קשה לדבר על אובדנות. את רובנו, הורים, מטפלים וכל מי שמתמודד איתה, היא מפחידה. אבל יש דרך לפתוח צוהר לתקשורת. מסתבר כי כדי להתגבר על הפחד, צריך לשחק! קראו מדוע משחקיות היא מרכיב קריטי בעבודה עם אובדנות בני נוער
אף אחד לא רוצה לדבר על אובדנות. זה נושא מפחיד, מכאיב, מציף, עצוב ומעורר חרדה. עבודה טיפולית במרחב האובדנות היא רצינית, שוחקת, ועמוסה רגשית. זוהי התמודדות יומיומית עם חיים ומוות, טראומה, פגיעות והצפות רגשיות. קשה להיות שובב, מצחיק, או משוחרר בקונטקסט של אובדנות. ולכן רובנו מתקשים לדבר על אובדנות. קל וחומר לא.נשים שחיים לצד או מטפלים בנושא אובדנות.
משחקיות זה לא משחק
מה יכול לעזור לנו בהתמודדות ועבודה עם אובדנות?
התשובה היא – משחקיות.
המונח משחק (Game) מתייחס לפעילות הכוללת חוקים ברורים וחלוקה של מנצח ומפסיד. לדוגמה, שש בש, דמקה. לעומת זאת, משחקיות (Play) היא תפיסת מציאות רכה, בה אנחנו לא לוקחים את עצמנו או את החיים בכבדות רבה מדי. זוהי גישה המאפשרת הרחבת אפשרויות, פתרונות, ותגובות, מפחיתה פחד מטעויות, ומעודדת סקרנות. משחקיות עוזרת לי להיות גם מחובר לעצמי וגם מחובר לאחר – מבלי צורך לבחור באחד מאיתנו.
הומור פתח את הצוהר
כעו״ס צעיר ישבתי מול נער בן 15, דכאוני ואובדני, אהוד שמו, מוזנח, מריח רע, לא יוצר קשר עין, עצוב, מדוכא, מכובה. הוא שותק ברוב המפגשים. אני מנסה שבועות להניע אותו, אבל זה ממש קשה. בשלב מסוים התחלתי לנקר במפגשים איתו, לבסוף ממש נרדמתי.
נבהלתי. התביישתי. הבנתי שזו כנראה התגובה הנפשית שלי לדיכאון ולאובדנות שלו. פשוט נשאבתי לתוך הריקנות שלנו. החלטתי להציף בפניו את הדברים…הרי אין לי מה להפסיד, רק להרוויח.
שיתפתי אותו, והוא השיב לי בהומור: “אתה לא היחיד שזה קורה לו, אל תעוף על עצמך”. ההומור ההדדי אפשר לנו להתחיל לנהל שיח שהוביל לתוך עולמו הפנימי.
דרך הצוהר שנפתח, התחלנו לשוחח ולשאול למה הוא מרדים אנשים, ואיך יותר קל לו להיות במחיצת מי שנרדם לידו, מאשר ליד מישהו שמרגיש אותו. השיח נהפך חי, מרגש, מפתיע וסוחף. התחלנו לגעת בדיכאון ובאובדנות שלו.
משחקיות מקצרת קונפליקטים
המחזוריות הטבעית של כל קשר קרוב כוללת שסעים (מתחים) ותיקונים (רגעי חיבור אחר מתח). משחקיות מאפשרת תנועה יעילה ומיטיבה בין שסעים ותיקונים. היא גם משפרת תקשורת בין אישית, מזמינה קירבה, מקצרת קונפליקטים, ומאפשרת שיח כן וקליל.
כשעומדים מול ילד או מתבגר אובדני, רבים חוששים שמילה לא במקום תוביל לאסון, כי אין מרחב לטעויות. משחקיות היא למעשה רשת ביטחון המאפשרת להתרחב מתפיסת מציאות בינארית של חיים או מוות, צודקת או טועה, מנצח או לוזר, לתפיסה גמישה וסקרנית של גם.. וגם. כתוצאה מכך, טעויות הופכות ללמידה רכה במקום נפילה סופנית.
