המלחמה הפרטית של משפחת גלר התערבבה עם המלחמה של המדינה כשבניה ובעלה מגויסים והיא עצמה מתכוונת לצאת לדרכה עם ביתה המחלימה מסרטן לעוד ניתוח מסובך ויקר. אמא לביאה בתנאים הכי קשים
לא בטוחה שאנחנו מכירים אבל זה באמת לא משנה. בימים המוטרפים של היום אני מרגישה שכולנו מכירים מאז ומתמיד. אני מסתכלת עליכם ברחוב ואני יודעת מה את מרגישים, רק במבט הזה.
כל יום כשהשעון המעורר מצלצל אני אומרת לעצמי, מיכל, היום הזה הוא יום חדש, הוא יכול להיות טוב יותר מיום האתמול, והנה מגיע שוב סוף יום, והוא היה זוועתי מכל הימים.
כך זה בשנתיים האחרונות, אני פוקחת עיניים, מדברת לעצמי, לפעמים זה עוזר ולפעמים פחות.
הסרטן שהגיע לבית הלא נכון
אני מיכל גלר, יזמית בניה מרמת הגולן, אמא לשבעה ילדים מהממים, ארבעה בנים לוחמים, ושלוש בנות, שתי כלות ושתי נכדות מושלמות ואיש מתוק אחד, שגם הוא, מגוייס.
כבר שלושה חדשים אני לבד וזה באמת בסדר. כבר שלושה חודשים אנחנו נלחמים על הבית. המלחמה הלאומית הצטרפה למלחמה הפרטית שלנו, המלחמה של משפחת גלר מרמת הגולן.
הבת שלי, רעיה, נלחמה בשנתיים האחרונות על החיים שלה. שנתיים שאנחנו על הציר רמת הגולן – ספרא תל השומר. רעיה היא ילדה בת 14 שמצאה את עצמה בדיונים על שימור פוריות וניסיון להבין איך יראו החיים שלה בלי ללכת לבית ספר, בלי לצרוח “אין לי מה ללבוש” (אל חשש, הצליחה).
סרטן העצמות שנכנס בלי לדפוק בדלת, חשב לעצמו שהוא הולך לנצח. לא הבין האידיוט עם איזו משפחה הוא מתעסק. נעשה ספויילר קטן – רעיה ניצחה את הסרטן. היא נשארה עם מתנה מופלאה: במקום עצם השוק הברך וחלק מהירך, יש לה תותב פנימי מהמם ויוקרתי ברגל שמאל וכבונוס כיסא גלגלים.
ואז הגיע אירוע אחד יותר מדי
השבעה באוקטובר הארור מצא אותנו, משפחת גלר בעיצומה של המלחמה שלנו. באותו שבוע היינו אמורים לצאת לקמפיין מימון המונים לצורך ניתוח משוגע בארה״ב כי רעיה החליטה שנכה, היא לא תהיה. היא רוצה לרוץ, לרקוד ולטרוף את החיים. כן סרטן, לא סרטן, היא רוצה ללכת.
באותו שבוע הלאומי והפרטי שלנו התערבבו. הבנים שלי גוייסו והאיש שלי גם. לפני חודש הג׳ינג׳י שלי, הבן הרביעי, נפצע בעזה, וזה איך לומר, היה אירוע החלאס שלי. שאלתי את עצמי, במה עוד העולם יכול לפנק אותי.
הג׳ינג׳י בסדר עכשיו, והנה יש לי עכשיו שני ילדים שמצפצפים במגנומטר, וכמו כל לוחם נגביסט הוא רוצה לחזור לעזה ואני כמו כל אמא בישראל אומרת לו, פשוט סתום ת׳פה.
מרימים ראש ומתקדמים
ביום שני הקרוב אנחנו יוצאים לקרב. הקרב של רעיה.
אני מזמינה כל אחד ואחת מכן, כל העייפות, השמחים, המיואשות כל אלו שמאמינים שיש תקווה ושרוצים לעזור לי לסחוב את האלונקה, ומוכנים להצטרף לצבא של רעיה, שהקמתי לצורך הקמפיין שלנו שיעלה ביום שני.
רק 4 מיליון ש״ח מפרידים ביננו ובין החלום של רעיה, להיפטר מכיסא הגלגלים שלה.
אני יודעת שזה לא מתאים לזמן ולתקופה אבל כמו שכבר למדנו, בשיעור הקודם שלנו, בשמו המפורסם ״סתמי ת׳פה שלך תרימי ראש ותתקדמי״ אין לי ברירה, אלא לעשות.
אני מרגישה כמו בקילומטר האחרון במרתון וזה גבירותי ואחי, לא פשוט למישהי שכבר אין לה רצפת אגן.
שמה כאן קישור לקבוצה של החברות והחברים שלי . מוזמנים להצטרף ולהפיץ כי אי אפשר לבד במדינה הזו.
ושיהיה כאן כבר שקט למען השם.
הנה הקישור, מחכה לכם שם
https://chat.whatsapp.com/JksPBFQ4wPfLCxJnqWCgyC
ואל תשכחו לנשום.
מוזמנים גם לעמוד הפייסבוק
