fbpx

המאבק על החינוך מנקודת מבט של המתבגרים

גם למתבגרים יש מה לומר על המאבק לחינוך. הם מסתכלים על מלחמות ההורים, המורים והממשלה ומבינים שכל זה לא רלוונטי. אף אחד לא מסתכל על טובתם ולא מנסה להתאים את מערכת החינוך לצרכים שלהם ולעולם העכשווי. עדות ממקור ראשון

הוא יושב מולי בקליניקה. נער בן 16, יפה תואר, עיניים טובות וחיוך מנומס חצי מבויש. “מה שלומך?” אני שואלת אותו והוא עונה “בסדר, את יודעת איך אומרים, גיל ההתבגרות וכאלה”. אני משיבה לו “נכון” עם חיוך ותוהה לעצמי אם זה משהו שהוא אומר מתוך החוויה שלו או שהמילים נובעות מהלך הרוח שקיבל מההורים והסביבה. הרי מבוגרים הם אלה שאומרים שלא קל עם המתבגרים, המתבגרים פשוט… מתבגרים.

אני רוצה להכיר אותו, יש אדם שלם מאחורי הקושי שכולם מכנים “הבעיה” ואני סקרנית לשמוע, מי הוא, מה מעניין אותו, מה מעסיק אותו ומה הוא חושב על הנושא שלשמו התכנסנו. לדברי ההורים שלו הוא לא משקיע בלימודים והם לא מצליחים לשכנע אותו שלימודים זה חשוב. אנחנו מדברים על החופש הגדול שהסתיים, על התוכניות והשאיפות שלו, על התפיסה שלו את הגיל שלו ומה שחשוב לו, על היחסים עם ההורים ועל ההרגשה שלו ביחס לחשש שלהם לגבי הלימודים שלו.

“בית הספר לא נכון לנו”

מתגלה לי עולם.
אני תמיד נדהמת ולא מפסיקה להתרגש מהפעמים שאני פוגשת את הילדים נערים האלה.  כהורים אנחנו לא תמיד מעריכים נכון כמה תבונה, רגישות כוחות ויכולות יש בילדים המתבגרים שלנו, זה קורה לנו כי כשאנחנו בתפקיד ההורים, קורה לנו שה”אנחנו” ו”הם” מתערבבים. זה מרגיש כאילו איך ש”הם” כאילו אומר משהו על ה”אני” שלנו, על ההורות שלנו, ואנחנו חוששים וחרדים, מגוננים ודוחפים, אוהבים ורוצים בשבילם טוב אבל לפעמים מפספסים את ההזדמנות לראות מי זה האדם הצעיר הזה שצומח לנו מול העיניים.
הקשבתי לו.  


הוא מספר לי שקשה לו, שהלימודים פחות מעניינים אותו. כשאני מנסה להבין מה קשה הוא מדבר על הקשיים האישיים שלו להתרכז, לגלות עניין, שהוא עסוק בכל כך הרבה דברים אחרים והלימודים לא בראש מעייניו. עם כל אלו הוא היה שמח ללמוד להתמודד טוב יותר.

הוא מספר שקשה לו עם ציפיות ההורים והסביבה וכשאנחנו מתחילים לדבר על חשיבות בית הספר והלימודים הוא לא חוסך ממני את נקודת המבט שלו: “ת’אמת, אני לא חושב שבתי הספר מתאימים לילדים, זה מרגיש לי שהמבוגרים עסוקים ב”מה נכון” לדעתם אבל בלי לבדוק מה נכון לנו, את יודעת שבחיים לא שאלו אותנו מה דעתנו על דברים? את יודעת שהבית ספר לא משתנה בכלל משנה לשנה?” הוא עוצר רגע וממשיך “רק אומרים לנו מה לעשות ואומרים שאם לא אשתפר אעוף מבית ספר, את מבינה? ואולי שהם ישתפרו? תמיד בסוף אומרים לנו להשתפר, זה לא נעים וזה הופך את הלימודים בבית ספר למשהו מיותר.

זה מבאס אבל ככה אני מרגיש, אני לא הולך בשמחה לבית ספר וההורים שלי כועסים, וזה לא רק אני, יש לי עוד חברים שמרגישים ככה, שחושבים שבית ספר לא קשור באמת לחיים, בזבוז זמן, אמרתי להורים שלי שבקורס אונליין אחד ומכל מיני סרטונים אני לומד בכמה שבועות את מה שמלמדים בבית ספר בשנה”.

“איך שמלמדים אותנו לא קשור לחיים”


בתוכי רצו מחשבות. חוקרים ואנשי חינוך מדברים בשנים האחרונות על הצורך בשינוי מהותי של התנהלות בתי הספר ודרכי הלימוד למציאות העכשווית של היום, לשוק העבודה המשתנה ולדרישות החיים הנוכחיים. המילים שלו המחישו לי את הפער גם בחוויה של המתבגרים עצמם והמשכתי “לדעתך, לימודים זה חשוב? להיות משכיל? להרחיב את הדעת? נראה  לי שיש גבול למה שיוטיוב וטיקטוק יכולים ללמד בסרטונים של 20 שניות, לא? ” שאלתי בחצי קריצה. הוא חייך, “ברור, אני לא חושב שאני יכול לקבל חינוך והשכלה מיוטיוב. תביני, זה לא שאני לא מבין את זה שלימודים חשובים, פשוט לדעתי איך שמלמדים אותנו זה גרוע. זה משעמם, לא קשור לחיים, מרגיש שיש ברדק. הרבה מהזמן אני חושב שיכולנו ללמוד יומיים בשבוע יעיל יותר ממה שאנחנו עושים ב-5 ימים בשבוע. מורחים זמן, והמורים לא מלמדים כל כך טוב, זה מרגיש לא טוב.”
“תנסה להסביר למה אתה מתכוון” ביקשתי.


