fbpx

הוא לא כבד, הוא אחי: אופנוענים למען ילדים

קבוצת אופנוענים הקימה ארגון חדש המסייע לילדים ובני נוער הסובלים מחרם חברתי ובריונות. מסתבר שמתחת לקעקועים, לתכשיטים הכבדים, מעילי העור והחספוס, יש לב ענק! זה הסיפור שלהם

השבוע התקיימה בפארק הלאומי ברמת גן מסיבת יומולדת שאפילו זקני הברווזים לא זוכרים כמותה. נהוראי בן ה-8 הגיע לחגיגה בפארק רכוב על אופנוע הארלי בליווי שיירת אופנועים כבדים לקול צהלת המוני הילדים שבאו לשמח אותו, חלקם אפילו זרים מוחלטים. ביום יום נהוראי, ילד על הספקטרום, סובל מדחיה חברתית. מי שנחלץ לעזרתו והפיק את הארוע יוצא הדופן הזה שמשך עשרות אנשים לחגוג ולשמח אותו, הם שירי קניגסברג לוי ונועה אלון חזן מקבוצת הפייסבוק ים של חברים שרקמו שיתוף פעולה עם מרטין סבג וחבריו האופנוענים מקבוצת Custom Angels, ארגון אופנוענים שמציע עזרה לילדים הסובלים מבריונות ודחיה.

הוא לא כבד, הוא אחי: אופנוענים למען ילדים
שיירת האופנועים. צילום: באדיבות מרטין סבג

המלאכים על הגלגלים סיקרנו אותנו ותפסנו את מרטין סבג, היזם והרוח החיה של הארגון, לשיחה ללא קסדה.

ספר לנו קצת על עצמך

אני מרטין סבג, נשוי + 3, מתגורר בכפר-סבא, סמנכ”ל מוצר בחברת הייטק, יזם ותורם הרבה מזמני ומהידע שלי כמנטור במסגרות שונות כמו אקסלרטורים, חממות ותוכניות לפיתוח מנהלי מוצר.
לפני כמה שנים הקמתי קהילת פייסבוק לחובבי אופנועים כבדים והארלי-דיווידסון בפרט, ולחובבי סגנון החיים הזה שנקרא Custom Life (כך נקראת גם הקבוצה). אני בעצמי אופנוען כבר המון שנים ורוכב על הארלי דיוידסון.

הוא לא כבד, הוא אחי: אופנוענים למען ילדים
מרטין סבג והשיירה. צילום: באדיבות מרטין סבג

מאיפה הגיע הרעיון להקמת העמותה?

כמי שעוסק לא מעט בתרומה לקהילה, חיפשתי את הדרך בה קהילת Custom Life יכולה להחזיר לקהילה ונחשפתי לארגון אמריקאי בשם B.A.C.A , ראשי תיבות של Bikers Against Child Abuse. החיבור של התדמית ה”קשוחה” ואולי ה”מאיימת” (שלא בצדק, אם מנטרלים את התדמית העולה מסרטים וסדרות טלוויזיה) לבין הלב הרחב של הרוכבים, אותם אני מכיר אישית, הקסימה אותי.

הצעתי ל-B.A.C.A להקים סניף בישראל, אך זה לא התאים להם ולכן פניתי לקהילה שלי ושאלתי מי היה מצטרף אילו היה קם כזה ארגון בישראל. ההיענות היתה מדהימה. הקורונה שמה את הרעיון בהקפאה שכן לא ממש יצאנו מהבית ובטח לא למפגשים מרובי משתתפים.

לפני כמה חודשים, כתב ספורט בשם אוריאל דסקל, פרסם פוסט בו הוא סיפר על ארגון BACA, פוסט שזכה לחשיפה ויראלית גבוהה. מי שהכיר את הרעיון שלי, תייג אותי וזה פשוט נתן לי את ה”בעיטה באחוריים” שהייתי צריך.

פניתי לשני חברים טובים, לאוניד ג’אק ומטיאס קרסנבלט שמיד נרתמו ויחד הקמנו את הארגון – Custom Angels.

 מה אתם מציעים לילדים ולבני הנוער?

אנחנו עוזרים לילדים החל מכיתה א’ וב’ ועד לכיתות הגבוהות יותר.

להבדיל מארגון BACA שאחד המסרים שלו הוא להיות “מפחידים יותר מהתוקפים”, אנחנו מנסים להתמקד בנפגעים עצמם. אין לנו את היכולת לברר מה היה, מי צודק ובטח גם לא לשפוט. מה שאי אפשר להתווכח איתו זו הפגיעה הנפשית (ולעיתים גם פיזית) של הנפגעים ובזה אנחנו מנסים לעזור.

חשוב להגיד, אנחנו לא גוף טיפולי, לפחות לא בשלב הזה. אנחנו מנסים להראות לילד שהוא לא לבד, שיש לו חברים (אני מקווה שגם “מגניבים”), מה שיהפכו אותו או אותה, ליותר מקובלים. אנחנו עושים להם קצת יותר שמח ונותנים להם חוויה של להיות חלק מקבוצת האופנוענים, לרכב איתנו ופשוט לבלות יחד.

השאיפה שלנו, במידה ויש התאמה, גם להצמיד מלאך/מלאכית לילד, סוג של “אח גדול” או חונך והם יוכלו להיות בקשר הרבה יותר צמוד, במידת הצורך.

בפרקטיקה מדובר על כל דבר ממפגש אחד על אחד, דרך הגעה כקבוצה למסיבת יומולדת או מפגש של מספר ילדים שעברו חרמות וכלה בליווי של ילד לביה”ס.

