מגיל צעיר כבר היה לה ברור שהיא רוצה לעשות טוב בעולם, להפוך את המילים “אהבת חינם” לבעלות משמעות אמיתית, שכמה שיותר אנשים יצטרפו לגל של עשיית הטוב ויובילו לשינוי בעולם. קבלו אותה
אני ליעד שפירא, פעילה חברתית. אני לומדת בכיתה ז’ בבית ספר ארנון, ברמת גן. כשהייתי בת שמונה וחצי, לקראת חודש אב, אמא שלי סיפרה לי שבתשעה באב בית המקדש נחרב פעמיים בגלל שנאת חינם, זה עשה לי רע והחלטתי שאני רוצה לעשות ההפך, ולהפיץ כמה שיותר אהבת חינם בעולם.
איך מפיצים אהבת חינם?
הפרויקט הראשון שלי היה אתגר המעשים הטובים שבו בכל יום, מראש חודש אב ועד תשעה באב צריך לעשות לפחות מעשה טוב אחד, לא משנה אם הוא גדול או קטן. העיקר לשמח ולרגש מישהו, לעשות נעים על הלב לאדם אחר (שאנחנו מכירים או לא).
איך זה התפתח?
בשנה הראשונה של האתגר רק אני וכמה חברות טובות שלי השתתפנו. כל אחת פעלה באופן אחר. בשנה השנייה זה התחיל לעשות גלים ולתפוס תאוצה ועוד חברות ובני משפחה ואנשים שנחשפו לזה, הצטרפו אלי. בשנה השלישית, נתלו שלטחם, גם עיריית רמת גן הצטרפה אלי ובשנה הרביעית הם פירסמו את האתגר. משנה לשנה זה התרחב גם ברמת החשיפה וגם במספר המצטרפים.
מה עוד עשית?
ביום המעשים הטובים השנה יזמתי את פרויקט “רק מילה טובה”, אחרי ששמתי לב כמה השיח ברשת תוקפני, מעליב, מלגלג ולא מכבד. חשבתי מה אפשר לעשות כדי לשנות את השיח ברשתות לשיח מכבד ונעים יותר, ולהציף במילים טובות ובאנרגיה חיובית.
הרעיון היה שכל יום צריך לפרגן למישהו. אם זה מישהו שאנחנו אוהבים ומכירים, מישהו שאנחנו חושבים לגמרי ההפך ממנו או אם זה לאנשים שקופים שבדרך כלל לא שמים לב אליהם. זה עבד ככה: מפרגנים בסטורי, מוסיפים את התיוג #רק_מילה_טובה ומתייגים אותי. זה עבד גם בשיטת “תעביר את זה הלאה” למשל: חברה של אמא היא מורה לתיאטרון והיא פירגנה לתלמיד שלה שהוא שחקן והוא פירגן לאחותו שפירגנה לאמא שלהם שפירגנה למדריכת הפילאטיס שלה שפירגנה הלאה. זה הצליח מבחינתי מעל ומעבר. הצטרפו אלי גם חבר הכנסת חילי טרופר, אושיית הרשת רויטל ויטלזון ואושרת עיני פרשנית כדורגל, כדורגלנית ולשעבר קפטנית נבחרת ישראל ועוד.
בנוסף, בתקופת הקורונה עשיתי שני פרוייקטים שאני עפה עליהם:
הראשון התפתח בתקופת הסגרים של הקורונה, כשלא היה בית ספר וכל הזמן היינו בבית. ישבתי שעות ולמדתי אוריגמי, ואז התחלתי לעשות בהתנדבות סדנאות אוריגמי בזום לילדים בבידוד, כדי שיהיה להם מעניין ובשביל שההורים יוכלו לשתות קפה בשקט :). בסוף אימצו את הפרויקט גם בבית הספר. וכשבתקופת האומיקרון שוב היו המון ימים ללא לימודים, כל השכבות הבוגרות העבירו זומים בכל מיני נושאים מעניינים לשכבות הנמוכות.
הדבר השני היה משלוח של עוגות ומיני מתוקים לצוותי בריאות הנפש שעשו המון בתקופה הזו ולא קיבלו מספיק הערכה. הרבה נשים בשכונה שלי אפו והצטרפו ליוזמה.
איפה ספגת את רוח ההתנדבות והעשייה?
בבית תמיד לימדו אותי ערכים ולאהוב כל אחד כמו שהוא. גם ההורים שלי תמי וארז, מתנדבים בכל מיני מקומות.
האחים שלי, לביא ודניאל הם תאומים שגדולים ממני בארבע שנים. ביום הולדת 11 שלהם, במקום מתנות, הם בקישו תרומות של משחקים וספרים כדי לתת לביה”ח הפסיכיאטרי בנס ציונה ואז כבר ידעתי שגם אני ארצה לתרום. ביומולדת 9 חברה שלי ואני חגגנו ביחד ותרמנו את הכסף לעמותת ‘שישי שמח’.
