מה עושים כשהמתבגר אומר שהוא לא אוהב אתכם, מה באמת עומד מאחורי האמירה הזו, ואיך תוכלו להתמודד עם זה?
אם אתם הורים למתבגרים, סביר להניח ששמעתם את ילדכם צועק לפחות פעם אחת ‘אני שונא אותך’, ואם הוא לא צעק זאת בקול, המחשבה הזו לבטח חלפה במוחו. אין ספק, המחשבה על כך ש’הילד לא אוהב אותי’ יכולה להיות קשה לכל הורה, אך מה באמת מסתתר מאחורי המילים הנוקבות האלו?
חשוב לזכור שכאשר היא מגיעה מילד או ממתבגר, “שנאה” אינה מתורגמת לסלידה הנלהבת שאנו מבינים כמבוגרים. זוהי מילת דחף המסמלת תסכול או אובדן שליטה. סביר להניח, שמה שהמתבגר שלכם רוצה לומר הוא, ‘אני לא יכול להתמודד עם המצב הזה, ואין לי את הכישורים להגיב בצורה בוגרת יותר’. בנוסף, לא צריך הרבה כדי שילדים ירגישו את ההשפעה שיכולה להיות למילים – והם יכולים להתלהב מהכוח שהם יכולים להפעיל.
כשהוא נאמר, ההשלכות השונות שיש לביטוי הזה על ילדים בגילאים שונים מצריכה גם תגובות שמתאימות לגילו של הילד.
יפתח גולדוין, פסיכולוג קליני, כותב במאמר על יחסי הורים ומתבגרים (1), שבעקבות השינויים המהירים שהילדים עוברים במהלך גיל ההתבגרות, גם היצרים עלולים להשתולל, וזה אך טבעי לראות תגובות כמו זלזול, ביטוח והתרסה כלפי ההורים. במקרים מסוימים, זה עלול אף להוביל לאלימות מילולית ופיזית. כך או אחרת, הכעס והתוקפנות של המתבגרים כלפי הוריהם עלולים להגיע באופן מפתיע הוא צפוי, מה שגורם להורים לא אחת לתחושה של חוסר שליטה, כמו גם הרגשה שאין בהם צורך או שהם מיותרים, ובמקרים מסוימים, הם אף עלולים לחוש מאוימים ולהעלב מההתנהגות המתריסה ומההתרחקות של המתבגר שלהם.
לא מעט שואלים את עצמם את השאלה, אם הילד שלי כל כך לא אוהב אותי, למה שאני אדבר איתו בכלל?
כיצד להגיב כשהמתבגר שלכם אומר את זה?
מתבגרים קולטים באופן ברור את המשמעות של “אני שונא אותך”, והם עשויים להשתמש בזה כדי להשיג השפעה מקסימלית. אבל היתרון בלהיות ילד יותר ויותר רהוט הוא, שלפעמים הם לא יכולים שלא לפלוט מה באמת מפריע להם. לפעמים, מה שהם אומרים מיד אחרי ‘אני שונא אותך’ חשוב הרבה יותר. בין אם זה “אף פעם לא נתת לי לעשות משהו כיף” או “למה אתה כל כך שונא את החברים שלי?”, לפחות יש לכם מושג איך ממשיכים מכאן, כי זה נותן לכם סוג של הקשר. חוץ מזה, אתם מבינים, שלא מדובר בשנאה אקראית.
מה עושים?
מתמקדים במה שבאמת מרגיז את המתבגר שלכם, אבל קודם כל, תנו לו קצת זמן להירגע, ואחרי שהבנתם מה מפריע לו, אתם באמת יכול להקשיב לדאגות שלו ולשתף אותו בשלכם. כך יהיה לכם הרבה יותר קל להיפגש באמצע ולהגיע לעמק השווה.
עומדים לאבד את זה?
אם אתם יכולים להגיב לילד בשלווה בחמש מילים או פחות, אתם תהיו הרבה יותר יעילים מאשר אם תרביצו בילד שלכם תורה עם תגובה ארוכה, נזיפות מתמשכות או הצהרות כמו ‘אתה לא תדבר אלי ככה’.
אתם יכולים להגיד משהו כמו ‘זה פגע ברגשות שלי’ ולתת לעצמכם זמן לרכך את הסיטואציה. אל תנסה לפתור את זה ברגע”. אם אתם מאבדים את העשתונות, אל תתייאשו. אין שום דבר רע בבקרת נזקים. התנצלות מצד ההורה היא עניין גדול עבור ילדים ומתבגרים כאחד. אם תכבדו אותם, אחרי הכל, הם עשויים לכבד אתכם בחזרה. תשאלו את המתבגר שלכם, האם הוא מוכן לשוחח. יכול להיות שהוא ישיב בשלילה, אבל זו בהחלט גישה מכבדת, אפילו לילד בן 9.
גולדוין מדגיש בהקשר הזה את העובדה, שלהורים יש תפקיד קריטי בתיווך עולם המבוגרים, הגנה על המתבגר שלהם והקניית דרכי התמודדות שמבוססות על ניסיונם האישי, וזאת למרות התחושה שילדם עצמאי, ולכאורה לא זקוק להוריו.
מצד שני, הוא מסביר, שמתבגרים לא יוכלו לקבל עצות הוריות מסוג זה, כל עוד לא יכירו בזהותם העצמאית המתפתחת. בשל כך, נדרש מההורים להבין, שכמו שילדם המתבגר חווה שינויים, גם ההורות צריכה להשתנות בהתאם.
