הגדה אלטרנטיבית – גם זו בחירה

הורים רבים שואלים עצמם מה נשתנה הפסח הזה? האם המציאות הסבוכה חודרת לשולחן החג? מה עושים איתה? ומה עושות נשים החשות לפתע שההגדה מדירה אותן?

מה נשתנה הלילה הזה מכל הלילות? מה נשתנה בחג הפסח הזה?

בפסח הזה החלטתי שאני לא מסכימה יותר לחיות בשלום עם הדברים הקטנים הגדולים שהיו המצרים שלי, אלו שהצרו את צעדי.

אך אני הייתי זו שהצרה את צעדי. אני זו שבחרה להישאר במצרים. למה? כי היה לי נוח.

למעשה לא הרגשתי שצעדי הולכים וקטנים, לא הרגשתי את הפשרה שאני עושה בכל שנה מחדש בקריאת ההגדה המסורתית שהייתה המצרים שלי.

האם למדנו משהו מקריאת ההגדה?

אני אוהבת את פסח, אוהבת את ההתכנסות המשפחתית החגיגית, את  האוכל כמובן וגם את המאבק בין אלו שרוצים לקרוא את ההגדה עד הסוף ואלו שמוכנים לפרוש אחרי האוכל.

אבל אחרי שנים רבות אני מרשה לעצמי לומר בקול רם  – אני לא אוהבת את ההגדה המסורתית. אני לא אוהבת שהמילים לא מובנות, לא אוהבת שמקומן של נשים נגרע מההגדה ולא אוהבת שאנחנו חוגגים את החירות שלנו שהושגה באמצעות מות הילדים הבכורים במשפחה של עם אחר.

האלימות הטמונה בטקסט וחגיגת המנצחים מפריעה לי כשהיא נוכחת בשולחן החג המשפחתי ואם בכל השנים בהן אנו קוראים בהגדה לא מצאנו מקום להכניס חמלה או צער על המחיר של המלחמה הרי שלא למדנו כלום.

שנה אחרי שנה ראיתי את הדור הצעיר במשפחה מביט בהגדה בשעמום, לא מבין ולא מתחבר ומביט בדור ההורים והסבים שקוראים, לא מציעים פירוש וגם ולא מאפשרים התבוננות ביקורתית.

השנה בחרתי בהגדה עם מדרש נשי

השנה החלטתי לבחור הגדה אחרת. חיפשתי ומצאתי את ההגדה “והיא שעמדה” – הגדה של פסח עם מדרש נשי שמאירה קטעים מההגדה המסורתית באור חדש ואחר. יצרו אותה נשים שהתכנסו וכתבו פרשנות חדשה לטקסטים המסורתיים.

נוסף על כך, הבחירה שלי קשורה גם למה שאנחנו רואים שמתרחש סביבנו בחברה הישראלית.

המלאכה לא נשלמה

לתוך ההגדה שנקרא השנה אוסיף את הטקסט של אסא כשר שעוסק באחריות ובעצמאות:

“האבות המייסדים והאמהות המייסדות לקחו על עצמם את האחריות לכינון מלא ומוצלח של המדינה. מטבע הדברים, מלאכתם לא נשלמה והאחריות עברה מכתפי הדור הראשון אל כתפי הדור השני, ומשם אל כתפי הדור השלישי,  והרביעי , המלאכה עדיין לא נשלמה.

– עלינו ועל הבאים אחרינו האחריות להוציא את הגלותיות מן העם היהודי, עד כדי כך שכל אחד יפעל מתוך תודעה של שותפות באחריות, ולא יסתפק באזרחות הטובה של שומרי חוק ותו לא.

– עלינו ועל הבאים אחרינו האחריות להשלים את כינון החיים הפנימיים של מדינת ישראל, מוסדותיה, רשויותיה, חברת האזרחים שלה, כולם על יסוד הדבקות ברעיון שמדינת ישראל היא מדינה דמוקרטית לכל דבר וברעיון שמדינת ישראל היא מדינת הלאום של העם היהודי לכל דבר, ללא סתירה עיונית או מעשית בין השניים. בכלל זה גם האחריות לכינון אורחות חיים מתוקנים, של התנהלות נקייה לטובת הכלל, בהתאם למוסר, לאתיקה ולחוק.”

