מחקר שנערך על ידי מכללת לוינסקי לחינוך בדק האם האוכלוסיה בארץ מעוניינת לקיים דיונים בבתי הספר בנושאים מעוררי מחלוקת. התצאות מפתיעות
נושא החינוך הפוליטי עמד על סדר יומה של מערכת החינוך מאז שנוסדה. חינוך פוליטי מתבטא בקיום דיונים בכיתה בנושאים מעוררי מחלוקת חברתית ופוליטית במטרה לפתח חשיבה ביקורתית ולהגביר את המעורבות האזרחית והחברתית של התלמידים.
המפגש הטעון בין חינוך לפוליטיקה הגיע למרכז הבמה של הסיקור התקשורתי והציבורי כבר בשנותיה הראשונות של המדינה, כאשר ד”ר ישראל אלדד הגיש עתירה נגד החלטתו של שר הביטחון דאז, דוד בן גוריון, למנוע את העסקתו כמורה. הוא טען כי המניע האמיתי להחלטה היה החשש מפני הטפה פוליטית לעמדות מנוגדות של הממשלה, שכן הוא היה איש ארגון הלח”י. בית המשפט קיבל את העתירה ובפסק הדין משנת 1950 נכתב “לא ירחק היום והכנסת תחוקק חוק אשר יאסור איסור חמור על מורים ומחנכים לעסוק בגלוי ובסתר בענייני פוליטיקה”. לאחרונה עלתה לכותרות סייעת בגן ילדים שהסירה את תמונתו של ראש הממשלה בנימין נתניהו, זאת בעקבות פרסום החשדות נגדו.
מדברים על זה
מחקר של מכללת לוינסקי, שנערך זו השנה השנייה, בחן את עמדות האוכלוסייה היהודית והתלמידים בנושא קיום דיונים בבתי ספר בנושאים מעוררי מחלוקת. הסקר נערך בהשתתפות מדגם מייצג של 502 משיבים מעל גיל 18 בקרב האוכלוסייה היהודית ו-170 תלמידי תיכון. בסקר נבחנו 13 סוגיות מעוררות מחלוקת במגוון נושאים: בתחום המדיני (לדוגמה, הרחבת ההתנחלויות ביהודה ושומרון), בתחום של יחסי דתיים-חילונים (לדוגמה, גיוס חרדים לצבא), בתחום העדתי (לדוגמה, חיזוק התרבות המזרחית בתקשורת) ובתחום זכויות האזרח (לדוגמה, נישואין חד-מיניים). את המחקר ערכו פרופ’ איציק גילת, ראש רשות המחקר במכללת לוינסקי לחינוך, וד”ר רחל שגיא.
בין השאר הסקר מצא כי שליש מהציבור הבוגר (30%) חושב שלא צריך לעסוק בחינוך פוליטי בבתי ספר, זאת לעומת 90% מהתלמידים שדווקא מעוניינים בקיום דיונים במרבית נושאים מעוררי מחלוקת בבית הספר. בקרב התלמידים עלו חמישה נושאים שלדעת חלק מהם אין לדון בהם בכיתה: שוויון הזדמנויות מלא לערבים (30%), גירוש מבקשי מקלט (23%), נישואין חד-מיניים (23%), חיזוק התרבות המזרחית (22%) והרחבת ההתנחלויות ביהודה ושומרון (22%).
בקרב ציבור הבוגרים עלו חמישה נושאים שלדעת חלק מהם אין לעסוק בהם בדיונים בכיתה: נישואין חד-מיניים (25%), שוויון הזדמנויות מלא לערבים (25%), מוסריות פעולות צה”ל בשטחים (25%), לימודים אקדמיים בקבוצות נפרדות (19%) והרחבת ההתנחלויות ביהודה ושומרון (17%).
עוד נמצא קשר בין העמדה כלפי חינוך פוליטי לבין רמת הדתיות. בקרב החילונים אחוז התמיכה בקיום דיונים בכיתה גבוה ועומד על 97% אצל התלמידים ו-78% בקרב הציבור הרחב. זאת בהשוואה לציבור הדתי והחרדי שאחוזי התמיכה אצלם בקיום דיונים בנושאים אלה בכיתה עומדים על 55% ו-39% בהתאמה (בקרב התלמידים הדתיים והחרדים אחוז התמיכה עומד על 79% בכל אחת מהקטגוריות).
נמצא גם קשר בין העמדה כלפי חינוך פוליטי לבין הנטייה הפוליטית. בקרב הציבור שנטייתו הפוליטית מוגדרת כשמאל אחוז התמיכה בחינוך פוליטי גבוה ועומד על 91% בקרב הציבור הרחב ו-100% בקרב התלמידים. בקרב הבוגרים שנטייתם הפוליטית מוגדרת כמרכז, אחוז התומכים בחינוך פוליטי עומד על 79% ובקרב מי שנטייתם הפוליטית מוגדרת כימין, אחוז התומכים בחינוך פוליטי הוא 62%. בקרב תלמידים שנטייתם הפוליטית מוגדרת כמרכז שיעור התמיכה עומד על 94% ואצל מי שנטייתם הפוליטית מוגדרת כימין שיעור התמיכה עומד על 89%.
בהשוואה לשנה שעברה, חלה עלייה באחוז התלמידים המדווחים על קיום דיונים בנושאים מעוררי מחלוקת בכיתה. בשנה שעברה דיווחו 70% מהתלמידים שהתקיימו בכיתה דיונים בנושאים כאלה, זאת בהשוואה לשנה שעברה שבה רק 62% דיווחו על דיונים כאלה בכיתה.
אחוז התלמידים שסומכים על המורים שיעסקו בחינוך פוליטי באופן מוצלח הוא 31%, בהשוואה ל-24% בשנה שעברה ו-82% מהתלמידים אינם מעוניינים בשילוב הורים בדיונים בכיתות בנושאים מעוררי מחלוקת.
פרופ’ איציק גילת, ראש רשות המחקר במכללת לוינסקי לחינוך, הגיב על הסקר: “העיסוק בחינוך פוליטי היה שכיח יותר השנה בבתי ספר, דבר שתואם את תפיסת משרד החינוך, המעודדת שילוב דיונים בנושאים מעוררי מחלוקת לצורך קידום מעורבות חברתית, העלאת הסובלנות ופיתוח חשיבה ביקורתית. נוכח הממצאים בסקר עולה החשיבות של שילוב נושא של ניהול דיונים בנושאים מעוררי מחלוקת כבר במהלך ההכשרה להוראה, בתקופה שבה מורים לעתיד מגבשים את השקפת העולם החינוכית שלהם ומפתחים מיומנויות ליישומה”.
