חיילים, חטופים וחמאס, אלו מככבים כעת במשחקי הדמיון החדשים של הילדים שלנו. מה זה אומר ואיך כדאי להסתכל על זה?
מאת: נירית צוק
לאחרונה יותר ויותר הורים ואנשי חינוך מדווחים על תופעה חדשה ומטרידה של ילדים משחקים במשחקי מלחמה בסגנון חדש, כאלו שלמרבה הזוועה יש בהם חיילים, מחבלים, חטופים וחמאס. לעיתים מדובר על משחק שמזכיר “תופסת” , אך ברוב המקרים מדובר במשחקי דמיון. במסגרת המשחק הילדים מחלקים תפקידים ומארגנים לעצמם כלי נשק – רובים, אקדחים או טילים.
אובדן גן העדן של הילדות
אין פלא כי ההורים עצמם מבוהלים. המשחק במתכונת הנוכחית בעצם מנפץ עבורנו את הפנטזיה של “גן עדן של הילדות”, הנובעת מהרצון להגן על הילדים שלנו. המשחק הזה מנכיח עבורנו את העובדה שהילדים נחשפו ונחשפים למלחמה, ברבדים אלו ואחרים, החל מילדי העוטף כמובן ועד כלל ילדי הארץ, ושזו משפיעה עליהם ועל עולמם. בעצם המשחק הזה אומר בקול רם את מה שאנחנו לא רוצים להגיד לעצמינו: כי למרות שאנחנו מנסים ליצור עבור הילדים סוג של שגרה הרי שהם בכל זאת מודעים עד מאוד למלחמה עצמה בכלל, ולאותה שבת שחורה בפרט. אך האם המשחקים האלו באמת כל-כך נוראיים כפי שאנחנו חושבים או שהם דווקא מהווים דרך טובה לביטוי ופורקן עבור הילדים?
בעולם המשחק אין חוקים
אז בואו נעשה קצת סדר: משחקי תפקידים או בשם האחר “משחקי דמיון” הם משחקים המגיעים מדמיונו של הילד ונסובים סביב המציאות שבה הוא חי ואותה הוא חווה. במשחקים אלו הילדים מדמיינים שהם דמויות אחרות, וכי הם נמצאים בעולם אחר, עולם הפנטזיה. הם אלו שממציאים את התפקידים עבור עצמם, והם אלו שמחליטים מה תהיה העלילה. כאמור, חלק ממשחקי הדמיון נסובים סביב דמויות מהעולם המציאותי כמו: אבא ואמא, רופא וחולה, ועוד. לעיתים מדובר בדמויות מסיפורי האגדה, כמו: נסיכות, נסיכים ודרקונים. ובעצם סוד הקסם הוא שבמשחק הזה אין חוקים ואפשר להיות איזו דמות שעולה על דעתך, והכל בסדר.
המשחק ככלי טיפולי
כשהיינו קטנים, למשל, שיחקנו במשחקים שונים בסגנון “שוטרים וגנבים”, ונהנינו מכל רגע. בילינו כך למשך שעות, ולא זכור לי שמישהו בסביבתנו נבהל מהעניין, זה היה מעין משחק ילדים הרפתקני ומשעשע. בכלל, למשחקי הדמיון יש יתרונות רבים, ביניהם: פיתוח יצירתיות וחשיבה בקרב ילדים, וכאשר מדובר בשני ילדים, שמשחקים יחד במשחקי דמיון, הרי שאלו לומדים להסתדר יחד, לחלוק רעיונות, לתפקד כצוות, ועוד. ואם תרצו ניתן לראות במשחקי הדמיון קורס ליזמים מתחילים ויצירתיים. ומי יודע, אולי צוקרברג היה אפילו אלוף במשחקים שכאלו בילדותו.
בנוסף לכך, המשחקים האלו יכולים לשמש ככלי תרפויטי על מנת להבין את עולמם של הילדים, מחשבותיהם ורגשותיהם. בעצם המשחקים האלו עבור הילדים עצמם מאפשרים להם לעבד את החוויה, להביע רגשות, להרגיש שליטה. ולכן, אם נשים לרגע את הבהלה שלנו בצד הרי שניתן להבין כי התופעה הזאת יכולה לשמש עבורנו דווקא כדרך ייחודית המאפשרת לנו להציץ לעולמם של הילדים, ולחבור אליהם ואל רגשותיהם. בדרך זו נוכל להבין מה הם חווים, ללא הניסיון שלנו לדובב את הילד, ניסיון שבמקרים קיצוניים כגון אלו המתקיימים עכשיו לא תמיד מצליח, במיוחד בגילאים הנמוכים שבהם לילדים קשה יותר להביע את חוויותיהם ופחדיהם במילים.
אז נכון שזה לא נעים ואפילו יוצר תחושת דאגה וכבדות כאשר אנחנו שומעים את הילדים משחקים במשחקים כאלו אבל במקרה הזה כדאי דווקא לנשום עמוק, ובמקום להיבהל פשוט להקשיב למה שהילדים מבטאים, ולנסות להבין למה הילד נחשף ומה מפחיד אותו. בדרך הזאת נבין עם מה הילד מתמודד, ובעיקר נלמד באלו דרכים ניתן לעזור לו, החל משיחה על הנושא, דרך דרכי רגיעה כגון (נשימות, דמיון מודרך וכו’) או לעיתים הפנייה ליעוץ מקצועי.
בתקווה שכולנו נזכה בהקדם לימים שקטים יותר, ובשורות טובות.
הכותבת היא מנכ”לית פורטל “עשר פלוס” ומומחית למחקר תרבות הילד והנוער.