“תראי, ההורים שלי פוחדים שאני לא אלמד וזה דחוף להם, הם מפעם, הם לא מבינים שבית הספר כבר לא חשוב כמו שהוא היה חשוב פעם. אבל, אני כן אלמד, אני אומר לך. אני אשמח שתעזרי לי להתמודד יותר טוב עם הקושי שלי להתרכז ולעשות משימות משעממות אבל שתדעי שאני מרגיש שבית הספר לא מתאים את עצמו להיום. אני קורא חדשות ורואה שמבוגרים מנהלים ביניהם מלחמות על הלימודים שלנו. ההורים, המורים, כן כסף לא כסף… אף אחד לא מבין שבזמן הזה הילדים כבר איבדו עניין. אני מרגיש שאף אחד לא חושב על הילדים באמת. זה חשוב שיעלו למורים שכר, באמת שחשוב, אבל צריך לחשוב גם מה נכון לנו, איך ללמד אותנו כדי שגם נרצה ללמוד ולא רק נהיה חייבים ללמוד, שבית ספר באמת יכין אותנו לחיים של היום וזה חלק גדול ממה שקשה”.

מערכת החינוך בהישרדות


הייתה שיחה ארוכה עם הרבה כיווני חשיבה אבל מי שבאמת יצאה עם שיעורי בית לחשוב עליהם זו אני. כן, חלקכם אולי תחשבו שהנה, עוד נער שמאשים את המערכת, כזה שלא רוצה להתאמץ איפה שקשה ורוצה שהכל יהיה מושלם וקל אבל זה יהיה קל מדי להסתכל על זה כך וזו תהיה טעות להתעלם ממהות חשובה שעברה במילים שלו אלי. כבר הרבה מדי זמן שאנחנו ב”עולם המבוגרים” אנשי החינוך, ההוראה, והפוליטיקאים ולעיתים אפילו אנשי הטיפול שאמונים על חינוך דור העתיד מתנהלים בחוסר התנהלות. המערכת בהישרדות שנים ארוכות מדי וללא חשיבה לטווח רחוק.  עניין ידוע הוא שמי שלא הולך קדימה, הולך אחורה, וזה מה שקורה כבר שנים רבות בבתי הספר ובמערכת החינוך.


המורים והמנהלים עושים את המיטב אבל הם פועלים בתוך מערכת שלא בנויה להתפתחות ופניות להכין ילדים לחיים אלא מושתתת על הישרדות, וכמו שכשהורים מתגרשים ומנהלים מאבק כוח וקונפליקט מתמשך הילדים משלמים מחיר כבד, כך גם במאבק על החינוך. אנחנו רואים כבר שנים הידרדרות בהתנהגות ובמוטיבציה של ילדים ונוער לא כי הם לא “ילדים טובים”, הם נפלאים! באמת. אלא פשוט כי בזמן שהמבוגרים עסוקים בהישרדות ילדים הולכים לאיבוד, ואז הם מפריעים (למבוגרים) או נמנעים והמבוגרים בתגובה רצים לאבחן ו”לתקן את הילדים”, לסתום חורים ולנסות לעבור ולשרוד עוד שנה של לימודים. זה לא עובד למבוגרים, זה גם לא עובד לילדים!

מה עשינו למען העתיד שלהם

מטריד ,כואב עצוב וחבל, אבל(!) יכול להשתנות. זה בידיים שלנו, להקשיב למציאות העכשווית, לגלות פתיחות ויצירתיות, לא לפחד, להפריד בין עיקר לתפל, להיות מוכנים לוותר על מה שלא יעיל ולנסות דרכים חדשות,  להתבונן בילדים ובנוער ולהתאים את החינוך לצרכים המשתנים שלהם (ושלנו), לחבר את הבסיס לקרקע עם שורשים וערכים יסודיים אבל לבנות מערכת שתתן להם כנפיים כי הם עתיד המדינה שלנו, העתיד שלנו.

כל זה כדי שיום אחד, כשיקומו הילדים שלנו וישאלו מה עשינו כדי לבנות את העתיד שלהם כאן, תהיה לנו תשובה טובה. עד אז, יש לנו עוד מלא עבודה.

הכותבת עוסקת בחינוך ילדים, פסיכותרפיסטית אדלריאנית, מדריכת הורים, יועצת משפחתית (M.A), מאמנת משפחות ילדים ובני נוער. לאתר של עדי

אולי יעניין אתכם גם:





עוד בנושא

commentIcon

הורים למתבגרים / מתבגרות?

גם אנחנו!

הצטרפו לרשימת התפוצה שלנו וקבלו אחת לשבוע כתבה חשובה ומעניינת על ההתמודדות עם התבגרות הילדים שלנו בעידן הנוכחי.