חוסר הוודאות העכשווי עלול לעורר בעיקר אצל מתבגרות הפרעת אכילה. הן בגיל של התפתחות מהירה והשינויים יכולים להיות קלים וכמעט לא מורגשים אך כדאי שנשים לב אם יש הקצנה. מה הם האורות האדומים?
עוברים עלינו ימים בהם אנחנו מתמודדים עם רגשות קשים ותחושות שקשה להכיל. מצב מתמשך של התמודדות עם חוסר ידיעה, חוסר שליטה וחרדה.
רבות מדובר על אכילה רגשית ואכן, הרגשות שלנו מוצאים ביטוי באופן האכילה שלנו. יהיו כאלה שיאכלו יותר מהרגיל ויהיו כאלה שיאכלו פחות. בעוד ששינויים זמניים בדרך האכילה שלנו יכולים להופיע, לחלוף ולא לסכן אותנו, הזמן הממושך בו אנחנו נמצאים במצב הנוכחי עלול להוביל לשינויים ניכרים ובעייתיים ואף להגיע עד לכדי הופעת הפרעת אכילה.
המצב יכול לזרז הפרעת אכילה
הפרעת אכילה היא מחלה נפשית מסכנת חיים הנגרמת משילוב גורמים ביולוגיים, פסיכולוגיים וסביבתיים. השליטה הקיצונית באכילה משמשת להתמודדות עם רגש בלתי נסבל, תחושות חוסר אונים, חוסר שליטה וחרדה, רגשות אותם אנו חווים כרגע וכאמור, באופן מתמשך. כך, אם ישנו פוטנציאל לפתח הפרעת אכילה, המצב הנוכחי עלול לשמש זרז להופעתה.
זיהוי וטיפול מוקדם מגדילים מאוד את הסיכוי להחלמה מהפרעת אכילה ולכן כדאי, בימים האלה שהם מסובכים ועמוסים רגשית, שנשים לב במיוחד למתבגרות שלנו. הן נמצאות בגיל לא פשוט, גם ללא קשר למצב. זהו גיל בו ההתפתחות מהירה, הגוף משתנה וכך גם מצבי הרוח. גיל בו הן הופכות עצמאיות יותר ואנחנו מאפשרים להן לקחת יותר החלטות, גם כאלה הקשורות באכילה. זהו גם גיל בו הן נחשפות יותר ויותר למודל יופי לא מציאותי ובו בזמן חוות רצון לשייכות, המעורר השוואה אל מול המדיה או אל מול חברות. כשעל כל אלה מתווספים הרגשות הקשים שמעורר המצב הנוכחי, עלולה להופיע הפרעת האכילה.
השינויים יכולים להיות מינוריים אך יש לשים לב להקצנה
על אף הדימוי שאולי עולה לנו בראש כשאנחנו שומעים את צמד המילים “הפרעת אכילה”, חשוב שנזכור שזה יכול להראות אחרת.
לפעמים הנערה לא הופכת לרזה נורא (או בכלל לא), היא לא צמה או מתלבשת בבגדים גדולים והיא נראית כמתפקדת, אפילו לומדת במשך שעות ארוכות ומצטיינת במבחנים. לפעמים אלו שינויים קטנים. שינויים שיכולים להיות חסרי משמעות אבל עלולים להיות בעלי משמעות גדולה.
אולי היא מחליטה פתאום להיות צמחונית, אולי מבקשת שהסנדוויץ’ לבית הספר יהיה מלחם כוסמין, אולי מפסיקה לגשת אל מגירת הממתקים ואולי מוותרת על הקינוח האהוב של סבתא בארוחת שישי. אולי היא מתחילה לעשות ספורט. תמיד אמרת לה שחשוב “לזוז קצת” והנה היא זזה. אימונים קצרים מול היו טיוב, קצת הליכות עם חברה וקצת חדר כושר.
ואולי קודם היא הייתה קצת שמנמנה ואת כאמא שמחה. הגיוני שתהיי. דאגת כי היה נדמה לך שקשה לה להיראות שונה מהחברות שלה. את הרי יודעת איך זה, גם את היית ככה בגילה ולבשת בגדים שונים משל החברות שלך. היא אמנם מתלבשת כמוהן, אבל הבטן שלה תמיד הציצה קצת מהחולצה הצמודה והיה לך קשה לראות את זה. עכשיו היא אפילו הולכת איתן לים.
יכול להיות שזה בסדר, מותר לה לעשות שינויים. היא מתבגרת ומתחילה בדרכה העצמאית. רק בבקשה שימי לב. שימי לב אם ועד כמה היא מקצינה.
כשהחרדה הופכת לאובססיה
שימי לב אם היא מוותרת על סרט עם חברה, כדי לא לפספס אימון. אם כשחוגגים יומולדת היא לא טועמת מהעוגה שהיא הכי אוהבת. או אם פתאום לא בא לה להצטרף כשיוצאים למסעדה ואם בארוחות משפחתיות את מתחילה להכין לה את ה”אוכל שלה” או שהיא חייבת להישאר בחדר ללמוד.
שימי לב אם היא מתלוננת על כאבי בטן תכופים או שהשינויים במצב הרוח שלה נהיים קיצוניים אפילו ביחס למתבגרת הטיפוסית שהיא.
שימי לב אם יוצא לך להגיד הרבה – “וואו איזה כוח רצון יש לה. גשם, חם, לימודים, היא תקום מוקדם ותרוץ. תראה מה זה, כולם אוכלים והיא לא נוגעת. יש לה מטרה, וואו כל הכבוד.”
את לא יכולה לקרוא מחשבות או לצפות את העתיד. את לא יכולה לדעת אם השינוי שהיא עושה מגיע ממקום טוב ועוד מעט היא תעצור כי תהיה מרוצה, או שבראש שלה מסתובבות מחשבות, או חרדה שהופכת אובססיה והיא לא תוכל לעצור בכוחות עצמה, מפני שלעולם לא תהיה מרוצה ורגועה.
לכן, שימי לב ותהיי ערנית. תבדקי אם הגמישות נשמרת, אם היא יכולה לעגל פינות מידי פעם. אם לפעמים היא מפספסת ריצה כי אין לה חשק, אוכלת מהעוגיות שהכינה עם אחותה או מבקשת גלידה למרות שאמרה שהיא לא מתכננת לאכול.
תדגימי לה גמישות, תחמיאי לה על גמישות, על היכולת לעשות גם וגם, על הצלחה להתמודד עם תוכניות שהשתנו ובעיקר על מי שהיא עכשיו.
ואם יש לך חשש, פני להתייעצות.
הכותבת היא דיאטנית. לעמוד הפייסבוק
