לרשימת הסכנות המאיימות ברשת על ילדינו, נוספו מראות הזוועה והמלחמה על התודעה והנפש שילדינו חשופים להם מאז השבעה באוקטובר. בני נוער רבים מודים כי הם מצטערים על תכנים שראו. ההסברה נחוצה כעת יותר מתמיד
אחד הנושאים שעוסקים בו כמעט יותר מכל נושא אחר, במערכת החינוך, במיוחד בעשור האחרון הוא הסכנות ברשת. תכניות המניעה הרבות במערכת החינוך הפורמאלית והבלתי פורמאלית, כוללות הרצאות, סדנאות, הצגות, ימי עיון וסמינרי עמיתים. בכל הפלטפורמות הללו מנסים למחיש בפני בני ובנות הנוער את הסכנות הטמונות בעולם המקוון, ברשתות החברתיות, במשחקי המחשב ואף בתכנים הפורנוגרפיים.
לצד ההתמקדות בסיכונים שבשימוש ברשת, מקבלים בני הנוער והילדים, החל כבר בכיתות ג’-ד’, כלים לשימוש נבון בטלפונים החכמים והמחשבים, זאת על מנת שמצד אחד לא יפלו קורבן למעשי פדופיליה או להונאות רשת, ומצד שני לא יפגעו בחברים לכיתה או בגולשים עמיתים.
נתוני הפגיעות בעליה
במסגרת התופעה של בריונות ברשת. מוקד 105, המטה הלאומי להגנה על ילדים ברשת שהוקם במיוחד כדי להתמודד עם התופעות של פגיעה בילדים ובני נוער ברשתות החבריות, מפרסם מעת לעת נתונים על היפגעותם של ילדים במרחבי הרשת, והנתונים בהחלט מצדיקים את ההשקעה הרבה בתחום. כך למשל, במחצית הראשונה של 2023 (ינואר-יוני) קיבל המוקד כ- 4,000 פניות, מהן 35% קשורות בעבירות מין, 21% קשורות לחשש לחיי אדם, ו- 13% קשורות לביוש (Shaming). רוב הנפגעים היו בגילאי 13-15, ובהם כ-60% בנות וכ-40% בנים. בקרב הפוגעים 34% היו מעל גיל 18, והשאר מתחת לגיל 18. כפי שמשתקף מהנתונים של מוקד 105, נראה כי תכניות המניעה וההסברה בנושא גלישה בטוחה וסכנות ברשת אכן נחוצות מאוד, ויתכן כי גם בזכותן בני נוער וילדים רבים לא רק שנזהרים בזמן השימוש ברשת, אלא אף מבינים את החשיבות של פניה לעזרה במקרה חירום כזה או אחר.
הרשתות החברתיות הפכו לזירת לחימה על התודעה
תמונה זו, המבטאת דאגה מצד אחד ותקווה מצד שני, ספגה מהלומה חזקה כמו כל מדינת ישראל באותה שבת שחורה בשבעה באוקטובר, שנת 2023. לצד הטראומה הלאומית, האסון הכבד, היציאה למלחמה והאזעקות כמעט בכל רחבי הארץ, הפכה מהר מאוד זירת האינטרנט לזירת לחימה של ממש. לצד הלוחמים והלוחמות בשדה הקרב, התייצבו מיד גולשים וגולשות, מהארץ והעולם, יהודים וערבים, מוסלמים ונוצרים, ובכלל זה כמעט מכל מגזר, לקרב על התודעה העולמית. הרשתות החברתיות הפכו בן לילה לפלטפורמה המרכזית לפרסום ידיעות, סרטונים, תמונות, אמיתות ושקרים, בכל השפות ובכל הפורמטים. אינסטגרם, טוויטר (X), טלגרם, טיק-טוק וכמובן פייסבוק, נמלאו עד אין סוף בתמונות הזוועה של השבת הארורה, והימים שבאו