מאת קוני פרנסיס.
שייך לקטגוריית בלוגים, קודם כל אישה

 

הסאגה המתמשכת בנוסח “הדרת נשים” גרמה לכן להתכופף מעט? אחרי הפוסט הזה, אף אחד כבר לא יגרום לכן להרגיש פחותות ערך. קוני פרנסיס נודדת עד לשבט טוארג בסהרה, כדי להביא לנו את הגרסה הכי מזוככת של הנשיות. אבל אין הנחות, המתכון לאושר הנשי עובר דרך ניסוי וטעייה

לפני שהיה אל, היו אלות. וכולם סגדו להן. גם היום, בשבט טוארג – שבטם של האנשים המכונים “האנשים הכחולים” וחיים במדבר סהרה, האישה היא זו שמנהלת את הכספים ואף רשאית לבחור לה כמה שיותר מאהבים. הבעלים לעומתן חובשים רעלות (בחיי שאני לא ממציאה, חפשו בגוגל!).
לפי האג’נדה של השבט הזה, נשים מוגנות מרוחות רעות ולכן אינן זקוקות לרעלה. מכיוון שיש להן את יכולת ההולדה, הרוחות לא מתעסקות איתן. הגברים הם אנשי עסקים ממולחים, אך הנשים הן המלכות המוכתרות – על פיהן יישק דבר. כמה נכון וכמה הגיוני. הרי אנחנו הנשים אחראיות על החיבור, על היצירה והבריאה. אלוהים חייב להיות אישה.

תעשי רק מה שאת אוהבת

אם כבר הגעת לגיל 40, סביר להניח שיש באמתחתך שניים-שלושה ילדים וגם בעל אחד או שניים, הקריירה שלך מתחילה לנסוק – או שלחילופין את מאפשרת לעצמך, לראשונה בחיים, לפתח קריירה  של ממש (אולי דווקא לשנות תחום עיסוק). בכלל, סביר להניח שאת כבר יודעות דבר או שניים על החיים. בכל זאת, צברת אי אילו שנים של ניסיון.
ייתכן כי את מבינה שישנם דברים שלעולם כבר לא תהיי ממש מוצלחת בהם (כל אחת והתחום שלה). במקום להתכחש למציאות, מוטב שתנסי להוות תמרור אזהרה לדור ההמשך. זה הנשי כמובן. אם המתבגרת שלך מתריסה בפנייך, נגיד, שאת לא דוגמה להצלחה גדולה בזוגיות (אחרת לא היית מתגרשת פעם או פעמיים), נסי להשיב לה בגאווה ובהשלמה: “בבקשה, את יכולה ללמוד דרכי איך לא להיות!”. אמרי את הדברים בחיוך והתכווני אליהם, ואל תראי בדבריה פגיעה המזמינה מתקפה. כך גם בכל עניין אחר, כמו קריירה, בישול או כישורים חברתיים.
גיל 40 וקצת הוא זמן מצוין להסיר מסכות ולהפסיק להתנהג “כמו שצריך”. זה הזמן להתחיל להתנהג כמו שאת מרגישה ורוצה. סבתא שלי ז”ל הייתה אומרת: “אף אחד לא ישים לנו מצבה מזהב”, וזה בדיוק הזמן להפנים את המשפט שלה. הזמן מתקצר, או ליתר דיוק – עברת מחצית הדרך. זכותך לבחור איך לנהל את המחצית השנייה של חייך הבשלים. אישה, הזמן הזה הוא שלך!

בלי סודות, עם חיבורים

כשאני אומרת “להסיר מסכות” אני מתכוונת גם לכל אותם סודות ששמרת לעצמך במשך שנים. פתאום הם מתחילים להיחשף, ואת מרגישה לגמרי בסדר עם זה. נראה לך מיותר לסחוב על גבך  שקרים קטנים ואינספור ייסורי מצפון. השאירי לעצמך רק סוד אחד קטן – סוד גילך.
אפשרי לעצמך להיות אמיתית והרבה פחות מניפולטיבית; נסי לפעול – יותר מאי פעם – על פי האינטואיציה שלך (אותו אינסטינקט מוזר שמשכנע אותנו שאנחנו צודקות, בין אם זה נכון ובין אם לא); והעיקר – הרגישי שלמה עם כל זה.
היום את כבר הרבה יותר נהנית מהדברים הפשוטים של החיים. גברים למשל. את מבינה שהם גם בני אדם, רק פחות מורכבים מאתנו הנשים. והם דומים אחד לשני להפליא. לכן את מצליחה לחבב גם אותם, ואפילו לתת להם תחושה טובה. כי את מבינה שזה תפקידנו, תפקיד הנשים בעולם: לחבר, לקרב, לאהוב ללא תנאי, ו…לעשות מה שעושה לנו טוב. בגיל 40 פלוס את כבר יודעת שחיבור פשוט בשילוב אהבה עושים לך טוב. את לא צריכה יותר.

