fbpx

אני אמא ואני לא מחכה לרגע שהחופש ייגמר

כן, יש גם אמהות כאלה, שלא מקטרות ותולשות את שערות ראשן כשמגיע החופש הגדול. יש כאלה שבאמת נהנות לא להזדרז ולא לזרז, פשוט להיות עם הילדים, גם אם הן צונחות מותשות בסוף היום. האם קולן מושתק?

שלום. קוראים לי טל ואני אמא שנהנית להיות אמא. גם בחופשות.

אני לא תופרת לבנים שלי את הבגדים. אני גם לא מכינה להם עוגות מפוארות עם בצק סוכר מדהים לימי הולדת. לא עשיתי הפקות מחגיגות הבר מצווה שלהם. אני גם לא מעלה אף תמונה שלהם לפייסבוק או לרשת חברתית אחרת. הם לא חלון הראווה שלי.

יש לי ארבעה בנים – הבכור בן 26, תאומים בני 17, והצעיר בן 14. אני גרושה עשר שנים וזה לא קל לגדל חבורה כזו. אני עובדת תמיד, והרבה, כמפרנסת עיקרית. ועם כל זה – אני נהנית להיות אמא.

אני לא מרגישה שמערכת החינוך עושה לי עוול שיש חופשות. אני מברכת על זה. נהנית מזה שיש לי הזדמנות לראות אותם יותר, להיות יחד, בית מלא, נכנסים, יוצאים, חברים, בילויים. מתעוררת בבוקר ולא תמיד יודעת אם מאחורי הדלת הסגורה נמצאת גם החברה שישנה פה, או האם הסלון הפך לחדר שינה שיתופי לחבורה שבאה לראות NBA בלילה. וזה בסדר לגמרי מבחינתי.

ממטרה בחצר במקום מימדיון

זוכרת היטב את רגעי החסד כשהם היו עוד קטנים – לקום בבוקר בחופשה ולהתארגן בנחת, להסניף לתוך הריאות את ריח הזיעה התינוקית עם הטיטול המלא והלחי החמה והחלקה – ולהרגיש הכי מבורכת בעולם. קיטץ’, נכון, אבל אמיתי. לא להזדרז ולא לזרז, ליהנות מרגעי החסד האלה של ילד שמתעורר וקצת מתפנק, קצת מספר על חלום שחלם, להביא כוס שוקו למיטה (עם מכסה כמובן…), נחת.

לחשוב ולתכנן מה כדאי לעשות בימים האלה – לא כי צריך להעביר את הזמן כמה שיותר מהר, אלא כי הימים האלה יקרים (נכון – גם לכיס, לא מתעלמת מזה) ומזמנים חוויות מופלאות, גם אם סתם פותחים את הממטרה בחצר ועושים יום מים. לא חייבים מימדיון. ככה יש גם בוץ, מוי כיף (נכון, גם ליכלוך…).

אני לא אומרת שזה קל. ממש לא. אני לגמרי זוכרת מה זה לצנוח מותשת אחרי שכולם הולכים לישון. מה זה הכיור המלא, הרצפה המלוכלכת, הבישולים והאפיה, והרי הכביסה. זה לא הרים, זה רכס. כל אלה קיימים גם עכשיו, כשהם בגילאי ההתבגרות. נכון שהם עצמאיים יותר ואני לא צריכה להאכיל ולהלביש, ואפשר להשאיר אותם לבד, אבל לגמרי עסוקה בהסעות לחוגים, לחברים ולבילויים, וכמובן השילוש הקדוש של אוכל-כביסה-ניקיון. זה תפקיד שדורש ביצוע משימות מסביב לשעון, שאמנם משתנות עם הזמן, אבל הן כאן.

לא שוקעת ולא משקיעה

אני יוצאת לאור עם כל זה פשוט כדי לאפשר לעוד אימהות להרים את הראש. אלה שנהנות להקריא סיפור לפני השינה. אלה שאוהבות להיות עם הילדים שלהן. אלה שמרגישות סיפוק אמיתי מלשחק איתם – ולא בגלל שזה מה שאנשי החינוך אומרים שחשוב לעשות וככה יצא לי ילד גאון. אלה שיודעות שיש אתרים כמו “אמהות שוקעות” (בהתחלה זה היה אולי קצת משעשע וחתרני, אבל היום זה הבון טון) ולא מרגישות שהן חלק מזה. בואו נקטר על הילדים. בואו נרחם על עצמינו שאנחנו אימהות. בואו נמרח קצת את הזמן בעבודה כדי שעד שנגיע הביתה הם כבר יהיו במיטות. בואו נספר כמה זה קשה, יקר, מעייף, מתסכל, משעמם, ולא כמו שדמיינו.

אז די. מותר להודות – אני אימא ואני נהנית מזה. גם בחופשות. הגננות והמורים לא כאן כדי להחליף אותי, או כדי לגדל את הילדים שלי. אני לא מחכה לרגע שהחופש יגמר. זה לא עונש עבורי, ואף פעם לא היה. אני לא חסידת אומות העולם, ולא ממש מיוחדת, אין לי ספק שאני לא מביאה כאן איזושהי בשורה מפעימה או הזויה. פשוט השתיקו את הקול שלנו – של הנשים שלמרות שקשה לפתח קריירה, להחזיק בית – וגם לגדל ילדים בהנאה (כי כולן עושות זאת באהבה, זה ברור), רואות את המתנה הגדולה הטמונה בזה, ולא חוששות לומר שזה מה שהכי נכון להן. לא מרגישה פרייארית של אף אחד, לא משרתת, ובטח לא שוקעת. גם לא רואה את עצמי כמשקיעה. פשוט אמא, וזה מבחירה, וטוב לי עם זה, גם אם זה התפקיד הכי תובעני שיש.

אז אתן, שמרגישות כמוני – או דומה לזה, בואו נפסיק להתבייש. שמי שרוצה לשקוע – שתעשה זאת. אני לא שם.

הכותבת היא מטפלת זוגית ומשפחתית מוסמכת. לאתר של טל, לעמוד הפייסבוק של טל

שוב חופש, הפעם הגדול

מה עוד אפשר לעשות חוץ מלהשתעמם? לבשל

עוד בנושא

commentIcon

הורים למתבגרים / מתבגרות?

גם אנחנו!

הצטרפו לרשימת התפוצה שלנו וקבלו אחת לשבוע כתבה חשובה ומעניינת על ההתמודדות עם התבגרות הילדים שלנו בעידן הנוכחי.