אחריה. כמעט לא ניתן היה לחמוק מסרטונים מזוויעים בהם נראו מחבלים בני עוולה מעוללים זוועות של ממש בתושבי העוטף או במבלים במסיבה. אתרי החדשות וערוצי הטלוויזיה שידרו מסביב לשעון, ועל אף שהשתדלו לצנזר ולטשטש את הפנים והשמות, את כתמי הדם והזוועות, היה ניתן בקלות לדמיין מה רואים בסרטון המטושטש. ההלם של הימים הראשונים תפס גם את ההורים, אנשי החינוך, וכל מי שבשגרה אמון על השמירה על הילדים ובני הנוער מפני חשיפה לתכנים פוגעניים, לא מוכנים. אי לכך, ניתן להעריך כי מאות אלפי ילדים ובני נוער נחשפו לתכנים קשים שהופצו ברשתות החברתיות, בין אם ע”י ארגון הטרור חמאס, ובין אם ע”י כל מי שביקש להציג לעולם את מה שהתרחש בגבולות ישראל בערב שמחת תורה. בני הנוער והילדים נחשפו לתכנים לעיתים בעל כורחם, ולעיתים גבר עליהם יצר הסקרנות. כך או כך, עיניהם נשטפו במראות שהנפש לא יכולה להכיל, והמוח לא יכול להאמין. כבר עתה ברור לאנשי הטיפול שמלבד הנפגעים הישירים באותה שבת והם רבים מספור, ישנם כנראה עוד המוני אנשים, מבוגרים וצעירים, שנושאים עמם את צלקות הטווח והמלחמה, גם אם לא היו שם כדי לראות זאת במו עיניהם. ספק אם המדינה תוכל לתת מענה לכולם, ובוודאי לא בזמן הקרוב. אך ללא ספק נעשים ניסיונות לרכך את המכה, ולהקל על הטראומה (גם אם היא אינה טראומה קלינית), ולאפשר לילדים ובני הנוער לשחרר מועקות, ולאוורר את הנפש.
סביבת לימודים לא שגרתית
במהלך חודש נובמבר, לאחר שבתי-הספר ברובם חזרו לשגרה כמעט מלאה, התאפשר לי לפגוש כ-600 תלמידים ותלמידות בכיתות ז’-ט’, באחד מבתי הספר בערי המרכז, עיר שידעה אזעקות רבות ואבדות רבות. התלמידים שהחלו לחזור אט אט לשגרה, הגיעו לבית הספר בחשש, ושגרת הלימודים בוודאי לא הייתה כתמול שלשום. אפילו מסדרונות בית- הספר, שבעבר היו מקושטים בנושא מסוים, כגון: חגי ישראל, או אירועים היסטוריים, הפכו מיצב לזכר הנרצחים בני העיר, או החטופים שנשבו בידי ארגון טרור. סביבת הלימודים לא הייתה שגרתית כלל וכלל, ואת חלק מהיום הקדישו בבית-הספר לתרגול כניסה למרחבים המוגנים, ולשיחות על מאורעות המלחמה. פגשתי את התלמידים בליווי היועצת והמחנכת של הכיתה, בקבוצות קטנות יחסית (כ 20-25 תלמידים), וכל מפגש נמשך כ-90 דקות. במפגשים עשינו תרגילי הפוגה, שוחחנו על הרגשות, התחושות והמחשבות של התלמידים בעקבות השבת הארורה והמלחמה שבאה בעקבותיה, והתלמידים קיבלו כלים בסיסיים להתמודדות עם מצבי לחץ ומצוקה. המפגשים היו מאוד עמוסים, מלאי תוכן, עם שיתופים מרגשים של התלמידים, וניכר כי הם שאבו את האנרגיות החיוביות במפגש, כאילו ביקשו להתמלא בתכנים חיוביים, לקראת עוד ערב מתוח של אזעקות או של שחרור חטופים.