עזבי אותך מדרמות, זה לא לגילך

בגיל הזה את גם מפתחת חוש הומור בריא על החיים (אבל צוחקת רק אם השיניים שלך עדיין יפות). מערכות יחסים מלחיצות אותך הרבה פחות; מילים וביקורות שמופנות כלפייך – מהילדים ובכלל – כבר לא משתקות אותך; את מגלה את מושג האסרטיביות ומתחילה לעמוד על שלך. באמת ובלי חשש; את מתמודדת בקלות רבה יותר עם אתגרי החיים; את זוכרת שאף אחד לא יכול להפחית מערכך ללא רשותך, את כבר לא נעלבת או לוקחת ללב מכל שטות, ולא מסתובבת עם שלט על המצח: “אני רגישה מדי, תניחו לי”.
את גם סופסוף כבר לא חושבת שהכול צריך להיות מושלם. להפך, את נהנית מחוסר הסדר ומבינה שזו רק אשליה שיש לנו איזושהי שליטה על חיינו.
חוק ה-90/10 המפורסם אומר שהחיים שלנו מורכבים מעשרה אחוזים שאין לנו שליטה עליהם, ואילו ה-90 הנותרים מהווים את צורת ההתייחסות שלנו למה שקורה. אז את לומדת לא לקחת ללב יותר מדי עניינים משניים ופעוטים, ולעומת זאת ליהנות ממנעמי החיים הפשוטים והיומיומיים. את מתרגשת מהטבע, נהנית מקשרים מדהימים עם חברות שהכרת במשך השנים ומגלה איזו תמיכה נהדרת יכולה להיות בין נשים.
את הדרמות את משאירה לצעירות ממך, והמבט המפוכח והמחויך על החיים מקנה לך סוג של שלווה יחסית. להיות בת 40 וקצת נותן לך עצמאות – כמו שלא הייתה לך מעולם. גם אם התחתנת רק בגיל 30. כי בינינו, צעירות רווקות שמתקרבות לגיל 30 נתונות בלחץ אדיר. אין שם חופש, זו רק אשליה.

ואם נישאת צעירה, ילדייך גדולים יותר מן הסתם. יצורים קטנים שמריחים נהדר לא תלויים עלייך, אז יש לך הרבה יותר זמן והרבה פחות אחריות. את נוסעת לטייל, יוצאת לחופשות, עובדת במקומות מרוחקים – בלי שום רגשי אשם ומתוך שמחה והתלהבות.
בגיל 40 וקצת את מבינה שהמושג “אמא עובדת” מורכב בעצם ממילים נרדפות, ואת כבר לא מציגה את עצמך כך, אלא מעדיפה לקרוא לעצמך “אשת קריירה”. בלי התנצלויות ובגאווה רבה.

הנשיות היא הגאווה שלנו

אישה לא נולדת אישה עצמאית וחזקה, ניסיון השנים הופך אותה לכזו. לכן זה קורה לך רק אחרי גיל 40, אחרי שאת מתבגרת ומוצאת בכוחות עצמך את המרכז האנרגטי שלך, משלימה עם עצמך ומודעת לעוצמה האמיתית שיש במושג “אישה”. בלי קשר להשכלה, מעמד, עושר, מצב משפחתי, צבע ומידת החזייה – אלא רק מעצם העובדה שבהוויה הנשית יש משהו מושלם. את מבורכת ומוגנת, בדיוק כמו הנשים בשבט טוארג.

לפוסט הקודם של קוני פרנסס: בין סקס לקריירה

משפטים מגדריים שהורים חייבים להוציא מהלקסיקון

חינוך לנשיות במאה ה-21. איך עושים את זה?