הימים האחרונים העלו שוב את מפלס המתח שהתמתן רק קצת. האיום האיראני ועשרות הכטב”מים שנורו לעבר ישראל מבלבלים לא רק את המבוגרים אלא אף יותר בני הנוער. איך מרגיעים ומוודאים שהם צורכים מידע אמין
“אז תהיה מלחמת עולם?”, הוא שואל אותי, “כאילו יתקפו אותנו גם בטילים כימיים? יכול להיות שיש להם פצצת אטום?”. אני מביטה בו, מנסה להפיג את החששות, ומרגישה איך החרדה והלחץ אצלי הולכים ומתגברים. שוקלת מה לענות לו, ועד כמה להודות בכך שגם אני לא יודעת מה הולך לקרות.
חופשת פסח רק החלה, ומיד התבשרנו על ביטול כל הקייטנות והפעילויות החינוכיות כי אנחנו מצפים למתקפת טילים מאירן. ההודעה הזאת תפסה אותי לא מוכנה, באמצע הכנות לסידור הסעות למחנה אימונים שהילד היה אמור לצאת אליו למחרת, עם תחילת החופשה.
הכל ממש רע ומקווים לטוב
הילדים עצמם, יש לציין, מבולבלים לחלוטין. הם לא מבינים מה קורה. בכל רגע יש הודעה חדשה: מלחמה עם עזה, מלחמה בצפון, חטופים, הרוגים, ועכשיו גם מלחמה עם אירן? הם מנסים לעשות לעצמם סדר בראש אבל זה לא תמיד מצליח. לגבי תחושות המתח והחרדה אף אחד לא צריך להסביר להם שום דבר. את אלו הם מרגישים גם ללא דיבורים מיותרים. בכלל, את המתח הנוכחי אפשר לחתוך בסכין. אפילו הפרשנים בתכניות החדשות נראים על סף מתח גבוה. ובכל הקשור לרשת הרי שבכלל יש תחושת בלגן: קבוצות ההורים בווטסאפ גועשות בשאלות שאין להן מענה, אפליקציות החדשות מנסות להבהיר מה יקרה אבל גם שם לא נראה שלמישהו יש תשובות מסודרות. התחושה הכללית היא: “הכל ממש רע אבל בואו נקווה לטוב”.
וכל הטירוף הזה בהחלט משתקף ברשת. בטיק טוק עולים מגוון סרטונים שבהם ילדים ומבוגרים מדברים על המלחמה. החל בסרטונים שבהם הילדים שואלים בתמימות : “למה דווקא בחופשת פסח יש מלחמה?”, ועד סרטונים מפחידים המלווים במוסיקה הלקוחה מסרטי מתח ובהם תמונות של מטוסים וטילים. יש גם ילדים שמעלים סרטונים בהם הם מדברים על כך שהם מפחדים, והורים שמצלמים צילומים מהממ”ד.
מלחמת עולם שלישית? עוד לא
אגב, חוץ מהתחושות שעולות מהסרטונים הרי שהמצב הזה הוא קרקע פוריה לכל מיני יוצרי סרטונים צעירים המנסים להסביר לילדים את המצב בטיק טוק. חלקם באמת מסבירים מה קורה, אחרים ממלאים את המסך בהבטחות על מלחמת עולם שלישית שהולכת לפרוץ בעולם, ואז מוסיפים שזו עלולה להשמיד את כולנו. לאחר שרואים את כל הקטעים האלו אפשר להבין שזה ממש לא מפתיע שהילדים כל-כך מודאגים. הצפת מידע שכזאת סביר להניח שתפמפם את החרדה, את חוסר האונים, את הבלבול ויותר מכך.
סקר שערכתי בקרב הורים ומורים לגבי המלחמה בכלל והמצב הבטחוני בפרט, העלה כי בחלק מבתי הספר משוחחים עם הילדים על הנושא אולם לא בכולם ולא כהחלטה גורפת. סביר להניח שחלק מבתי הספר והחטיבות שבחרו לא לדבר על כך עשו זאת מתוך צורך להגן על הילדים, ולא להפחיד אותם. הבעיה היא שהשקט הזה רק מאיים על הילדים עוד יותר. בעצם הילדים נמצאים במצב שבו הם סופגים חרושת שמועות שרצה בינם לבין עצמם, תמונות מזעזעות שהם רואים בטיקטוק, החדשות על מלחמה, שההורים שומעים בבית, ועכשיו תחברו הכל ותבינו איזה תסריט נוראי עובר במוחו הקודח של ילד או מתבגר ששומע הכל בבלגן אחד גדול.