“יש סרטונים שאני מצטער שראיתי”
אך בין כל התכנים שעלו במפגשים, הוקדשו בכל מפגש כמה דקות לשיחה על האינטרנט והרשתות החברתיות, שמהווים גם בשגרה מרכז חיים עבור רבים מהילדים ובני הנוער. התלמידים שיתפו בתכנים שהציפו את הטלפונים שלהם והמחשבים, בשבועות מאז הטבח הנורא, ותיארו כיצד תכנים אלו השפיעו עליהם הן בהתנהלות ביום יום, ואף על החלומות בלילה. השיחה על התכנים המקוונים הייתה לא פשוטה, בלשון המעטה. מצד אחד, חשוב היה לתת לתלמידים את ההזדמנות לשתף בקבוצה את אשר חוו במהלך הגלישה ברשת, מצד שני נדרשה זהירות רבה ורגישות על מנת לא להציף שוב תכנים קשים, גם אם הם רק נאמרים במילים. ההליכה בין הטיפות תוך תשומת לב לפרטים ושמירה על גבולות השיח, אפשרה לילדים לשוחח בבטחה בנושא, מבלי לחשוש מביקורת או שיפוטיות. יחד עם זאת, אי אפשר היה להתעלם מאמירה שחזרה על עצמה כמעט בכל הקבוצות, ונאמרה ע”י עשרות מהילדים שהשתתפו בסדנאות: “יש סרטונים ותמונות שאני מצטער/ת שראיתי”. בתחילה לא חשבתי שמדובר בתופעה, אלא בתלמיד או תלמידה שכנראה מודעים יותר מאחרים לסכנה הטמונה בתכנים שיש ברשת בתקופת המלחמה. אך ככל שהתקדמנו עם המפגשים, יותר ויותר תלמידים ותלמידות בכל שלושת השכבות, ציינו בקול רם וללא מורא, שהם מבינים בדיעבד כי לא היו צריכים לראות את הסרטונים והתמונות מהטווח הנורא והימים שבאו אחריו. יתר על כן, חלקם תיארו כיצד מבחינתם התוכן שראו פגע בהם וגרם להם ממש למצוקה ואף לחרדות. חלקם חשבו שהם עלולים להיות הקורבנות הבאים, חלקם סיפרו שהתכנים השפיעו על החלומות, ואחרים פשוט היו מזועזעים מהתוכן.
לבנות כיפת ברזל לנפש
השיח הקבוצתי בהקשר זה אפשר כמובן לתלמידים לא רק לשתף את אשר על ליבם ומחשבתם, בנוגע לצפייה בתכנים הנוראיים, אלא גם לשמוע. הם שמעו חברים שסיפרו שמאז תחילת המלחמה הם לא נכנסים לטיק-טוק או לטלגרם, כדי לא להיחשף לתכנים פוגעניים. הם שמעו תלמידים ששיתפו שהוריהם חסמו להם גישה לאפליקציות נבחרות, כדי למנוע מהם חשיפה לתכנים קשים. והם שמעו גם תלמידים שציינו שהחשיפה לתכנים מהמלחמה חידדה אצלם את ההבנה שמלחמה זה לא משחק מחשב. לצד כל אלו, קיבלו התלמידים כלים מעשיים והרבה חומר למחשבה גם מהצוות המקצועי שנכח בקבוצה, כולל היועצת ומחנכת הכיתה. ביחד, חיזקנו אצל התלמידים את הצורך לשמור ולהגן על נפשם, לא פחות מאשר על גופם. במובן מסוים בנינו יחד איתם את כיפת הברזל לנפש, הנחוצה כל כך להגנה מפני תכנים מאיימים ברשת. תלמידים רבים ציינו כי הם מתכוונים לשנות את הגישה כלפי התכנים הפוגעניים ברשת, במיוחד בזמן שזו מוצפת בהם, וזאת על מנת לשמור על עצמם ולא פחות חשוב לשמור על כבודם של כל אלו שמופיעים בסרטונים ברגעים קשים ולעיתים בלתי אנושיים. נראה כי המלחמה והטבח שקדם לה, הביאו לפתחם של המתבגרים והילדים התמודדויות חדשות שטרם הכירו, גם אם חלקם נחשף לתוכן לא ראוי ברשת לפני כן.
מתפקידנו למנוע ככל שניתן את הצלקות
גם עבור ההורים הייתה זו (ועדיין) תקופה מאתגרת בהקשרים רבים, וגם בכל הקשור לסמכות הורית והצבת גבולות בנוגע לשימוש ברשתות חברתיות ומשחקי מחשב. זה המקום לשנס מותניים, להחזיר את הסדר על כנו עד כמה שניתן, ולשמור על הילדים, או לכל הפחות לעזור להם לשמור על עצמם. הפיגוע העצום שחוותה המדינה בשבעה באוקטובר בוודאי ישאיר צלקות בנפשם ומוחם של רבים, אך יחד עם זאת ניתן למזער נזקים בעזרת פעולות שלמעשה עשינו בעבר ואנחנו כבר מכירים, במסגרת התפקיד ההורי. שמירה על ילדים ומתבגרים ברשת היא משימה אישית, משפחתית ולאומית כאחד, והילדים שהשתתפו בסדנאות רק חידדו בעיני את החשיבות הרבה של תכניות המניעה וההסברה שעובדות תמיד בשגרה, וחשובות שבעתיים גם בתקופת מלחמה.
הכותב הוא עובד סוציאל (Ph.D.), מרצה ומנחה קבוצות להורים ומתבגרים. לעמוד הפייסבוק של אורי
