נוער, דיכאון וקורונה – הר הגעש שעדיין איתנו

 

עכשיו, כשהחיים חזרו למסלולם לצד הקורונה, יש אפשרות לאמוד את גודל המשבר שחוו בני הנוער. נראה כי יש עלייה משמעותית במספר האשפוזים והדיווחים על דיכאונות ונדרש שיתוף פעולה בין כל הגורמים המשפיעים כדי למתן את התופעה

אם בתחילת הקורונה, העריכו מומחים רבים שהנוער, שהינו נוער דיגיטלי, לא יחווה את המשבר בצורה חמורה מידי, הרי שהתקופה הארוכה הלא צפויה, קשיי ההסתגלות של הצוותים החינוכיים והחרדה והמתח של ההורים, יצרו יחד מצב בו הנוער חווה משברים לא פשוטים שרק עכשיו אנו יודעים להעריך את היקפם. בתקופת הקורונה, בחמישה הגלים שלה, לא כולל את הגל הנוכחי, ראינו עלייה פי 2 בהפניות לאשפוזים פסיכיאטריים של נוער, כמעט הכפלה בניסיונות פגיעה עצמית, פי 3 יותר דיווחים על דיכאון, תחושת בדידות וחרדות.

מעבר למספרים, גם כמטפלת, חוויתי עלייה חדה במספר ההורים שבאים למכון בעקבות דיכאון קשה של מתבגרים, חוסר רצון לצאת מהמסכים או מהחדר (דבר שמגביר את הדיכאון), התפרצויות זעם עד פגיעה בהורים וקשיים להתגייס ללמידה עד כדי נשירה מבית הספר. כך לדוגמה, מתבגרים רבים הפסיקו את הלמידה המקוונת, והפסיקו הגעה פיזית גם כאשר הלימודים בבית הספר התקיימו.

כשבוחנים במבט לאחור את התקופה הזאת, מסתכלים בעיקר על שלושה גורמים מרכזיים בעלי ההשפעה הגדולה ביותר: הורות, צוותי החינוך וחוסן נפשי של המתבגר.

 

הורות

באופן טבעי וברור הורים רבים נתקלו בקושי רב סביב הקורונה – כלכלי, אישי, חרדות, דיכאון, מתח וכעס. אם הורה חווה את התקופה בצורה כזאת, המתבגרים מושפעים מכך באופן ישיר. בדיוק כמו שמתבגרים פעמים רבות מאמצים דעות פוליטיות של ההורים, כך הם פעמים רבות מאמצים את דרכי ההתמודדות שלהם עם מצבים שונים, ובוודאי עם מצבים לא מוכרים. בנוסף, הורים רבים נאלצו להכניס את המסכים לחדרי הילדים כדי לאפשר להם ללמוד ללא הפרעות, דבר שיצר התמכרות גבוהה יותר למסכים ולהתגברות אלימות, תוקפנות, דיכאון וחוסר רצון לצאת לעולם הפיסי שמעבר לחדר ולמסך. במהלך תקופת הסגרים של הקורונה, הורים חיפשו את הפתרונות, אך לא תמיד היה מי שיכוון אותם בצורה נכונה, זאת נוסף על כך שההורים עצמם התמודדו עם הרבה מאד שאלות פתוחות והמון חששות משל עצמם.

 

צוותים חינוכיים

צוותי החינוך נאלצו מהר מאוד לעבור ללמידה אחרת לגמרי מזו שלמדו והוכשרו אליה, לצד התמודדות לא פשוטה שלהם כהורים וכאנשים בוגרים שעוברים תקופה משוגעת. הצוותים החינוכיים היו במירוץ, הם עשו המון בתקופה הזו, אך יחד עם זאת, היו צוותים שהתמקדו משמעותית במקום הרגשי, החברתי והחוסן של התלמידים. שם ראינו ילדים ומתבגרים עם פחות מצוקות רגשיות. בצוותים שהתמקדו בלמידה ובהספקים ראינו את המצב ההפוך. כמו כן, גם הצוות הייעוצי והניהולי של בית הספר היה גורם משמעותי מאוד: היו צוותי ייעוץ וניהול רבים שהבינו את הקשיים שהתלמידים חווים והקיפו אותם בפעולות גיבוש מקוונות, ייעוצים רגשיים מקוונים, כלים להתמודדות בריאה וטובה והיו במעקב עם כל תלמיד ותלמידה. לצד אלו, היו גם צוותים שלא היו נוכחים ולא הבינו את המשמעות של התקופה והשפעתה על הנוער. דבר חשוב לא פחות בתוך המסגרות הוא שבתקופת הקורונה היו מתבגרים רבים שעלו לחטיבה או לתיכון חדש ולא הכירו את רוב הכיתה. במידה והצוות החינוכי לא ידע כיצד לעבוד רגשית וחברתית באופן מקוון, עלתה תחושת הבדידות וחוסר השייכות של התלמידים, מה שגרם גם לדיכאון וחרדה.