אז איך מתמודדים?
משוחחים עם הילדים. החוקר האמריקאי ניל פוסטמן דיבר על המושג “אובדן הילדות”, בעקבות כניסת הטלוויזיה לבתים, עוד הרבה לפני עידן האינטרנט והרשתות החברתיות. לטענתו, נוצר מצב שבו הילדים חשופים לתכנים שאינם מותאמים לגילם, וכוללים בין היתר חשיפה לאלימות, מיניות, ועוד. לאחר מכן הגיע האינטרנט, וכיום כולנו יודעים לדקלם כי הילדים נחשפים לתכנים רבים שאינם מותאמים לגילם. הבעיה היא שרובינו מסרבים להאמין שהילד נחשף אליהם מלכתחילה.
וכך, בעצם הורים רבים נמנעים לעיתים מלשוחח עם מתבגרים על נושאים אלו ומטפחים תודעה כוזבת כי בדרך זו אנחנו “מגנים” עליהם, ולא חושפים אותם לנושאים מבהילים. כך בדיוק נוצר פער – מצב בו הילד יודע ושומע על נושא מסוים חצאי דברים או חצאי אמיתות, ובעצם נותר נבוך ומבולבל ולעיתים גם חרד ודואג. לכן עדיף להסביר לו את הנושא באופן מסודר. לאור זאת כדאי לשוחח עם המתבגרים על הנושא, בהתאם לגילם, כמובן. כאשר עדיף שבשיחה נעלה שאלות לדיון . קודם כל על מנת לברר מה הם שמעו, יודעים וכן על מנת לבדוק האם המידע שבידם מדויק.
ללמד אותם לזהות פייק ניוז. מחקרים מראים כי הנוער כיום אינו קורא או מקשיב לחדשות באופן מסודר אלא בעיקר ניזון מכותרות, באפליקציות או ברשתות החברתיות. כתוצאה מכך .לטענת חוקרים, לבני הנוער יש אומנם נגישות למידע פוליטי באמצעות רשת האינטרנט, אך הם צורכים בעיקר כותרות וסיסמאות. לכן חשוב להסביר לילדים כי חלק מהסרטונים שהם נחשפים אליהם, בטיקטוק או ברשתות אחרות, מציגים לעיתים מידע שקרי. כדאי ללמד אותם גם כיצד ניתן לבדוק זאת. למשל הצליב מידע, לבדוק האם המידע הזה מופיע באתרי החדשות הגדולים? האם הוא מוצג באותה דרך שבה ראית בסרטון? מי הוא זה שמדבר בסרטון, ומדוע אתה חושב שהוא אומר את זה? ועוד.
“אורות אדומים”. שמים לב להתנהגות הילד, ובודקים האם זו השתנתה. למשל: האם הילד מסתגר, מתעורר פעמים רבות בלילה או לא יישן, צופה במסכים למשך שעות ארוכות (יותר מהרגיל) ועוד. אין ספק שצפייה לא מבוקרת בחדשות יכולה להפחיד ולהלחיץ את המתבגרים הן בשל עודף מידע או בשל חשיפה למידע שגוי. במידה ויש לנו, ההורים, חשד כי הנושאים האלו מלחיצים אותו, כדאי להציע לו שלא להתחבר לאפליקציית ההודעות המידיות, למשל, אלא שייכנס ויבדוק את ההודעות כאשר הוא מעוניין בכך, לברר באלו סרטונים הוא צופה בטיקטוק ולשוחח עימו על כך.
טכניקות התמודדות עם חרדה. אם אתם מזהים שהילדים סובלים מחרדה, חשוב להבין בדיוק ממה בדיוק היא נובעת, ומה הטריגר. אפשר למשל ללמד אותם הילדה טכניקות הרגעה, למשל נשימות, דמיון מודרך ועוד.
אפליקציית בקרת הורים בטיקטוק. טיקטוק יצאו עם אפשרות לאפליקציה של בקרת הורים, כאשר השימוש בה מאפשר לסנן תכנים וכן להגביל זמן מסך.
להסתכל על עצמינו. כדאי לשים לב עד כמה אנחנו לחוצים מהמצב, עד כמה אנחנו מאזינים לחדשות או משוחחים על הנושא בקרבת המתבגרים, ואיזה מסר אנחנו מעבירים להם.
הכותבת היא מרצה, חוקרת תרבות הילד והנוער ומנכ”לית פורטל “עשר פלוס” להורים
- התמונות טושטשו מפאת צנעת הפרט