בבית לימדו אותנו מעורבות חברתית, לעמוד על עמדותינו ולעמוד לצד כאלה שנעשה להם חוסר צדק – העדה האתיופית, הלהט”בים ועוד. למשל, יש לנו קשר עם משפחת סלמסה שבנם יוסף סלמסה נהרג בעימות עם המטרה והם מבקשים צדק. אז, ברור שספגתי מהבית וחשוב לי להראות שלתרום ולתת אפשר בכל גיל. גם ילדים קטנים.
אז מן הסתם, הם גם תומכים?
בהחלט. ההורים שלי תמיד אומרים לי ומזכירים לי שהם הרוח מתחת הכנפיים שלי ושהם תמיד יעזרו ויתמכו בי בכל דבר. הם תמיד מעצימים אותי ואומרים לי כמה הם גאים בי. גם האחים שלי תמיד נרתמים באהבה לכל מה שאני מבקשת.
ברמה המעשית, אמא שלי אחראית על פרסום הפרויקטים בפייסבוק, בקבוצות וואטסאפ וכד’ כך שתמיד הקשר נעשה דרכה. מוגנות ברשת זה נושא שמאד חשוב להורים שלי ושלא אחשף לסיכונים מיותרים.
איך העשייה מתקבלת בבית הספר?
אני מקבלת תמיכה מאד משמעותית ועידוד. בבית ספר אימצו כמה פרויקטים שלי ו”בית ספר של החופש הגדול” הצטרף לאתגר המעשים הטובים שלי – הם הכינו עם הילדים המון מתוקים והלכו לבית חולים למחלקת ילדים ומחלקת שיקום של מבוגרים.
כמו כן, הצעתי פרויקט שנקרא “סיירת לב” שבו תלמידי השכבות הגבוהות מסתובבים בהפסקות ומוודאים שאף ילד לא יישאר לבד. הכנו חדר מיוחד שיש בו משחקים וכל מי שרוצה יכול לבוא ולשחק. העברתי הרצאות עם מצגת לשכבות ג’-ד’ והזמנתי אותם להצטרף לעשייה ולנתינה. הראיתי להם כמה זה קל ופשוט לעשות טוב למישהו אחר.
החברות שלך גם בעניין?
החברות הקרובות שלי הן הכי מפרגנות בעולם! הן תומכות בי כל הזמן, הן גאות בי ונותנות לי את התחושה הכי טובה שיש.
הן גם מצטרפות לפרויקטים שלי. למשל, לקראת שנה”ל תמיד באות אלי חברות וביחד אנחנו מארגנות ערכות של ציוד לבית ספר לילדים שלהורים שלהם אין אפשרות לקנות. אנחנו הופכות את זה לחגיגה. שרות ורוקדות תוך כדי האריזה.
בקיץ האחרון חברותי ואני, הכנו עוגיות, מאפינס עם פתק “שבת שלום” ועוד מילות אהבה ויצאנו לחלק לאנשים במרכז קניות ברמת גן. היה כיף לראות את התגובות של האנשים.
תמשיכי גם בקיץ הזה, בחופש הגדול?
בוודאי. בקיץ אני מתכננת קודם כל להמשיך את אתגר המעשים הטובים ולפרוץ עוד גבולות במסגרתו. כבר דיברתי עם אגף קשרי קהילה בעירית רמת גן. ויש לי עוד פרויקט בהתהוות.
מה תעשי כשתהיי גדולה?
עוד לא החלטתי מבחינת קריירה כי יש כל מיני דברים שאני אוהבת לעשות אבל, ברור לי שאני אמשיך להיות פעילה חברתית כי זה מה שבוער בי ומניע אותי ואני חושבת שזה הייעוד שלי – להרבות טוב ואהבה בעולם.
באיזה אופן את מקווה שהפעולות האלה ישפיעו על העולם?
אני מקווה שאנשים יקבלו את השונה ואת האחר לא לפי החיצוניות שלהם אלא ייתנו הזדמנות ויסתכלו על הבני אדם שהם. אני רוצה שיצטרפו אלי כמה שיותר אנשים וילדים לעשיית טוב והפצת אהבה בעולם.
אני רוצה ש’אהבת חינם’ לא תהיינה סתם מילים אלא שתהיה לזה משמעות ושאנשים יתנו מכל הלב. שיאהבו בלי תנאים ובלי קשר לדת, גזע, מגזר, מגדר, מין. שביחד נעשה פה שינוי אמיתי והעולם שלנו יהיה הרבה יותר טוב וסובלני ממה שהוא עכשיו.
החזון שלי הוא שהעולם שלנו יהיה מלא באהבת חינם, קבלה, פירגון, תמיכה הדדית ולבבות שמחים.