 

חוסן נפשי

חוסן נפשי הוא היכולת של אדם לפעול בתושייה ולפתור בעיות, לעצור מוצפות רגשית ולכוון את עצמו באופן חיובי ומחזק. אחד הגורמים שמשפיעים ביותר על החוסן הינו ההורות, לצד מרכיבים מולדים. מתבגרים שגדלו עם גבולות בריאים, הזדמנויות להתמודד (במקום עיטוף של ההורים), העצמה, שיח משותף עם ההורים וכלים לבחירות מושכלות, היו המתבגרים שנמצאו במחקרים על התקופה, כמתבגרים שלא נחלשו ואף התחזקו בתקופת הקורונה ודיווחו על רמות אושר גבוהות יותר, באופן דומה, לממצאים על הורים ואנשים בוגרים בתקופה זאת.

 

מה אפשר ליישם בבית?

היום ברור כי אין ספק שמתבגרים רבים שעברו את תקופת הקורונה עם מצוקות רגשיות גבוהות, לצד היחלשות במיומנויות החברתיות שלהם, עדיין נמצאים במצוקה. לכן חשוב לטפל, חשוב להיות מודעים ולהיות עם אצבע על הדופק ולשים על כך דגש גם כהורים וגם כאנשי חינוך. לפניכם שלושה טיפים שתוכלו ליישם כבר מהיום עם המתבגרים ולעזור להם להרגיש טוב יותר:

1. סיעור מוחות

פעמים רבות ההורים רגילים “לנאום” לילדיהם, לומר את דעתם, מה נכון לעשות, מה הפתרון או מה הם מצפים. בגיל ההתבגרות ובעיקר עם נוער שחווה מצוקה רגשית, חשוב מאוד לתת להם לדבר –  מצד אחד לאוורר את הרגשות ומצד שני לחשוב יחד על מצבים שונים ועל פתרון בעיות. תנו להם לדבר, הובילו בשאלות והשקיעו בחשיבה משותפת, זה יפתח לכם צוהר חשוב לקידומם מבחינת החוסן הנפשי.

• הוציאו מסכים מהחדרים

במידת האפשר, הוציאו את המחשבים מהחדרים של הילדים. שימו מחשב או 2 מחשבים וקונוסלת משחקים במקום שמיועד לכך בבית, כמו פינת משפחה. בהתחלה זה לא פשוט והילדים מתנגדים, אבל האמינו לי, שהשינוי הוא מהיר יחסית והיציאה של המתבגרים מהחדר לטובת המחשב מאווררת אותם, חשובה להם לא פחות מהפרטיות שלהם (שעליה נשמור תמיד) ומאפשרת להם להרגיש שייכים וחלק מהמשפחה.

• לימדו מיקוד חשיבה ושליטה עליה

העולם הטיפולי התקדם מאוד בשנים האחרונות ועבר לנוירו-טיפול. העולם הנוירו-טיפולי מעניק כלים שמלמדים כיצד לכוון את המוח, להבין שהדברים לא גדולים עלינו, לא סוגרים עלינו ושיש לנו את היכולת לכוון את מה שאנחנו מרגישים ולהתחזק בכוחות עצמנו. אחד הכלים החשובים הוא מיקוד מחשבה. לימדו להיות מודעים למחשבות שלכם ולמקד את המחשבה בתכנון, עשייה ופתרון בעיות ופחות בייאוש וחוסר אונים. למדו זאת גם את ילדכם, זה יעזור להם המון.

הכותבת היא נוירו מטפלת, מומחית שיפור תפקודי המוח-קשב, התנהגות וצמיחה אישית
והיתה בעברה ראש תכנית בסמינר הקיבוצים. לעמוד הפייסבוק