הורים מתגרשים, מתבגרים מתקשים

הורים מתגרשים זהו ארוע מטלטל המהווה משבר משפחתי, שני בעוצמתו רק למוות במשפחה. ילדים, בכל גיל, חווים אותו אחרת לגמרי מההורים. מה עובר עליהם ואיך מתמודדים עם זה?

יש נושאים,
שהכתיבה שלי
עוד לא הצליחה לבוא אליהם,
עוד לא מצאה כוחות
להושיט להם שורות,
אחד מהם זה:
גירושין.
עוד לא הצליחו המילים אצלי
לכתוב על איך
שנפרדים החדרים בלב,
ועל איך שהילדים
הולכים על הדופק השבור
מצד אחד לצד שני,
ועל איך שהחדר שלך
מלא בארגזים של אשמה,
ושל עייפות,
עוד לא יכולה הכתיבה
לספר
על איך שהחגים
והשבתות
תמיד ילוו בדקה דומיה,
והרימון של ראש השנה
תמיד יהיה טעון געגועים,
והסידור של שבת
כבר לא אותו
סידור,
עוד לא יכולות השפתיים
לכתוב
על כמה שאתה הופך להיות חד :
חד הורי
חד נהג
חד פרנסה
חד גדיא,
יום אחד עוד אצליח
לכתוב
על איך שאת נפרדת ממישהו אחד
ואז בעצם מכל עולמו
ומכל החוטים שקשרת שם,
על איך שמתפרקים הדברים
עוד לא באה לי הכתיבה,
וגם לא על היופי
הנמצא בכל בנייה מחדש,
גם לא על הקשת הממתינה מאחורי
העננים,ואהבת לך | 60ואהבת לך | 61
יש נושאים שהיד שלי
עוד רועדת
לרשום,
לצייר,
לגלות,
על איך שלאט לאט
נכנסת קרן אור בסדקים
ועל איך
שבאות שעות
שאת חוזרת אלייך מחדש
ועל איך
שנהיה בך שקט
ומקום
ומתהלכת בך אמת,
נהיית בך
אהבה מסוג חדש
ונשימה שלא הכרת,
עוד לא נאספו בי המילים
לכתוב
שיש דבר כזה
חצי מלא
ולב שבור שהוא שלם
וחד מלכה,
יש דבר כזה.
ושבכל דבר בחיים
טמונה מתנה,
רק שלעיתים
היא מגיעה ארוזה
בנייר
שיוף

חלי ראובן

פרויד אמר שבכל מקום שבו הוא היה, ביקר לפניו משורר.

שירה הנפלא של חלי ראובן מצליח לתאר את חווית הגירושין שמשייפת את העור עד שקרן שמש זהירה מפציעה מבין העננים.

במאמר זה ניסיתי לתאר את הנסיון המצטבר שיש לי בעבודה עם משפחות גרושות שיש בהן בוגרים ובוגרות צעירים ולתאר את הדרכים שבהן ניתן לסייע להסתגלות המשפחתית.

המורכבות שבגירושין קשה לתמצות ואין דרך אחת לחוות אותה או לרכך אותה, כי הרי כל המשפחות המאושרות זהות זו לזו ואילו כל משפחה אומללה, אומללה בדרכה שלה.

המאמר מציג מספר ציטוטים המהווים השראה ולקוחים מתוך נושאים שעולים לעיתים בהתייעצויות בקליניקה:

“קיוויתי שאוכל לסגור את הדלת מאחורי תהליך הגירושין ולהתחיל חיים חדשים. ירדתי במשקל, קניתי בגדים חדשים, חזרתי לרקוד וטוב לי, ממש טוב לי. להפתעתי התחלתי לשים לב שהילדים לא מפרגנים לי. הם מבקשים את הרכב דווקא כשהם יודעים שאני מתכננת לצאת, מעירים לי על התמונות שאני מעלה בפייסבוק וזורקים הערות על תחזוקת הבית.

