כשסביבנו כל-כך הרבה עצב ושכול, סביר להניח שמעגלי הקרבה סוגרים עלינו ושגם המתבגרים שלנו קשורים באופן קרוב או רחוק למי מהקרבנות. איך עוזרים להם להתמודד עם אובדן או חטיפה של מישהו שהם מכירים?
השכול, האובדן, הבשורה המרה על החטופים, כל אלה נמצאים סביבנו. במעגלים שונים, זה נוכח בחיי המתבגרים שלנו – הבן של השכן, המדריכה לשעבר, זה שהוא בשכבה של האח הגדול וזו שהכירו במסיבה של האזור.
מה שבעבר היה נדיר שמתבגרים פוגשים – מוות, הלוויה, שבעה, היום נפוץ סביבם ומתרחש בתדירות גבוהה. מה שבמקרה הרע הוא סיפור רחוק, מארצות רחוקות עם משטרים אפלים, מתרחש פתאום כאן כל כך קרוב, אנשים, צעירים וילדים שנחטפו. ואלו אנשים שנראים בדיוק כמוהם, לא דמות מטושטשת של אישה בתצלום שחור-לבן אלא, צילום ברור, צבעוני של אנשים שעד לפני ימים ספורים עסקו באותם הדברים שהעסיקו אותם. גם הם נסעו לחו”ל, קנו בגדים, צילמו סרטונים, תכננו את הטיול הבא. הכל מאד מאד קרוב, מאחורי כל קרבן יש דמות ברורה, מוכרת, וקיימת קרבה בדרגות שונות וזה כל כך מוחשי.
10 כלים להורים
איך אפשר להכיל ולהתמודד עם אובדן של אנשים שמכירים ועם הידיעה על החטופים?
במאמר זה ארצה למנות מספר היבטים בהתמודדות עבורכם, ההורים, על מנת שתוכלו להיות ערים להם בנוגע למתבגרים שלכם:
- להורים רבים קשה מאד לדבר על הדברים – זה כל כך קרוב, זה נראה בדיוק כמו הילד שלכם, זה מבהיל מידי, אז מעדיפים להתרחק. ראו מה נחוץ לכם ההורים, על מנת לבחון את מה שקורה לכם בפנים אל מול הידיעה הקשה על אובדן של צעיר או אדם שאתם מכירים שנחטף, תנו מענה למה שאתם צריכים כדי לעבד ולהכיל זאת.
- בתוך המשפחה חשוב לייצר מרחב בטוח בו אפשר לדבר על כל דבר. אפשר לחלוק כל מחשבה, תחושה ורגש שעולים. שהמתבגר יוכל להביע חשש שזה יקרה גם לו, גם לנו כאן, געגוע, כאב או צער, שאלות ותהייה איך זה קרה, איך הם נפגעו או נחטפו. שדרו למתבגרים שאתם יכולים להכיל ולשוחח עימם על כל נושא ולענות על כל שאלה. אינכם נבהלים ואינכם מתמוטטים, פה בבית אפשר לדבר על הכל.
- המתבגרים ניזונים במרחבי הרשת מהמידע המופץ, לעיתים מידע שאינו מדוייק ולעיתים מראות קשים. עזרו להם להימנע מצפייה בחומרים מצלקים. עדיף שאתם תהיו המקור למידע מהימן, כאשר המתבגרים באים לשאול, השיבו על כל שאלה באופן אמיתי וכן בשפה בוגרת וישירה.
- תנו לגיטימציה למה שהמתבגרים מרגישים, כל קשת הרגשות לגיטימית תמיד ובפרט בעת הזו: דאגה, פחד, חשש, תסכול, כעס, צער, תרעומת. תנו מקום והביעו הבנה למה שהמתבגרים חשים. אל תנסו להקטין או להעביר הלאה, רגע היו איתם, עם מה שהם מרגישים וגם אל תמהרו לפתרונות.
- חשבו ביחד עם המתבגרים מה ניתן לעשות. את המצב אין ביכולתנו לשנות – את המלחמה, את העובדה שאותו מכר חטוף או שאותה צעירה נרצחה. בואו נראה מה כן אפשר לעשות – לסייע בהנצחה, טקס לזכרו, מפגש לשיר שירים שהיא אהבה, לסייע למשפחות החטופים. מה שאפשר ומה שביכולת של המתבגר, להיות בעשייה, אשר מאפשרת לתעל את הרגשות סביב הנרצח או החטוף שמכירים, למשהו מעשי ומקדם.
- עזרו למתבגר לחפש דרך להביע את מה שהוא חווה – ביצירה, בתנועה, בנגינה, בכתיבת שירים. דרכים לתיעול המחשבות, החוויות והרגשות אשר עולים בו בעת הזו. אפשרות של שיחה עם איש מקצוע.
- נסו אתם להיות בקרבה עם המתבגר שלכם. הציעו זמן ביחד – הליכה, ספורט, צפייה בסרט, בישול, כל דבר רק על מנת להיות ביחד, בקרבה. בזמן הזה הימנעו מלהטיף, לומר מה נכון לעשות, ללחוץ עליו לשתף. רק היו ביחד.
- היו ערים ורגישים להתנהגות של המתבגרים שלכם – האם אתם רואים הקצנה בהתנהגות כלשהי מאז היוודע דבר הרצח או עובדת היות אדם שהוא מכיר חטוף. כל התנהגות שנראית לכם בעוצמות גבוהות יותר ובתדירות גבוהה יותר – אכילה, שינה, הסתגרות. אתם מכירים את המתבגר שלכם ותוכלו לזהות את הנקודה בה נראה כי נדרשת פניה לעזרה מקצועית.
- ניתן ליזום פניה אל בית הספר או אל המרכז הקהילתי או מחלקת הרווחה בישוב בו אתם גרים ולבקש מהם לייצר מפגשים של שיח של המתבגרים אודות מה שהם עוברים כעת. אם זה סביב האובדן של חבר/מכר או שבקהילה יש משפחה שיקיריהם נחטפו. להוביל שיח שכזה עם אנשי מקצוע במטרה לייצר עבור המתבגרים מרחב לדבר את מה שהם עוברים, את מה שהם חולקים בעת הזו.
- היו אתם מודל לאנשים המזהים והמוצאים דרך לעזור לעצמם בעת הזו, אנשים החותרים להחזיק את המורכבות של המציאות בה אנו נמצאים – זיכרון הנופלים והנרצחים, פעילות למען החטופים, התנדבות ועזרה, בצד המשך תפקוד בעבודה, בבית, בפעילות פנאי. המסר שהחיים מכילים את כל החלקים האלה.
בסיום אומר שעבורכם ההורים זו עת להיות שם עבור המתבגר שלכם במה שעובר עליו, להיות המקום התומך, המבין, היודע, המכיל. הימנעו מביקורת: “זה מה שמעסיק אותך עכשיו”, היו עימם בקרבה וסייעו להם, דרך המודלינג שלכם, למזג את המחשבות והחוויה במציאות הנוכחית עם המשך תפקוד בשאר משימות החיים. אל תהדפו, תנו מקום לרגשותיהם וגם, העבירו את המסר שאנחנו נצא מזה ונעבור את השבר הגדול.
שנדע ימים טובים מאלה.
הכותבת היא מדריכת הורים מוסמכת מכון אדלר ומשרד החינוך. מומחית בהדרכת הורים למתבגרים ובהדרכת הורים לילדים עם קשיי קשב וריכוז. לאתר של יהודית אוליבר, לאינסטגרם של יהודית אוליבר.
