fbpx

מבט מפנים: האם באמת מקפידים על ההנחיות בבתי הספר?

מורים בלי מסכות, תלמידים צפופים ואלכוג’ל בשפע: תלמיד תיכון חושף עד כמה תלמידים ומורים שומרים על הנחיות משרד הבריאות

בשבועות האחרונים עם ישראל חוזר לשגרה – לגנים, לבתי הספר ולעבודה. בתור תלמיד תיכון בכיתה י’, באתי לספר לכם שיש יותר מדי שגרה בחזרה לשגרה. האם זה רע? הייתי ממליץ לכם לשאול מומחה, אבל אני מקווה שהדעה שלי, שנובעת ממה שקורה בשטח, תספיק. כדי להמחיש לכם את השגרה החדשה, אראה לכם אותה מנקודת המבט שלי:

אני קם בבוקר לעוד יום נפלא מלא באלכוג’ל, מצחצח שיניים, מדליק את המחשב ושוב נזכר שכבר לא לומדים בזום. לאחר מכן אני מכריח את עצמי ללבוש חולצת בית ספר, ממלא הצהרת בריאות, בלי באמת לבדוק את הבריאות, ויוצא לבית הספר עם התיק וכמובן עם המסיכה שלי. בשער בית הספר מחכה לי מראה מלבב הכולל חמש מורות עטויות מסיכה, שעבודתן לסרוק לי את הברקוד בטלפון ולאשר את הצהרת הבריאות. לעיתים, כשאני לא מתחיל בשעה ראשונה, נוצר מצב שעוד אין מורות כאלו, אך מה שיש בשפע זה תלמידים שגם לא מתחילים בשעה ראשונה ומחכים צפופים בכניסה למורות שיגיעו. ממש תענוג. לאחר שנכנסתי, אני צועד במסדרונות בית הספר, מקפיד להגיד שלום לחברים בזמן שאני שומר כמובן על מרחק של פחות מ-2 מטר. נותן חיבוק או כיף, כמו שאסור, וכל זה בזמן שהמסיכה מגינה עליי בכל כוחה מכיס מכנסיי. כך מתנהלת גם ההפסקה.

מה עם המורים? זה תלוי, הם נעים בין המורה הלחוצה עם המסיכה המוגזמת שמכריחה אותך לחבוש גם אחת, לבין המורה שבטוח שמסיכה והכובע האדום שלו הם אותו דבר. בכיתה עצמה כל בוקר אני מנקה את השולחן עם מגבונים, ואז מתיישב לצד למי שיכולה להיות נשאית קורונה, וליד כל הנשאים לכאורה – כלומר תלמידים שגם יושבים קרוב מדי אליי בכיתה. לפעמים המורה מעירה ומכריחה לשים מסיכה, בדרך כלל זה לא קורה. בפעמים הנדירות שזה קורה, רוב השיעור הופך מיד לקרב על החיים בניסיון נואש לנשום עם המסיכה. וכך תם לו עוד יום לימודים, שבו לא נדבקתי בקורונה (כנראה) בזכות השמירה המקפידה על ההנחיות החשובות.

לדעת, לבישת מסיכות בכיתה מסיחה את הדעת מהשיעור, בעיקר בגלל שקשה להבין את מי שמדבר, חם מאוד והכי גרוע – הריח המסריח של הכריך מארוחת הבוקר. בנוסף, אם אתם בעלי משקפיים כמוני, אתם כנראה מודעים למצב המצער שבו כל נשימה מובילה לעיוורון זמני, מפני שהאדים מהמסיכה נדבקים למשקפיים. הסבל הזה פשוט לא שווה את זה, וגם לא אפקטיבי. כל אחד יושב צמוד ליד חברו לשולחן, וקצת פחות צמוד למי בשולחן ליד. עם כל הכבוד למסיכת “נייק” של התלמיד שיושב מולי, זה לא מה שיגן עליו מקורונה אם הוא בא במגע עם כל חבריו.

הבעיה היא שאין הקפדה בכלל על שמירת מרחק, איסור מגע והיגיינה אישית, שלדעתי יותר משמעותיים מחתיכת בד שאפילו לא מכסה את כל הפרצוף (חשוב לציין כי חלק מבתי הספר מספקים אלכוג’ל ומגבונים לכל כיתה, ואם בית הספר שאתם או הילדים שלכם לומדים בו לא  – תדרשו מהם במיידיות!).

הבועה של משרד החינוך

אך עם כל הבעיות של החזרה לשגרה, היא הייתה הכרחית ואף מבורכת אחרי תקופה כה ארוכה ומסובכת. מה שבכלל לא היה הכרחי אחרי תקופה כזו, זה קיום מבחני פוסט–קורונה. לאחר חודשיים של “לימודים” בזום (שעליהם כבר הבעתי דעה די נחרצת), מגיעים המבחנים על הידע ה”נלמד”. ידע שתלמידים כמוני ניסו בקושי רב לצבור דרך מסך תקוע של מחשב, עם הפיתוי התמידי להתנתק וללכת לישון. למה בדיוק נבחנים על ידע זה? זו שאלה מצוינת שכולנו שואלים. לאחר שינוי כה משמעותי בצורת הלמידה, הוחלט ללא כל התחשבות לבחון תלמידים בלי שום שינוי בצורת הבחינה, או קיצוץ של החומר. במצב הגיוני משרד החינוך היה קורא לבטל את המבחנים, מתוך ההבנה שזו לא מחצית נורמטיבית. לצערנו, זה לא מה שקרה ואשמח לקבל הזמנה לבועה שמערכת החינוך שלנו נמצאת בה, כי נראה ששם הכול טוב כרגיל.

הצד החיובי הוא ששנת הלימודים עוד מעט נגמרת. אני מאחל לכל התלמידים בהצלחה בשבועות הקרובים, כולנו נצטרך את זה. נעבור את זה כמו את שעברנו את תקופת הבידוד. חבל שהמסיכה לא תגן עלינו מפני מבחן במתמטיקה.

מחאת המכנסיים: האם הבנות שלכם בכלל מוכנות לזה?

המשבר הגדול של המתבגרים בימי קורונה

commentIcon

תגובה אחת

  1. כתבה חשובה המציגה את כל האמת בפניםנוכתובה בצורה רהוטה , מעניינת ואף עם נגיעה קלה של הומור.
    לכותב יש עתיד מבטיח בתור עיתונאי.

סגור לתגובות.

הורים למתבגרים / מתבגרות?

גם אנחנו!

הצטרפו לרשימת התפוצה שלנו ותקבלו אחת לשבוע כתבה חשובה ומעניינת על ההתמודדות עם התבגרות הילדים שלנו בעידן הנוכחי.