המשחקיות מזמינה לחדר חלקים נוספים מהאישיות
בדוגמה של אהוד, נשאבתי תחילה ל״משחק״ האובדנות הבינארי: איתו ניסיתי להילחם בין ערות לבין שינה, בין להיות מחובר לאהוד או לעצמי. כשנרדמתי, “הפסדתי” במשחק. כשבחרתי במשחקיות, אהוד נאלץ לצאת מהמשחק של חיים או מוות, והעז לתקשר ישירות, לשמור על גמישות מחשבתית, ולקחת סיכון. הבחירה במשחקיות נתנה לאהוד את התחושה שאפשר לדבר על הכל, במקום להישאב לחלק האובדני. פניתי לחוזקות ולמסוגלות של אהוד, לשחק יחד, באהבה וברכות. חלקים נוספים של אהוד הוזמנו להגיע לחדר. משחקיות עזרה לשנינו לעבור מ”לפעול” את האובדנות, ללשחק עם האובדנות.
משחקיות מזכירה לנו שמחר תזרח השמש ומעבר לשחור/לבן, יש לא רק אפור, אלא קשת רחבה של צבעים. התפקיד שלנו כהורים הוא להזכיר לילדינו שאולי עכשיו הם מרגישים נורא, אבל בעוד עשר שנים חוויות אלה יזכרו כאירועים מכוננים לחיים. אם אנחנו לא נצליח לשמר משחקיות בתוך משחק החיים, איך אנחנו יכולים לצפות שילדינו גם יצליחו?
“אתה המורה שלי”
שבעה חודשים אחר כך, הטיפול עם אהוד מתחיל להסתיים. מצבו השתפר, הוא הצטרף לתנועת נוער, התחבר עם עוד חברים, ודאג להיגיינה שלו.
אני משתף את אהוד ומספר לו שבחרתי להציג את בצוות המקצועי שלי. פתאום, אני מוצא עצמי אומר לו בספונטניות: ״אולי תרצה להציג איתי את הטיפול?״ אהוד הופתע. ״אני? אבל אני לא מטפל.״
אני מחייך ואומר לו ״נכון, אבל אתה המורה שלי. אתה לימדת אותי איך לעבוד עם דיכאון ואובדנות.״
הוא התקשה להאמין. חיוך גדול עלה על פניו, בזמן שעיניו ריצדו הלוך ושוב, כאילו הוא מנסה לעכל בשורה חדשה. הוא חשב כמה רגעים ואמר: ״כן! אני אשמח! שנים אני בטיפולים והגיע הזמן שמישהו ילמד את המטפלים האלה איך לעבוד עם בני נוער כמוני.״
חודש לאחר מכן, הצגנו את המקרה יחד, מול קהל של פסיכיאטרים, פסיכולוגים, ועו״סים.
כולם הקשיבו בשקיקה לאהוד שסיפר על התהליך שעבר והמלצותיו לעבודה עם נוער אובדני.
לארוע טוב, מפתיע ומכונן כמו שקרה לנו במפגש קוראים Posi-Traum – טראומה חיובית. טראומה חיובית מטלטלת את המטופל, בצורה שמובילה אותו להתבונן בדרך חדשה וחיובית על עצמו, ובכך לגדול.
גילוי המשחקיות הוא מה שעזר לייצר את הטראומה החיוביות בפגישה שלנו. האופציה של תעוזה וספונטניות שהמשחקיות אפשרה, עזרה לאהוד לראות את עצמו לא רק כילד דכאוני ואובדני, אלא גם כמורה בעל ערך.
איך לומדים לשחק?
האמת היא שאתם כבר יודעים לשחק.
משחקיות היא שפת האם של כולנו: לפני שיכולנו לדבר, כולנו תקשרנו ולמדנו דרך משחקיות. שריר המשחקיות קיים אצל כולנו כבר בגיל הגן,.מה שנותר הוא להחיות את השריר הזה מחדש ולתת לעצמכם רשות לשחק בתוך מערכות היחסים שלכם – עם בני זוג, ילדים וחברים. כי משחקיות היא בחירה אקטיבית לצאת מהמציאות הבינארית הנוקשה של משחק החיים הנוקשה, לעבר מרחב פוטנציאלי גמיש ויצירתי.
בהצלחה!
הטור נכתב לכבוד הכנס קהילה מצילת חיים שעורכת עמותת מש”ה לרגל היום הבינלאומי למניעת אובדנות, ב-10 בספטמבר 2023, בתל אביב.
גלית רומנלי היא מאמנת אישית ודוקטורנטית למגדר. ד״ר עשהאל רומנלי הוא עו״ס ומטפל זוגי ומשפחתי מוסמך. יחד הם מנהלים את OwnUrsh!t
אולי יעניין אתכם גם:
