וחמש דרכים ליישם אותם בחופש הגדול. כי החופש הגדול הוא ההזדמנות שלהם לבחור, לטעות, לנוח, ולקחת אחריות. זו גם ההזדמנות שלנו לתת להם את המרחב הזה
חופש הוא מילה גדולה עם הרבה משמעויות שטובות לנסיבות שונות. החופש הגדול שהתחיל ממש עכשיו, הוא הזדמנות גם לנו ההורים וגם ולמתבגרים שלנו לגדול ולהתפתח תוך כדי חקירה והתנסות במושג החופש. שיחות והבנה מה זה חופש, מה הוא כולל ומה לא, ימנעו חיכוכים ויקנו ילדים משהו בעל ערך להמשך.
1. ישנם שני סוגים של חופש: “חופש מ” ו”חופש ל”
חופש מ – הוא החופש ממטלות לא אהובות, מהגבלות ואיסורים. זה החופש שהמתבגרים שלנו מצפים אליו: חופש מבחינות, מהסעות, משיעורי בית, מלקום בבוקר. אבל לא פחות משמעותי הוא החופש ל: החופש לעשות דברים שאנחנו רוצים. החופש ללמוד מיומנות חדשה: גיטרה, ספרדית, איך לאלף כלבים. החופש להרוויח כסף, להתנדב, לבחור במה להשקיע את זמננו.
אדם שעסוק בחופש מ, יחפש כל הזמן במה מגבילים אותו. אדם שעסוק בחופש ל, יחפש במה הוא עוד יכול לגדול ולהתפתח.
לקראת החופש הגדול, חשוב לדבר עם המתבגרים על מה הם רוצים לעשות בחופש – ולא רק על מה הם *לא* רוצים לעשות. לשאול אותם אם הם רוצים למצוא עבודה; ללמוד קורס כלשהו; לעשות משהו משמעותי בבית (לשתול ערוגת ירקות, לצבוע את החדר שלהם). ככל שנשים את הפוקוס על “חופש ל”, ככה החופש יהפוך להיות יותר יצירתי ופחות נשפך על הספה.
2. בחופש מותר גם לנוח!
רבים מאיתנו גדלו על אג’נדה של חריצות: על כך שברגע שמתפנה רגע, צריך לעשות בו משהו, להשיג בו משהו, לנצל את הזמן. אבל יש בחיים גם מקום ללא כלום. לבהייה עצלה בשמיים (או במסך). היכולת להכניס “מרווחים” בסדר היום הוא מפתח לאיזון רגשי ופיזי. חשוב ללמד את הילדים שלנו שגם מנוחה היא בילוי זמן יעיל!
נכון, קשה לנו לראות בחופש הגדול את המתבגרים הופכים לבטטות כורסה. אבל זו הזדמנות בשבילם – המתבגרים של הדור הכי עסוק שהיה אי פעם, שרצים מחוג לחוג לתנועה לשיעור הפרטי – לעצור ולנוח. וגם בשבילנו, זו הזדמנות טובה להרפות, ולנוח איתם. להחליט שבחופש הסטנדרטים של הניקיון והסדר והאוכל פחות חשובים.
3. חופש הוא לא אנרכיה
בכל חברה, כולל החברה שאצלנו בבית, אי אפשר ליהנות מחופש בלי שיש חוקים. כשאין דין ואין דיין, החופש של האחד (למשל, החופש לשמוע מוסיקה בווליום גבוה) יפגע בחופש של האחר (למשל, החופש לבלות בים בשקט). דווקא חוקים וכללים מבטיחים לכולם חופש!
החופש הגדול הוא הזדמנות מצויינת לכנס אסיפה משפחתית ולקבוע בה את “כללי החופש”. זו הזדמנות לדבר עם הילדים, בכל גיל, על שעות שינה ושעות מסך, מתי אוכלים, מתי מארחים ואיך משאירים את השיש והכיור.
חשוב לאפשר למתבגרים להיות חלק מקביעת החוקים! זו ההזדמנות שלהם לתרגל קבלת החלטות באופן דמוקרטי, ולהתאמן בכישורים חשובים כמו שכנוע, פשרה ואף מניפולציות.
4. חופש הוא היכולת לבחור
עצם המונח “חופש”, אומר שיש לנו בחירה. שאנחנו לא עבדים של אף אחד, לא מקבלים הוראות.
במובן הזה, לנו, כהורים, יש אחריות: ללמד את הילדים שלנו לבחור בין אפשרויות. הרי לא תמיד נהיה שם לצידם, להגיד להם איך לנהל את זמנם ועם מי לצאת ועל מה להוציא כסף.
וכדי לעשות את זה – אנחנו חייבים לתת להם לבחור בעצמם במקסימום – גם אם חלק מההחלטות שהם יקבלו יהיו שגויות. רק כך הם ילמדו מה עובד להם ומה לא!
דווקא החופש הגדול מאפשר לא מעט הזדמנויות ל”בחירה בטוחה” – בחירה שלא יקרה שום דבר נורא אם היא תתברר כשגויה. למשל – בחירה מתי עושים את השיעורים לחופש (בתחילתו או בסופו), האם נוסעים ביחד כמשפחה לצפון או לאילת, לאיזה סרט הולכים, על מה להוציא את דמי הכיס של החופש… חשוב לתת לילדים כמה שיותר הזדמנויות לבחירות כאלו – כדי שהם ירגישו את החופש, ויבינו שטוב להם להיות אדם בוחר.
ולא פחות חשוב, לא לכעוס עליהם אם בדיעבד הם לא מרוצים מהבחירה שלהם: במקום לומר “אמרתי לך”, מוטב לשאול אותם: “איך היית מחליט עכשיו? מה תרצי לבחור בפעם הבאה?”
5. אין חופש בלי אחריות
חופש אומר שמותר לי לבחור, אבל אני אחראית לתוצאות הבחירות שלי.
תכל’ס, זה המפתח לחיים בוגרים: הידיעה שמותר לי לבחור מה מתאים לי – אבל אני גם אהיה זה שישלם את המחיר על הבחירה הזאת. אף אחד לא חייב לי כסף במקום זה שבזבזתי. אף אחד לא צריך להתנצל בשמי או לתקן במקומי את מה שקלקלתי. מתבגרים שמבינים את זה, ונתקלים בתוצאות לא טובות, לא מחפשים אשמים, אלא מתקנים בעצמם. איזו תחושת יכולת יש למתבגרים כאלה!
החופש הגדול הוא הזדמנות מצויינת לאפשר למתבגרים לקחת אחריות על הבחירות שלהם – על ידי כך שאנחנו מאפשרים להם לבחור, אבל משאירים להם לשאת באחריות על הבחירה.
למשל: כשאנחנו נותנים להם תקציב לחופש (במקום להכניס את היד לארנק כשהם מבקשים) ונותנים להם להיתקל גם במצבי “נגמר לי הכסף”.
או כשאנחנו מזכירים להם שנוכל לעזור להם בעבודה במתמטיקה רק בימים מסוימים, ולא נכנעים כשהם מבקשים עזרה ביום האחרון, גם אם זה אומר ציון לא טוב. בקיצור – כשאנחנו מאפשרים להם להרגיש מה קורה כשהם לוקחים החלטה מוטעית – בלי לתקן להם את המצב.
נכון, זה מבאס, אותם ואותנו. אבל המסר שלנו צריך להיות: “לא נורא, כולנו עושים טעויות. מה תרצה לעשות אחרת בפעם הבאה?”
הכותבת היא מומחית הורות ומשפחה, מוסמכת מכון אדלר
