ברבי – אוסף זכרונות או אמירה עמוקה

מכונת היח”צ עבדה והסרט “ברבי” הפך כצפוי לממתק הרשמי של הקיץ. האם מדובר רק בנוסטלגיה תמימה, בתעלול שיווקי להגברת מכירות או בהנצחת מסרים שכבר אינם מתקבלים על הדעת. לא הכל וורוד

הסרט “ברבי”, עורר סקרנות רבה עוד לפני שהגיע לבתי הקולנוע. בבתים רבים ברחבי העולם, בובות “ברבי”, פרטי הלבוש והנעלה וכל מה שוורוד, מאכלסים את ארגזי הצעצועים. כולנו, נשים, נערות ובנות גדלנו על ברכיה של ברבי דקת הגזרה ועל הביטוי השגור שנולד מממנה. הסרט יצר ציפייה למבט נוסטלגי על אהבה ישנה קולקטיבית, מזמין אותנו להיזכר בבובות האידאליות אשר אכלסו את מדפי הצעצועים שלנו ואת זכרונות ילדותנו.

לא במקרה הוא הפך לממתק הקיץ התורן. גם אני מצאתי עצמי מתרפקת על תקופת הברביות בביתי. נזכרתי בכל הפעמים בהם הייתי עומדת מול מדפי בובות הברבי בחנות הצעצועים, בוחנת בקפידה והתפעלות את המראה, הלבוש, האביזרים הנלווים, הביצוע המושלם והמוצר האיכותי. לכל אורח במסיבת יום ההולדת של בתי נרמז שכדאי לרכוש לבתי עוד ברבי לאוסף הרחב שברשותה.

קידום מכירות המותג

היום, מצוידת בתובנות, הסרט שלח אותי לבחון את התגובות וההשפעות שלו במרחבי הרשת. הוא קליל ומשעשע ויחד עם זאת הניסיון של הסרט להביא לצופה אמירה עמוקה אודות מצב הנשים בחברה מתנפץ מול הרצון לקדם את המותג שככל הנראה נחלש בשנים האחרונות. הרושם הוא כי הכוונה האמיתית של היוצרים היתה לייצר נוכחות מחודשת ומשמעותית למותג “ברבי” ולהביא להגברת המכירות של המוצר. כל זה בעידן בו אנו שואפים להאט את הצרכנות העולמית ולהביא להפחתה בפגיעה בכדור הארץ, עידן של גיוון, קבלה עצמית וחיפוש עיקש אחר מודלים נשיים מעצימים.

מסרים שטחיים ולעוסים

יצרנית הבובות מצהירה על עצמה כי היא מציגה את הנשים ככל יכולות, בעלות מגוון מקצועות ועיסוקים אולם, זהו ביטוי חיצוני לחלוטין, חסר יכולת השפעה באין מהלכים מקדמים במציאות עצמה, בקרב החברה והממסד. נדמה כי הכוונה היתה לייצר ביקורת תחת מעטה הקומדיה אך המסרים הנוגעים בחברה הנשלטת בידי גברים, יכולותיהן של הנשים, שחרור הגבר מהצורך להיות “גברי”, יחסים בין אימהות לבין בנות, מובאים בסרט באופן ישיר, חד ממדי ולעוס שלא מתיר לצופה מקום למחשבה ולתהליך בחינה אישי.

דיונים נרחבים מתקיימים הן ברשתות החברתיות והן בקרב אנשי חינוך אודות הפגיעה העמוקה הטמונה במודל היופי הנשי המופרך אשר יצרה בובת ברבי. במהלך השנים, נערות רבות פיתחו דימוי עצמי שלילי וירוד לגבי מראה גופן, נמנעו מאכילה (שלא לומר הרעיבו עצמן ופגעו בעצמן) בתקווה כי זה מה שיאפשר להן לעמוד בסטנדרט שכזה. כמי שגדלה על ברכי הבלט הקלאסי, מבנה הגוף הדק השתרש עמוק גם בתפיסה שלי את מודל הגוף הנשי. בבגרותי הפכתי ערה למושג הצר ולמגבלות הרבות אשר הוא מטיל על האופן בו נשים ובנות תופסות את עצמן ועל הציפיות הלא ריאליות אשר הוא מציב בפניהן.

