באווירה המקוטבת המלווה אותנו בשבועות האחרונים, הורים רבים מוצאים שנדרש מהם להסביר לילדיהם מושגי יסוד בדמוקרטיה. בתי הספר לא בהכרח יכולים להתמודד עם המציאות המורכבת ולנו ההורים לא נותר אלא לדבר עם הילדים על המצב
האווירה המקוטבת בארץ, שהחריפה מאוד בשבועות האחרונים, יוצרת חוסר וודאות לגבי העתיד ולגבי המציאות שבה אנחנו חיים. מושגים שונים נזרקים לאוויר ולא פעם קשה להבין על מה כל המהומה, כשבו בזמן ברור שקורה משהו דרמטי. הבלבול גובר לנוכח העובדה שכל צד טוען שהוא זה שמגן על הדמוקרטיה, אבל מושגי היסוד של הדמוקרטיה אינם ברורים. איך נדע מי המגן ומי הפוגע? זוהי תחושה קשה, שגם אם לא תמיד מבוטאת בקול, עלולה לפגוע ברווחה הנפשית. כן, עד כדי כך. זאת, במיוחד לנוכח העובדה שבני הנוער חווים פער בין מה שלומדים בבית הספר על דמוקרטיה, סובלנות, הכלה וקבלה של האחר, לבין ההתנהלות של הפוליטיקאים והקולות שנשמעים מסביב. כמו בכל דבר, ידע הוא כוח, והיכולת של הורים להסביר לילדיהם את מושגי היסוד ואת עמדות הצדדים, יכולה להקל על ההתמודדות. בטור הזה ובאלה שיבואו אחריו, אנסה להסביר את מושגי היסוד: רוב ומיעוט, הפרדת רשויות, זכויות אדם, וביקורת שיפוטית (כולל פסקת ההתגברות).
שלטון העם של כל העם
דמוקרטיה היא צורת משטר שבה האזרחים שולטים בעצמם באמצעות נציגים. הם בעלי זכויות, ואינם נתינים של מלוכה או אצולה. הנציגים שזכו ברוב המושבים בפרלמנט מרכיבים את הממשלה, מנהלים את ענייני המדינה באופן זמני, וכוחם מוגבל באמצעות חוקה, זכויות אדם, הפרדת רשויות וביקורת שיפוטית שתפקידה לוודא שכל אלה מתקיימים, ושהשלטון איננו מבצע מעשי שחיתות. בדרך כלל נהוג לכנות זאת “שלטון העם”. אך חשוב לזכור, שגם מי שלא הצביעו למפלגה שזכתה ברוב הנציגים בפרלמנט (הכנסת), הם ‘העם’, ולכן המושג שלטון העם מתייחס למבנה הפרלמנטרי, בניגוד לשלטון יחיד או מלוכני.
מיהו הרוב ומיהו המיעוט?
הדמוקרטיה המודרנית, שהחלה להתפתח במאה ה-18, נבעה מתוך כך שהמוני האזרחים (הרוב) סלדו משלטון של מלוכה, קיסרות או אצולה (המיעוט). אלא, שגם המבנה הפרלמנטרי מורכב מרוב ומיעוט, לפי מספר המושבים שהמפלגות השונות זכו להן בבחירות. הכרעת הרוב נחוצה כשיטה לקבלת החלטות, אולם זאת בכפוף לשוויון זכויות, שוויון בפני החוק, והגבלת כוחו של השלטון. חשוב להדגיש את ההבדל בין הכרעת הרוב, שמתבטאת בקביעת מדיניות, וחקיקת חוקים לטובת כלל האוכלוסייה, גם אם הם במחלוקת; לבין עריצות הרוב, שמתבטאת בפגיעה בזכויות יסוד ובשינוי ערכי המדינה ויסודותיה. עריצות הרוב איננה שונה למעשה מעריצות השליטים שאת שלטונם ביקשה הדמוקרטיה לבטל.
מה מותר לרוב לעשות? מה לגבי “משילות”?
לרוב, באמצעות נציגיו בכנסת ובממשלה, יש סמכויות רבות, שמאפשרות לו למשול. הוא קובע מדיניות, מחליט על תקציב, מחוקק חוקים ותקנות, ממנה בעלי תפקידים שיבצעו את מדיניותו, ויש לו סמכויות אכיפה רחבות. עם זאת, הדמוקרטיה כאמור נזהרת מפני סמכויות בלתי מוגבלות ומריכוז הכוח בידי קבוצה קטנה. ולכן גם הרוב מוגבל על-ידי שני איסורים עיקריים. הראשון הוא פגיעה בזכויות האדם, שניצבות בבסיס הדמוקרטיה, ולשום ממשלה או כנסת אין סמכות לפגוע בהן. בין אלה למשל נמצאים חופש הדת והחופש מדת, השוויון בין בני האדם, חופש הביטוי, הזכות לבחור ולהיבחר, הזכות להתאגד, ועוד. השני הוא שינוי אופייה של המדינה ושיטת המשטר שלה. מדינות מתקיימות על בסיס הסכמות רחבות (בישראל זו מגילת העצמאות, במקומות אחרים זו חוקה); ואילו הממשלה והקואליציה הן תוצר של רוב מקרי, שמשתנה מבחירות לבחירות. לכן, אין להן סמכות לשנות את עקרונות היסוד של המדינה, וכמובן שאסור להן להשתמש בכלים הדמוקרטיים (בחירות, רוב בכנסת) כדי לפגוע בדמוקרטיה ובעקרונותיה.
ניקח דוגמא מחיי בית-הספר: ההנהלה, מועצת התלמידים וועד ההורים יכולים להחליט על שינויים מסוימים בתוכנית הלימודים. אולם, הם אינם יכולים להחליט לפטר את כל המורים ולהפוך את בית-הספר לתנועת-נוער. באותה מידה, הם אינם יכולים לקבוע שמותר להעניש ילדים באמצעות מכות, או להפלות ילדים מכל סיבה שלא תהיה, גם אם הרוב יצביע בעד. גם אם החלטה כזאת תתקבל בכלים דמוקרטיים של הצבעה, היא תהיה לא לגיטימית, שחורגת מסמכות הרשויות בבית-הספר.
מה עושים במקרה שהרוב החליט בכל זאת להשתמש לרעה בכוחו ולפגוע בבסיס הדמוקרטי של המדינה או בזכויות האדם? בדיוק לשם כך נוצרו הפרדת הרשויות והביקורת השיפוטית, שאליהן אתייחס בטור הבא.
פרופ’ קינן היא ראש המחלקה לחינוך בלתי פורמלי במכללת סמינר הקיבוצים
