה חודרת לשולחן החג? מה עושים איתה? ומה עושות נשים החשות לפתע שההגדה מדירה אותן?
ממה מורכבת תפיסת האושר של ילדינו? איך נצייד אותם בכלים הנכונים לבניית האושר האישי הפנימי שלהם? והאם זה מה שמערכת החינוך צריכה ללמד? מחשבות פילוסופיות ומעשיות על האושר שלנו ושל ילדינו
מגזין אינטרנט ייחודי עבור הורים למתבגרים, מתחילת גיל ההתבגרות בגיל 9 ועד לגילאי 20+
רשמו בשביל לקראו תוכן אקסקלוסיבי
וחשוב כל שבוע.