בועטים לכל הכיוונים – תחושת התסכול שמלווה את גיל ההתבגרות גורמת לילדים שלנו להתמרד, בעיקר נגדנו – ההורים. למה בעצם הם מתוסכלים ואיך נעזור להם ולעצמנו לצאת בשלום מהסערה הזו?
גיל ההתבגרות הוא התקופה שבה ילדינו מגבשים את זהותם הבוגרת. המתבגר עובר שינויים הורמונליים (שעלולים לגרום בין השאר לשינויים קיצוניים במצבי רוח), שינויים פיזיולוגיים ושינויים פסיכולוגיים. כל אלה מביאים את המתבגר לחוות קונפליקט פרדוקסלי: מצד אחד הוא רוצה שליטה, מצד שני השינויים הללו מראים לו שהוא בעצם אינו בשליטה. די בכך כדי להבין את הקושי שחווים לעתים המתבגרים, קושי היוצר אצלם תסכול רב.
ואת התסכול הזה הכי נוח להם להוציא…עלינו ההורים, כמובן. אז הם בועטים, צועקים, מסרבים, מאיימים, טורקים, מורדים ובעיקר, בל נשכח – אומללים. כן, הם לא רק “מאמללים” את ההורים, הם גם אומללים בעצמם. הם אף יותר אומללים מההורים, כי עמוק בלב רובם מצרים על הסבל שהם גורמים למבוגרים, הם הרי היו מעדיפים שאף אחד לא יסבול.
תהליך גיבוש הזהות העצמית של המתבגר מורכב מגיבוש הדימוי העצמי ומגיבוש הזהות העצמית והמינית ומהמיקום החברתי שלו. רבדים אלה ישפיעו על האופן שבו הוא יתמודד עם גיל ההתבגרות ועל מידת הסבל והמרדנות שהוא יפגין.
הכל או כלום!
הנטייה למרדנות אצל המתבגר נובעת במקרים רבים מעיוותי חשיבה, הנמצאים לא אחת גם בבסיס תחושת הדיכאון שמאפיינת את הגיל הזה. אלה הם עיוותי החשיבה הנפוצים בגיל ההתבגרות, שמובילים לעתים קרובות להתנהגות מרדנית:
* שחור או לבן: מתבגרים חושבים באופן דיכוטומי ותופסים את עצמם בנקודות הקצה: או שהם יפים או שהם מכוערים; או שהם חכמים או שהם טיפשים; או שהם IN או שהם OUT. אין להם אמצע. אם תנסו לטעון אחרת, הם יתקוממו ויצהירו שאתם לא מבינים דבר.
* הכללה מוגזמת. ציון נמוך במבחן, למשל, עלול להביא את המתבגר בגיל ההתבגרות לחוש שהוא “כישלון מוחלט” ושהוא עתיד להיכשל או להידרדר בכל המקצועות.
* פילטר שכלי: אם חס וחלילה יש למתבגר בגיל ההתבגרות חצ’קון, כל מה שהוא רואה בעצמו זה את החצ’קון. הוא גם משוכנע שזה כל מה שהאחרים רואים בו. הוא, זה החצ’קון והחצ’קון מגדיר את ישותו. חצ’קון אחד קטן יכול להרוס שעות רבות ואל תנסו להראות לו את האבסורד שבדבר, כי זה רק יוכיח לו שאינכם מסוגלים להבין אותו ורק ירחיק אותו מכם עוד יותר.
* העצמה ומזעור: ניפוח של התגובה האפשרית מצד המתבגר בגיל ההתבגרות או מצד הסביבה. לדוגמה: אם ילדה בגיל ההתבגרות הזמינה מתבגר לסרט והוא סירב, עלול לחרוב עליה עולמה והיא תהיה משוכנעת שהשמועה תתפשט בבית הספר וכולם ירחמו עליה. לכן ייתכן שהיא תרגיש כי אינה מסוגלת להראות את פניה שוב בבית הספר. יחי הדרמה.
איך נעזור להם?
כהורים אנחנו יכולים להקל על המתבגר המרדן שלנו בדרכים הבאות:
* השאירו ערוץ תקשורת פתוח: עזרו להם ולכם למצוא ערוץ הידברות מכובד כדי ללבן קשיים או ציפיות.
* הראו להם את חצי הכוס המלא: עזרו לילדיכם להתמודד בצורה בונה עם עיוותי החשיבה (לעתים נחוצה עזרה מגורם מקצועי – טיפול התנהגותי=קוגניטיבי מתמודד ביעילות עם היבטים אלה). הזכירו להם שאתם אוהבים אותם; אל תושפעו ממצבי הרוח המשתנים שלהם והכריחו את עצמכם לראות את הילד הנמצא בתוך הגוף של המתבגר שמולכם.
* הישארו רגועים: אל תגיבו בכעס על כעסי הילד שלפעמים אינם רציונליים, ראו את הקושי ואת המצוקה שלו. ומצד שני, אל תוותרו על כבודכם ודרשו כבוד הדדי.
* זִכרו שהם ילדים: חשוב מאוד שנראה במתבגר בגיל ההתבגרות את הילד שבו. בגיל ההתבגרות הילדים שלנו אמנם גדולים פיזית, אך לא להתבלבל: הם עדיין ילדים.
איך נעזור לעצמנו?
* אל “תיכנסו לפינות”: הבינו שעליכם להתפשר בדרך להתחשבות הדדית. הזכירו לעצמכם שיחסיכם עם הילד חשובים יותר מכל דבר אחר, ושגם אם הוא לא יצליח בלימודים ובבגרויות הוא יוכל להשלימם בעתיד. אבל את הנתק יהיה הרבה יותר קשה לתקן.
* קבלו את הבחירות של המתבגר: הבינו שגוף הילדים, הפה שלהם והמוח שלהם ברשותם וכי אין לכם דרך לשלוט עליהם. אתם יכולים למשל ליצור סיטואציה מתאימה ללימודים, אך לא להכריח את הילד ללמוד. בדרך זו תנטרלו עימותים ותגבירו את הסיכויים לכך שהמתבגר ישתף איתכם פעולה (כי כבר לא יהיה לו במה למרוד, או שהמרד יהיה חסר משמעות).
* הניחו לו לטעות: הילדים ילמדו מהטעויות שלהם עצמם, אל תדרשו מהם ללמוד מניסיונכם.
* אל תוותרו על כבודכם: בקשו שיתוף פעולה ופשרה. אם לא תקבלו זאת, אפשר בתיאום ולאחר התראה להתחיל בהדרגה לשלול זכויות (למשל שירותי כביסה).
* כבדו את פרטיות הילד: אפשרו לו מקום מפלט בחדרו, אך דרשו שהוא יכבד את רצונכם לראות מה קורה איתו בחדר. משמעות הדבר היא שהדלת לא תהיה נעולה.
הכותב הוא פסיכותרפיסט (Ph.D), מטפל פרטני, זוגי ומשפחתי, מדריך הורים ומנחה קבוצות
www.some1totalk2.com
אולי יעניין אתכם גם:
