ל”ג בעומר: מדורת השבט

השילוב של חבר’ה עם חשכת הלילה ועם אש בוערת מלבה את אווירת פורקן העול ופריצת הגבולות, האופיינית לגיל ההתבגרות. ההורים מצדם לא תמיד יודעים היכן תתקיים המדורה, מי ישתתף בה, ומה אמור לכלול הבילוי (מישהו אמר אלכוהול?). אז איך בכל זאת נעבור את ל”ג בעומר בשלום?

ל”ג בעומר נפל עליי השנה כרעם ביום בהיר. כמובן שידעתי שיש מדורות, כלומר מפגש חברתי והכנת תפוחי אדמה, אבל לא הפלגתי במחשבות מעבר לכך. לרגע לא דמיינתי שהילדה, רק בת 13, תרצה ללכת למדורה עם חבורת ילדים שאני בקושי מכירה (לא במסגרת כיתתית), להישאר בה עד השעות הקטנות של הלילה (ללא השגחת מבוגר) ו”פשוט לעשות חיים” כהגדרתה (ללא כל תוכנית מובנית). הרצון המיידי שלי היה להשיב בשלילה, כלומר להודיע לה שאין מצב שהיא נפגשת עם ילדים שאני לא מכירה, אין מצב שהיא הולכת למקום שאין בו תוכנית מובנית, ובטח ובטח שאין מצב שהיא יוצאת לבילוי רחוק מהעין ללא נוכחות של מבוגר אחראי. ובכלל, חשבתי לעצמי שאם היא תישאר בבית בערב ל”ג בעומר, הרחק מהמדורות, זה יהיה הכי קל ועדיף לכולם. אבל כמובן שלא יכולתי להגיד לה את זה. איזו זכות יש לי למנוע ממנה חיי חברה? אז לפני שמיהרתי להגיב (ולאחר מכן להתחרט על התגובה), פניתי למדריכת ההורים אלה שלומקוביץ ולפסיכולוגית החינוכית דליה אלוני, כדי שיעזרו לי לצאת מל”ג בעומר בשלום ובכבוד.

קופצים למדורה

מילת המפתח, לדידה של שלומקוביץ, היא לתקשר – והכוונה היא לתקשורת לא רק עם המתבגר אלא גם עם הורים נוספים. כך זה עובד, שלב אחר שלב:

• • תיאום ציפיות: הקדימו שיחה עם המתבגר, שבה תסבירו לו ממה אתם חוששים ואיך להיזהר מהאש. ייתכן כי המתבגר יתמרד ויעשה את מה שביקשתם לא לעשות, אבל סביר יותר להניח כי הוא ייזכר בבקשתכם ויימנע מהתנהגות קיצונית.
  • יצירת מחויבות הורית כוללת: דברו עם שאר הורי הילדים המשתתפים במדורה ונסו ‘ליישר קו’ לגבי איסורים והיתרים. בשיחה עם המתבגר הדגישו בפניו גם את האיסורים וגם את ההיתרים, ואמרו לו שהוחלט על כך בפורום של כל ההורים. כך תמנעו מעצמכם ויכוחים בנוסח “לכולם מרשים”.
  • קבלת אינפורמציה: ודאו את כל הפרטים. בקשו לדעת היכן תיערך המדורה ומי הם המשתתפים. עצם הבירור מייצר תחושה של פיקוח הורי, המפחיתה את האפשרות של לקיחת סיכונים.
  • גיחות קצרות למדורה: בואו לבקר את המתבגרים במדורה כשאתם מביאים עמכם משהו עבורם: שמיכה, אוכל, ממתקים וכו’. הגעתכם לשטח המדורה, גם אם לזמן קצר, מפגינה את נוכחותכם ומקטינה התנהגויות סיכוניות. בכל פעם הורה אחר יכול לקפוץ למקום.
  • הבעת אמון: אפשרו למתבגר לשאת באחריות ולהתנהג באופן הולם. אמרו לו שאתם סומכים עליו, וזכרו כי בדרך כלל התמקדות באמירות חיוביות מובילה לתוצאות טובות יותר מאשר התמקדות בהפחדה ואמירות שליליות.