באותו מאמר, העיקרון הזה מחוזק לפי דבריה של ג’סיקה בנג’מין, פסיכואנליטיקאית, המדגישה את חשיבות ההכרה במתבגר, שמעניקה לו את התחושה, שלרגשות ולמעשים שלו יש משמעות עבור ההורה. לדבריה, ההכרה במתבגר מחייבת שמירה על איזון בין נפרדות וקשר, לפיה ההורה מכיר את הילד שלו, אך מגלה בו צדדים חדשים, וזה מרגש אותו לגלות אותם. כאשר ההורה והמתבגר מבינים, שיש להם נפרדות, אך מצד שני הם קשורים זה לזה, יכולים לגשר על הפערים, ולהימנע מלהגיע למצבי קיצון.
בנג’מין מדגישה, במצב כזה המבוגר מבין ומכבד את צרכיו של המתבגר, כך שגם גילויי תוקפנות מצידו של המתבגר לא יהיו הרסניים. כמו כן, הוא לא ייכנע לביטויים מסוג זה ויצליח לשמור על הגבולות האישיים שלו, אך חשוב שבמקביל ינסה ניסיון כנה ואמיתי להבין את צרכי המתבגר והמסרים שעומדים מאחורי דבריו.
דרכים נוספות באמצעותן ניתן לחזק את תהליך ההתקרבות של המתבגר
- השאירו דלת פתוחה לתקשורת – תנו למתבגר שלכם לדעת, שאם הוא ירצה אי פעם לדבר, אתם תהיו שם כדי להקשיב. וודאו שהוא יודע שאם הוא רוצה לחלוק איתכם משהו על חייו או על עצמו, אתם תקשיבו לו ללא שיפוט. וודאו שהוא יודע, ששיתוף יגרום לכם להבין אותו יותר, ולא לכעוס עליו.
- כבדו את הגבולות שלו – נסו לתת למתבגר שלכם מרחב לפתח תחומי עניין, דעות ועמדות. זה חלק מתהליך בניית הזהות העצמית שלו.
- תנו חיזוק חיובי – הקפידו לספק שבחים כאשר המתבגר שלכם אכן עוסק בהתנהגות רצויה, כמו להוציא את האשפה או לעזור לאח או לבן משפחה במשימה. אתם יכולים גם לספק הזדמנויות למתבגר שלכם להרוויח דברים שהוא אוהב עבור השלמת מטלות, ביצועים טובים בבית הספר ושמירה על חוקי הבית. על ידי מתן חיזוקים חיוביים כמו שבחים או תגמולים קטנים כאשר המתבגר שלכם עוסק בהתנהגויות בונות, אתם מגדילים את הסבירות שהוא ימשיך לעסוק, באופן עקבי יותר, בהתנהגויות שאתם רוצים לראות ממנו.
- קבלו את החברים שלו – במהלך גיל ההתבגרות, חברויות הופכות להיות בראש סדר העדיפויות של ילדכם. כשהם מנסים לפתח את הזהות והאוטונומיה שלהם, הם יסתמכו על חברים שיעזרו להם למצוא את מי שהם. לכן, חשוב שתשמרו על ראש פתוח בכל הנוגע לפגישה עם החברים של המתבגר שלכם. שיפוט שלילי של החברים של המתבגר שלכם או אי קבלתם עלולים לגרום למתבגר שלכם להרגיש שאתם גם שופטים אותם ישירות – במיוחד מכיוון שאלו החברים שהם בחרו.
- השתמשו בשליטה משותפת – מכיוון שגיל ההתבגרות מביא את הצורך של הילד להיות אוטונומי יותר, אתם עלולים לגלות שהמתבגר שלכם פחות נעים כאשר הוא מתבקש להשלים משימה או לבצע הוראה ישירה. כדי לעזור לו, נסו להשתמש בשליטה משותפת. שליטה משותפת מתייחסת לשימוש מכוון באפשרויות מוגבלות. אם המתבגר שלכם לא מסכים לשטוף את הכלים “ממש ברגע זה”, אתם יכולים להשתמש בשליטה משותפת כדי שהוא יבחר איזו משתי המשימות ברשימת המטלות שלו הוא ירצה לעשות קודם. בתרחיש כזה, אתם עדיין מבקשים ממנו להשלים את המשימה שלו, אבל הוא יכול לבחור את הסדר שבו הוא משלים את המטלה – זה נותן לו תחושה של שליטה על מעשיו ומצמצם כל פוטנציאל למאבק כוח.
לסיכום,
בגיל ההתבגרות יש תהליך של ניכור והתרחקות מצד המתבגר. זה תהליך טבעי שקורה דו-סטרית, מכיוון שבמקביל, קורה גם תהליך של התקרבות. מצד אחד, הילד כבר לא תלוי בטיפול ובהשגחה של הוריו, הוא מפתח עצמאות, דעות ועמדות משלו ומפתח את זהותו העצמית. מצד שני, הוא מתקרב אל עולם המבוגרים מבחינה פיזית וקוגניטיבית, בזכויות שיש לו ובחובות שהוא נדרש לעמוד בהן. חשוב שהורים ינצלו זאת כדי לייצר תחומי עניין משותפים עם המתבגרים שלהם, גם כדי שיוכלו להכיר להם את עולמם ולתווך להם אותם, אך גם כדי לתת להם פתח נוסף לקרבה ותקשורת בריאה.
אולי יעניין אתכם גם: הסוד למשפחה בריאה | רווק חד הורי בחר לאמץ ילדה עם תסמונת דאון