הם לא ילדים קטנים. הגדול באוניברסיטה, האמצעי השתחרר מהצבא וקצת מחפש את עצמו והצעירה בצבא. אני משתדלת להיות שם בשבילם כשהם בבית אבל אני מודה שככל שהם מתבגרים אני רוצה עוד זמן לעצמי.

לפני יומיים הבכור לקח אותי לשיחה וביקש שאם אני מביאה מישהו הביתה שאשים לב שזה לא קורה בזמן שהחיילת בבית . ‘את יודעת שהיא רגישה וזה נראה לי שלא מתאים שיסתובב עכשיו גבר זר בבית ‘,  הוא אמר לי . אני מזועזעת מהשיחה הזו – הוא לא סומך עלי? ואני גם לא מבינה למה כשאבא שלהם, מיד אחרי הגירושין, עבר לגור עם בת הזוג שלו, הילדים לא אמרו לו אף מילה ואילו לי עושים שיחת גבולות כאילו שאני נערה מתבגרת.”

במציאות החברתית של שנות ה- 2000 ובמיוחד בעולם שאחרי הקורונה ניתן לראות עליה באחוז הגירושין בקרב זוגות בגילאי 40 +. זוגות שמתגרשים בגילאים אלה נמצאים בשלב שבו האתגר של טיפול אינטנסיבי בילדים צעירים כבר מאחוריהם. הם מייחלים לפתוח פרק חדש ומאושר יותר בחייהם ומופתעים לגלות שהילדים לא מברכים על הצעד הזה והם מוצאים את עצמם מתמודדים עם ילדים מתבגרים שמתקשים להסתגל לחיים החדשים.

משבר עוצמתי

גירושין הם משבר אשר נמצא בדירוג משברי החיים כשני בעוצמתו אחרי מוות במשפחה.

ילדים חווים את המשבר באופן שונה מהוריהם אך ניתן לומר שככל שגורמי הלחץ במשפחה מרובים כך הילדים יחוו משבר עוצמתי ומתמשך אשר ישפיע עליהם גם בחייהם הבוגרים.

במטרה להפחית את עוצמת הפגיעה בילדים ולהקל על ההסתגלות למציאות החדשה אני ממליצה לקיים שלושה תנאים עיקריים:

1. לזכור שההורים התגרשו זה מזה אבל המשפחה תמיד נשארת מסגרת ההשתייכות העיקרית של הילדים (גילם של  הילדים לא מהווה משתנה משמעותי בהיבט של ההשתייכות).
2. היפוך תפקידי הורים וילדים מזיק למנגנוני ההסתגלות של הילדים.
3. התאהבת/ם ? אתם רוצים להכיר את בן או בת הזוג לילדים?

זה מבורך ומשמח אבל עליכם לזכור שאתם נכנסים להגדרה של משפחה מורכבת (כלומר משפחות שבהן חלק מההורים והאחים הם לא ביולוגים). מערכות היחסים במשפחה זו מחייבות תשומת לב ומחשבה.

היעדר תחושת שייכות

“מאז שהורי התגרשו אני זוכרת שלא מצאתי את עצמי, לא בבית של אמא ולא בבית של אבא: הייתי חוזרת מהצבא ובבית של אמא המקרר תמיד היה ריק. היא הבטיחה לי שתעשה קניות ותבשל אבל איכשהו זה כמעט לא קרה.

בבית של אבא היה אוכל כי בת הזוג שלו בישלה אבל זה גרם לי להרגיש שאני צריכה להיות נחמדה ומנומסת גם כשלא התחשק לי”.

בחלק ניכר מהטיפולים בבוגרים צעירים שהוריהם התגרשו שמעתי סיפורים כאלו ואחרים שהמכנה המשותף שלהם היה פגיעה בתחושת השייכות.

