יותם מוהל בן ה-16 קורא לנו להצטרף למאבק על המשך קיומן של תנועות הנוער: “קשה לי לדמיין את החיים שלי ללא הצופים, ללא הביטחון העצמי, הערכים, החברים והבגרות שקיבלתי שם”
אני יותם מוהל, עולה לכיתה יא’ וחניך בתנועת הצופים מכיתה ה’. בעבר לא הייתי הילד הכי חברותי וסבלתי מביטחון עצמי נמוך, בחיים לא חשבתי שאצא להפגין ולכתוב על נושא שכל כך חשוב לי. התחלתי את הצופים כחניך שלא אכפת לו מתוכן ורק רוצה לשחק תופסת, ועם הזמן הפכתי לשכב”גיסט (אלו שנמצאים בשכבה בוגרת, שכוללת את המדריכים או פעילים בצופים) ולמדריך שמעביר תוכן בשמחה, מלמד ומשחק עם החניכים שלו ובונה מבנים עם החברים לשכב”ג.
עבור רבים מבני הנוער בישראל, תנועות הנוער הן בית שני ולפעמים ראשון. הן מחנכות לערכים של אהבת הארץ, כבוד הדדי, ציונות ושיתופיות. חניכי התנועות לומדים ליזום, לקדם, לשפר את עצמם ואת העולם שמסביבם. הן נותנות מקום בטוח שמעשיר את החניך, עוזרות לו להתבטא ולהעצים את עצמו, ובמיוחד היום ובפרט במשבר הנוכחי, הן חשובות יותר מאי פעם.
חיים ללא תנועות נוער
קשה לי לדמיין את החיים שלי ללא הצופים, ללא הביטחון העצמי, הערכים, החברים והבגרות שקיבלתי שם. מבלי היציאה מאזור הנוחות בטיולים, הפעילויות והתכנים שעברתי ואף העברתי, והחברים שהכרתי ושהפכו אותי לאדם טוב יותר ממה שאי פעם חשבתי שאהיה. חיים בלי צופים זה חיים בלי ההזדמנות להיות אני האמיתי. זו מציאות מדכאת שלא הייתי מאחל לאף אחד. אבל זו מציאות שעומדת להתקיים בגלל שתי החלטות מפתיעות של הממשלה וקבינט הקורונה, שמעבירות בי צמרמורת ותדהמה: הראשונה היא ביטול הפעולות הפרונטליות של תנועות הנוער, שנתנו מקום כל כך חשוב לילדים להרגיש ביטחון ויציבות בתקופה הזו. זה אומר שאין אפשרות להיפרד מהחניכים אחרי שנה שלמה ומורכבת איתם, אין תחושה של סוף וסגירת מעגל – ולי אישית זה כואב.
ההחלטה השנייה היא קיצוץ של כ-50% מתקציבי המדינה לתנועות הנוער, שכבר במצב כלכלי קשה אחרי משבר הקורונה. ההשלכות יהיו עצומות ואספר בפרט על ההשלכות שיהיו על הצופים: תחילה, יסגרו כמאה שבטים קטנים או חלשים כלכלית וכך ישלחו כ100,000 בני נוער להעביר את הזמן ברחוב. לאחר מכן, אלה שישרדו את הקיצוץ, יצטרכו לבטל טיולים ומפעלים רבים, שהם החלק המשמעותי והמעשיר ביותר של השנה בצופים. בנוסף לכל ה”טוב” הזה, הורי החניכים יצטרכו לשלם כמויות כסף גדולות בהרבה מן העבר, כדי לפצות על חוסר התקציב. בסופו של דבר, מאות אלפי בני נוער יישארו בלי מקום להתפתח, להתבטא ולהגשים את עצמם. המציאות העגומה שדיברתי עליה תיפול עליהם ומי יודע לאן היא תיקח אותם.
למרות הכול, עדיין יש תקווה ומה לעשות בנושא. תנועות הנוער מלמדות את ערכי הדמוקרטיה ובעת המשבר גם מיישמות אותם. ישנן הפגנות בכל רחבי הארץ הקוראות להחזרת התקציבים, פוסטים בפייסבוק, באינסטגרם ובכל מקום שמעלים את המודעות. אני עצמי השתתפתי בהפגנה בעיר מגוריי, שבה יצאנו עם שלטים ומסיכות וזעקנו לצדק לכול מי ששומע. אך פה זה לא נגמר, ההפגנות ממשיכות וצריך להעלות את המודעות עוד יותר ולכן גם אתם יכולים לעזור – להפיץ או לכתוב פוסטים ברשתות החברתיות ואף לצאת להפגין איתנו! אי אפשר לתת לממשלה לגרום לנוער האיכותי בארץ לגווע רק כי “המשק חשוב יותר”. ההשלכות של סגירת התנועות יהיו הרסניות הרבה יותר! עזרו למנוע מילדי ההווה והעתיד את המציאות העגומה שממנה אנו חוששים. הצילו את תנועות הנוער!
נער בן 15: “הלמידה המקוונת יכולה להיות הדבר הכי טוב שקרה למערכת החינוך”