16 מלאו לנער/ה

אני מקשיבה לעצות של שלומקוביץ, ולא יכולה שלא לחשוב על כך שבתי רק בת 13 ולמעשה זו רק תחילת הדרך. אין ספק של”ג בעומר מאפשר למתבגרים להכריז את הצהרת העצמאות שלהם. השילוב של חבר’ה, חשכת הלילה ואש יוצר אצלם תחושה של פריקת עול ופריצת גבולות. הם מבקשים מההורים להישאר במדורה עד השעות הקטנות של הלילה, לעתים עד אור הבוקר, בזמן שלהורים לא תמיד ברור היכן תתקיים המדורה, מי משתתף בה, ומה אמור לכלול הבילוי (מישהו אמר אלכוהול וסיגריות?).
אלוני מבינה שבשלב הזה קצת יותר בעייתי שהורים יקפצו למדורה להגיד שלום במהלך הלילה. הדרך להתמודד עם הסיטואציה בשלב כזה, לדברי אלוני, היא הצגת עמדה הורית ברורה. “ההורה צריך לחשוב עם עצמו לאיזו דרך הוא מעוניין לכוון את ילדיו, כלומר אילו ערכים הוא רוצה להקנות להם: אחריות? משפחתיות? חשיבה עצמאית? כבוד הדדי?”. אלוני מוסיפה כי על ההורים לנסח לעצמם מהי עמדתם הפנימית גם לגבי תופעות כמו עישון סיגריות ונרגילות או שתיית אלכוהול. “רק לאחר שההורה ינסח לעצמו מה מקובל ומה אינו מקובל עליו, הוא יוכל להעביר לילדו מסר ברור”.

מה צריכה לכלול שיחה של תיאום ציפיות עם נער או נערה בגיל הטיפש עשרה?
“גם לבני נוער בגיל 17 או 18 חשוב שנזכיר מה מקובל עלינו ומה לא. יחד עם הנער נחשוב איך הוא ינהג אם נערים אחרים יביאו נרגילה, סיגריות או בקבוק וודקה”, אומרת אלוני. “חשוב להעלות גם את הנושא של לחץ קבוצתי. כלומר, מה עושים כשאתה עד לנערים שלוקחים סיכונים? מה עושים כשחבר או חברים מעודדים אותך ‘רק לנסות’?”.

גבולות ול”ג בעומר

אלוני מדגישה גם את עניין הגבולות, שלא אמור להסתיים אצל הורים לשביעיסטים או שמיניסטים. “עם כל הנוסטלגיה שיש לנו למדורות שאנחנו היינו מבעירים ועם כל ההבנה שלנו לספק לילדים את הצורך שלהם בעצמאות, חשוב שנזכור כי תפקידנו הוא להיות המבוגרים האחראיים ולהציב גבולות לילדינו. הגבולות שאנו מציבים נובעים מדאגה הורית ומהמחויבות שלנו להגן על הילדים וליצור עבורם סביבה בטוחה. הסבירו, כוונו, הדריכו וחשבו יחד איתם כיצד עליהם לנהוג ברגע שהם נחשפים לחומרים מסוכנים או למצבים שעלולים לפגוע בהם. כמו כן, הדגישו שלמרות תחושת העצמאות והבגרות שלהם – כאשר הם מזהים מצב של אובדן שליטה, אלימות או התלהמות, עליהם לקרוא לעזרה המתאימה”.

אלוני מוסיפה כי גם אם יש לנו בבית מתבגרים מתמרדים שנוטים “למדר” אותנו מאינפורמציה בשל גילם, חשוב שנשמור על תקשורת פתוחה וזורמת ונעניק לילד את התחושה שהוא יכול להתקשר אלינו בכל מצב מסוכן או לבוא ולספר לנו דברים שמטרידים אותו. מעבר לכך, בכל שלב ובכל גיל חשוב לשמור על העיקרון של יצירת קשר עם הורים אחרים. “כך ניתן לקבוע מראש מה מקובל ומה לא ולהעביר לילדים מסר ברור בעניין”. ואחרי כל זה, לא נשאר אלא לצאת וליהנות ממדורה כיפית ושמחה ולקוות שאת כל הדאגות נוכל לזרוק לאש עם אור ראשון של בוקר.