צורך בהשתייכות מוגדר במספר תיאוריות פסיכולוגיות כצורך אנושי בסיסי ובהעדר תחושת השתייכות נראה השפעות ארוכות טווח על הסתגלות לחיים הבוגרים וקשיים במערכות יחסים משמעותיות – בעבודה, במשפחה או ביצירת קשרים חברתיים.

החיפוש המתמיד אחר תחושת שייכות עלול להוביל  לחיפוש חפוז אחר זוגיות בגיל צעיר ולתחושה שהזוגיות היא מפלט מבית ההורים ובחירה בזוגיות דביקה ללא חופש בחירה. הצעיר הנמלט לתוך זוגיות כזו חש שהוא נקלע למעגל קסם שבו התרופה לכאב גורמת לו לכאב ולתחושה של מערכת יחסים שבתוכה הוא משחזר את הקונפליקטים שחווה בבית הוריו.

מאידך ניתן לראות גם בוגרים צעירים אשר חוששים להיכנס לזוגיות ולחיי משפחה מכיוון שאיבדו אמון במודל המשפחתי ובמיוחד איבדו אמון בעצמם כמי שמסוגלים להחזיק במערכות יחסים.

היפוך תפקידים

“כשאמא התחילה לצאת עם גברים היא התייעצה איתי, הרגשתי שהיא סומכת עלי ושהדברים שאני אומרת הם משמעותיים, שמתי לב שגם החברות שלי מתייעצות איתי על בני הזוג שלהן אבל אני לא באמת התייעצתי איתן, תמיד הרגשתי שהן לא יבינו אותי ועם אמא לא התייעצתי כי הרגשתי שזה מעמיס עליה”.

פרופסור רחל שיף מצאה בסקירת ספרות מחקרית מקיפה כי “מספר רב למדי של גורמי לחץ מקושרים לתהליך הגירושין, ובהם: קונפליקט בין ההורים, ירידה בתפקוד ההורי של האם, ירידה במעורבות אבהית ותהליך של פרנטיפיקציה שבו הילד נאלץ לקחת על עצמו תפקידים הוריים” .

גורמי הלחץ הללו הם לרוב מתמשכים, מתחילים זמן רב לפני שתהליך הגירושין הרשמי התחיל ונמשכים גם לאחריו.

גורמים אלו פוגעים ביכולת ההתמודדות של הילדים וגם אם נראה כלפי חוץ שמדובר בילדים מתפקדים הרי שלעיתים קרובות בבגרותם הם מדווחים על פגיעה במנגנוני ההסתגלות לחיים בוגרים ועצמאיים

המושג פרנטיפקציה או “ילד הורי” מתייחס להיפוך בתפקידים הרגשיים בין הורים לילדים. ילדים הוריים הם לרוב ילדים נבונים ואחראיים אשר מתפקדים ברמה גבוהה ולעיתים הם יעידו על עצמם שהם אוהבים את האחריות שהם מקבלים, אך עמוק בתוך נפשם הם חווים מצוקה נפשית ומייחלים שההורים שלהם יראו אותם והם יוכלו להסיר מעל עצמם חלק מהאחריות.

פוטנציאל לקונפליקטים

“כשאני חוזר מהעבודה והחבר של אימא מעיר לי על הכלים בכיור או על הכביסה שלא אספתי מהסלון אני מרגיש שאני מוכן להרוג אותו. רק אחרי שאמא מתחננת שארגע אני עולה לחדר ולא יוצא משם עד הבוקר”.

העמדה של בן או בת הזוג החדשה מחייבת משנה זהירות, הבנה של המורכבות המשפחתית ובחירה בעמדה חכמה וסבלנית.

לעיתים קרובות המשפחה מתמודדת עם קונפליקטים עוצמתיים ואפילו מפחידים. אם נראה שהקונפליקטים לא נרגעים אני ממליצה להגיע לטיפול משפחתי או הדרכת הורים שתסייע למשפחה החדשה להבנות מחדש.

הכותבת היא עו”ס קלינית ופסיכותרפיסטית מוסמכת מטפלת מלמדת וכותבת. לאתר של הילה