הילדים מסוגלים להתמודד

בפסח הזה אני מרגישה שהתעוררתי, שרבים התעוררו ואנחנו מאפשרים לילדינו להתעורר איתנו. אני מאמינה שיש משהו בריא בגישה שמאפשרת לילדים להתמודד עם המציאות. אנחנו לא מגוננים עליהם כמו בסרט “החיים יפים ” של רוברטו בניני, והם מוכיחים לנו שיש להם כוח ויכולת להתמודד איתה. ילדים ומתבגרים רבים מתעוררים, יוצאים מהרשתות החברתיות ומצטרפים אל ההורים. הם מוכיחים שהם יכולים להתמודד יחד איתנו עם המציאות וזה מלכד ומעורר שייכות.

בפסח הזה אני בוחרת מה אני מעבירה לדור הבא ומה אני משאירה מאחור.

אני בוחרת בעשרת הדיברות של יהודה עמיחי:

“השתנה ואל תשתנה”

אָבִי הָיָה אֱלהִים וְלא יָדַע. הוּא נָתַן לִי
אֶת עֲשֶׁרֶת הַדִּבְּרוֹת לא בְּרַעַם וְלא בְּזַעַם, לא בָּאֵשׁ וְלא בָּעָנָן
אֶלָּא בְּרַכּוּת וּבְאַהֲבָה. וְהוֹסִיף לִטּוּפִים וְהוֹסִיף מִלִּים טוֹבוֹת,
וְהוֹסִיף “אָנָּא” וְהוֹסִיף “בְּבַקָּשָׁה”. וְזִמֵּר זָכוֹר וְשָׁמוֹר
בְּנִגּוּן אֶחָד וְהִתְחַנֵּן וּבָכָה בְּשֶׁקֶט בֵּין דִּבֵּר לְדִּבֵּר,
לא תִּשָּׂא שֵׁם אֱלוֹהֶיךָ לַשָּׁוְא, לא תִּשָּׂא, לא לַשָּׁוְא,
אָנָּא, אַל תַּעֲנֶה בְּרֵעֲךָ עֵד שָׁקֶר. וְחִבֵּק אוֹתִי חָזָק וְלָחַשׁ בְּאָזְנִי,
לא תִּגְנוֹב, לא תִּנְאַף, לא תִּרְצַח. וְשָׂם אֶת כַּפּוֹת יָדָיו הַפְּתוּחוּת
עַל ראשִׁי בְּבִרְכַּת יוֹם כִּפּוּר. כַּבֵּד, אֱהַב, לְמַעַן יַאֲרִיכוּן יָמֶיךָ
עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה. וְקוֹל אָבִי לָבָן כְּמוֹ שְׂעַר ראשׁוֹ.
אַחַר-כָּך הִפְנָה אֶת פָּנָיו אֵלַי בַּפַּעַם הָאַחֲרוֹנָה
כְּמוֹ בַּיוֹם שֶׁבּוֹ מֵת בִּזְרוֹעוֹתַי וְאָמַר: אֲנִי רוֹצֶה לְהוֹסִיף
שְׁנַיִם לַעֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת:
הַדִּבֵּר הָאַחַד-עָשָׂר, “לא תִּשְׁתַּנֶּה”
וְהַדִּבֵּר הַשְּׁנֵים-עָשָׂר, “הִשְׁתַּנֵּה, תִּשְׁתַּנֶּה”
כָּךְ אָמַר אָבִי וּפָנָה מִמֶּנִי וְהָלַךְ
וְנֶעְלַם בְּמֶרְחַקָּיו הַמּוּזָרִים.

הכותבת היא עו”ס קלינית ופסיכותרפיסטית מוסמכת מטפלת מלמדת וכותבת. לאתר של הילה