מודל נשי חדש

הפמיניזם של השנים האחרונות הביא עימו מגמה המקדמת תפיסת גוף גמישה ומגוונת יותר. כך למשל בשיטוט בחנויות בגדים, “נייקי” כדוגמא, נראה גם בובות בעלות מבנה גוף נשי רחב יותר. מפרסמים נרתמים ומציגים את בגדי המותג גם על דוגמניות בעלות מבנה גוף רחב, זה אפילו הפך לבון טון. על במת המופעים נראה להקות מחול עם רקדניות בעלות מבנה גוף רחב וגם זמרות נמדדות יותר על יכולות השירה שלהן ולא רק על בסיס מראה חיצוני. רבים פועלים ומנסים למגר ולהחליף את תפיסת מודל היופי הנשי של ברבי.

מחזיר אותנו אחורה

אך בפועל נראה כי הסרט הזה עורר דווקא תופעה הפוכה והעלה למרחבי הרשת והקניונים אימהות אשר לא מוכנות לוותר על נעוריהן ולפנות מקומן לצעירות. נשים בוגרות המדגימות גוף מתוחזק, מנותח ומוזרק ומתהדרות בהיותן “ברבי” כשסביבן מתגודדות ילדות צעירות ונערות החוזרות להעריץ את הגוף דק הגזרה והתמיר, אפילו לאחר ארבע לידות.

כך נראה שהסרט הוא תרגיל יחצני בעל תקציב דמיוני אשר השיג את מטרותיו. הוא לא הביא לחברה שלנו אף אמירה חדשה ואולי אף החזיר אותנו אחורה – להערצה של גוף נשי דקיק תחת קבלת גוף האישה והשתנותו לאורך השנים.

חומר למחשבה

בואו לא ניכנע למכונת השיווק מרעילת הדעת. הנה כמה נקודות למחשבה שכדאי להיזכר בהן, לאימהות וגם לאבות:

1. הזכירו לבנות ולנערות לקבל ולאהוב את מי שהן ואת איך שהן. זהו הבסיס עימו הן יוכלו ללכת לכל אתגר אשר תפגושנה בחיים.
2. עודדו אותן לטפח את מי שהן באופן טבעי מבלי להיכנע להשפעה השלילית של המדיה. זהו העידן בו אנו מנסים בכל דרך למנוע החפצת נשים וראייתן כאובייקט מיני.
3. היו ערניות לשפה בה אתן משתמשות ביחס לעצמכן. כשאתן אומרות: “הייתי רוצה רגליים כאלה”, “חלום שלי להראות ככה”, הבנות שלכן מתבוננות ולומדות מכן דרך כל דבר שנאמר.
4. הפנו תשומת לב להתייחסות כלפי נשים במרחבי הדיגיטל והמדיה. ביטויים שאתן אומרות בנוגע למראה של נשים על המרקע מעידים על העמדה שלכן: “איזו שמנה היא”, “איך היא מעיזה להתלבש ככה”, גם הם משפיעים על הבנות.
5. היו גורם מתווך ומסביר לכך שמה שרואים בסרטים וצילומי פרסומת לא אמיתי – זה מרוטש, מפולטר, ואולי בכלל נוצר בבינה מלאכותית. סייעו להן להפחית את ההתרשמות מהמושלמות הניבטת מתמונות אלו.

הכותבת היא מדריכת הורים מוסמכת מכון אדלר ומשרד החינוך לאתר של יהודית אוליבר, לאינסטגרם של יהודית אוליבר.