השינויים ההורמונליים, הרצון להגדרה עצמית והלחץ בתקופה הנוכחית עלולים להוביל את בני הנוער לסחרור של אכילה רגשית ודיכאון. לכן התפקיד שלנו, ההורים, הוא להיות ערניים ולנסות למנוע מהם להגיע לשם
כידוע, גיל ההתבגרות הוא גיל המתאפיין בשינויים הורמונליים לצד שינויים רגשיים והתנהגותיים. גיל בו הביטוי העצמי והצורך בהגדרה עצמית ולקיחת שליטה חזקים ובולטים. נסיבות אלו, בתוספת לגורמים סביבתיים ואישיים, משפיעים באופן ישיר לא רק על מה שהם אוכלים – אלא גם על איך שהם אוכלים. הכמות, הדרך, התדירות של האכילה – כל אלה מבטאים ומהווים גישה ישירה לרגשות שלהם ולשינויים שהם חווים, שאותם הם לא תמיד יודעים לבטא בקול ולהסביר לעצמם, ובטח ובטח שלא לאחרים.
כמובן שלא כל אכילה מרובה היא אכילה רגשית, שכן בגיל ההתבגרות הגוף מוציא יותר אנרגיה ולכן גם דורש יותר אנרגיה בכדי למלא את החוסרים ואת המאגרים, אבל חשוב לעקוב אחר הנער או הנערה שלכם בעיקר בתקופה לחוצה כמו זו שאנו נמצאים בה, ולוודא שהם אכן אוכלים מסודר וכמה שיותר בריא ולא אוכלים מתוך ניסיון להתמודד עם לחצים, פחדים או קשיים.
אכילה רגשית יכולה להתפתח אצל כל אחד ואחת ולכן עלינו להיות ערניים ולנסות למנוע זאת ככל שניתן. איך?
- ליזום איתם שיחה על הנראות שלהם ועל השפעת מה שהם אוכלים על איך שהם נראים: נערים ונערות בגיל ההתבגרות מתעסקים הרבה באיך הם נראים מבחינה חיצונית. הרבה פעמים הם לא מודעים להשפעת התזונה על המראה החיצוני וכמה חשוב לאכול בריא ומסודר על מנת להיראות טוב וגם להרגיש טוב. כאן נכנס התפקיד שלנו בתור הורים להסביר להם ולעזור להם להתמיד בארוחות מסודרות ואוכל בריא ולעודד אותם להתאמן באופן קבוע.
- לחזק את הביטחון העצמי שלהם ואת הערך העצמי שלהם בעיני עצמם: לביטחון העצמי ולערך העצמי יש השפעה גם על בחירת סוג המזון. כאשר מתבגר חש בחוסר ביטחון עצמי, או שיש לו ערך עצמי נמוך בעיני עצמו, הוא יחפש פיצוי זמין ונגיש. לרוב הוא ימצא זאת באוכל מנחם, מה שיכול להוביל לאכילת כמויות יותר גדולות מהרגיל, או לבחור בפחמימה פשוטה ובמזון עשיר בסוכרים – שני סוגי מזונות המשפיעים על האנרגיה הפנימית של הגוף. כך נוצר גלגל שמזין את עצמו – ביטחון עצמי וערך עצמי נמוך שמובילים לאכילה לא בריאה שמובילה לערך עצמי נמוך וחוזר חלילה. חשוב לחזק אותם על הנראות שלהם, לעודד אותם לשנות את מה שמפריע להם בדרכים נורמטיביות כמו ספורט ואכילה בריאה, ולהזכיר להם את התכונות החזקות והטובות אצלם בכדי להעלות את הערך העצמי, ללא קשר למה שהם אוכלים.
- לסייע להם לבטא את הרגשות והצורך שלהם במילים או מעשים ולא באוכל: דרך זה אנחנו מלמדים אותם שאוכל זה לא פיצוי ושניתן ורצוי לבטא ולתת מענה לכל צורך, רצון או רגש בדרכים אחרות כמו ספורט, ריקוד, הליכות, אמנות. הכי חשוב להבין ולהדגיש שמה שהם חווים ומרגישים הוא טבעי, שאנחנו מבינים אותם, ושבהחלט ניתן לבטא כל דבר החוצה בדרך שלהם, אך לא דרך אכילה.
- לכוון אותם בשאלה – האם הם רעבים פיזית או שבא להם לאכול מתוך רגש או שעמום: אף פעם לא מאוחר מדי ללמד אותם להכיר את הגוף שלהם. השאלה המכוונת הזו, שהיא כביכול פשוטה וברורה אך לא נשאלת מספיק, יכולה לסייע להם להבין האם הם באמת רעבים (צורך פיזי) או שהם מחפשים מזון שינחם ויפצה אותם כתוצאה מרגש או חוויה. לא כל המתבגרים משתפים פעולה במילים, ולכן אני ממליצה מאוד על תרגיל הפתקיות -לרשום את השאלה ולתלות אותה בכמה מקומות שנראים לעין (על המקרר/ליד הדלת/על ארון המטבח וכדומה). בכל פעם שהמתבגר (וגם אנחנו) נבוא לחפש אוכל או לפתוח את המקרר, נזכר ונשאל את עצמנו את השאלה המכוונת למודעות ורק לאחר מכן נחליט אם ומה לאכול.
- להגדיר מראש פינות בבית שאפשר לאכול בהם: למתבגרים יש נטייה לאכול בכל מקום בבית, במיוחד בחדרים שלהם, מה שנובע מתוך צורך לשמור על המרחב האישי. מצב זה יכול לגרום לאכילה רגשית מוסתרת. כדי למנוע מצב כזה, מומלץ מאוד להגדיר מראש פינות בבית שניתן לאכול בהן, כמו לדוגמה פינת אוכל/פינת ישיבה/מטבח – ולשתף את כל בני המשפחה בהגדרה זו. עוד חשוב לשים לב אם מוצאים שאריות של מזון או עטיפות של ממתקים וחטיפים בחדר של הילדים ולהעלות את זה לסדר היום.
- לספק אוכל בצבע חום: זו אולי עצה שנראית לכם מוזרה ולא ברורה, אז אסביר- אוכל בצבע חום, כמו למשל שוקולד ולחם, הם מזונות שמספקים לנו את האנרגיה שהגוף צריך. לכן בכל פעם מתבגר (וגם אנחנו, אגב) נחווה צורך רגשי מסוים שלא מבטאים אותו, באופן אוטומטי נחפש אוכל בצבע חום (גם פחמימות אגב הן אוכל בצבע חום). כפי שהורגלנו בשנים האחרונות, מזונות עשירים בסוכרים ופחמימות פשוטות הם המזונות הכי זמינים להישג יד ולכן הבחירה הראשונה תהיה בהם. כדי למנוע מצב זה ובמקביל לספק לגוף את הצורך שלו, מומלץ מאוד להחזיק בבית ובהישג יד מזונות בריאים בצבע חום, כמו לדוגמה שוקולד מריר, תמרים, או לחם בריא (מכוסמין, קמח מלא או שיבולת שועל).
- להיות מודעים לגוף, לשינויים הפיזיים וההורמונאליים שגורמים למתבגרים להרגיש חוסר וודאות וצורך עז ב”לשלוט” או להתפנק: מאוד חשוב לחבר אותם לשינויים הפיזיים שגורמים לתחושת חוסר וודאות, תחושה חדשה שלא חוו קודם, או לא בעוצמה כזו. לפעמים קשה להם לבטא את החוויה הזו באופן מילולי, אבל הרבה פעמים הבנת המצב מסייעת לצמצום האכילה הרגשית שנובעת מהצורך בפיצוי לתחושת התסכול.
אכילה רגשית יכולה להתפתח מהר מאוד להפרעות אכילה ולכן חשוב לשים לב למתבגרים ולכל שינוי קיצוני או חד באכילה שלהם. עם זאת חשוב לזכור שמדובר במתבגרים. זה בסדר אם הם ירצו עוד משולש של פיצה, לנשנש חטיפים בין הארוחות, או לאכול מנות יותר גדולות ממה שאכלו עד כה. אין עם כל זה שום בעיה כל עוד האכילה נעשית באופן מודע ובשליטה, והיא לא כוללת התנפלות על האוכל, אכילה ללא מעצורים, אכילה במסתור וכדומה.
הכותבת היא נטורופתית ומנחת הורים מתמחה בטיפול טבעי בהפרעות קשב וריכוז. יועצת, מלמדת ומלווה משפחות לאכילה מחזקת. לעמוד של ערין.