כל זה נעשה בפיקוח והנחייה של הצוות המקצועי שלנו מול ההורים של הילד או המוסד על מנת להגיע לילד בצורה הנכונה והמיטבית.

הוא לא כבד, הוא אחי: אופנוענים למען ילדים
נהוראי ביום ההולדת שלו, במרכז. צילום: באדיבות מרטין סבג

מה בעבר האישי שלך הביא אותך דווקא לפעילות הזו?

בתחילה לא חשבתי על זה ממש, אבל כשהתחלתי לדבר על זה יותר ויותר ולהיחשף לסיפורים שמאחורי הילדים האלה, אותו מרטין, הילד, שכנראה הדחקתי, צץ והופיע מולי.

כעולה חדש (עליתי בגיל 7 מארגנטינה), צנום, נמוך יחסית, בטח לא “מלך הכיתה”, עברתי לא מעט הצקות, השפלות, התעללויות ובריונות מילדים בשכונה, בבית-הספר. דבר שהוביל, בין היתר, לכך שאעבור ללמוד בבי”ס בעיר אחרת, בתנאי פנימיה, על מנת להתרחק מהסביבה הרעילה הזו ולתת לי הזדמנות טובה וחדשה ללימודים ברמה גבוהה יותר.

 לאופנוענים יש תדמית קשוחה והם נחשבים לאינדבידואליסטים, איך הצלחת לרתום אותם?

לא כל האופנוענים הם אינדיבידואליסטים, האמת שאולי ההיפך. רובם משתייכים למועדון רכיבה או מועדון אופנועים, ובכלל, אחד הדברים שלמדתי מניהול קהילות מעל 20 שנה, זה שבכולנו חבוי הצורך, מצד אחד, להיות מיוחד ושונה אבל מצד שני, להיות שייך ודומה. זו הסיבה שאני נהנה מהתדמית הזו של הבייקר – ההארליסט, בשכונה, בחברים, במשפחה – שם אני מיוחד. אבל כדי שה”מיוחד” הזה לא יהפוך להיות “המשוגע”, השייכות לקבוצה גדולה יותר, במיוחד אם יש לה מטרה גדולה, היא מה ששומרת עלי כ”אחד מהחבר’ה” ויש אפילו “משוגעים” ממני. אבל מה שבאמת גרם לזה להיות כל-כך קל הוא שמתחת לכל החזות הקשוחה, הקעקועים, התכשיטים הכבדים, מעילי העור והחספוס, יש לב ענק!

 כמה אופנוענים הצלחת לגייס לפעילות?

כיום יש לנו בארגון מעל 100 אופנועים ואופנועניות . ועוד כמה עשרות מתנדבים ופעילים שהם לא בהכרח אופנוענים, אבל עוזרים לנו מאחורי הקלעים.

היה לי חשוב שהכל ייעשה נכון ולכן מהיום הראשון, עוד לפני שגייסנו אופנוענים, גייסנו צוות מקצועי. ענבל שני שהיא פסיכולוגית חינוכית, גיא ויקסלפיש שהוא יועץ טיפולי, מנהל פנימיית יום לילדים בסיכון וגם אופנוען בעצמו ואת אריאל ברק שהוא עו”ד ויועץ משפטי, וגם אופנוען בעצמו.

 באיזה איזורים בארץ אתם פועלים?

אנחנו פעילים בכל הארץ. היתה לנו פעילות בנהריה בצפון, תוכננה פעילות באשקלון בדרום, שבוטלה בגלל אירועי “שומר החומות”. אין לנו גבולות.

בהמשך אנחנו מתכננים להוציא אפליקציה שתחבר בין הילדים וההורים למלאכים, ואפשר יהיה גם להתעדכן על פעילויות ומפגשים וגם לדווח או לבקש עזרה.

 ספר על מקרה מעניין במיוחד

סיפור שמאוד נגע לנו ללב היה של ילדה בת 7.5 שעברה חרם קשה, התעללות מצד ילדים בשכבה שלה, כולל נעילה בשירותים ודברים קשים אחרים. בנוסף, ברקע היו בעיות בזוגיות של ההורים מה שהביא אותה למצב נפשי רעוע, חוסר רצון ללכת לבית הספר, חוסר רצון לאכול וכו’.

ברגע שאחת המלאכיות שלנו שמעה על הסיפור, היא ביקשה שנארגן לה פגישה עם הילדה, היא מצאה הרבה קווי דימיון למה שהיא עברה כשהיא היתה קטנה ולכן רצתה לעזור לה.

יצרנו קשר עם אמה של הילדה וכבר בשיחת הטלפון בין המלאכית לילדה נוצר החיבור. הגענו, אחה”צ אחד, יחד עם המלאכית ופשוט היינו שם עם הילדה, לקחנו אותה לסיבוב על האופנוע של המלאכית והחיוך של הילדה פשוט אמר הכל. הילדה והמלאכית בקשר טלפוני עד היום והן אפילו נפגשות עם הבנות של המלאכית.

 אז אתם ממש משנים חיים?

אנחנו קיימים רק כמה חודשים, אז אני לא יודע להגיד אם הצלחנו לשנות חיים. כרגע אנחנו מסתפקים בלגרום לילדים לחייך ולהשאיר להם חוויה שהם יזכרו להרבה זמן, לנסות להעצים אותם, לתת להם קצת השראה, להראות להם שגם אנחנו פעם עברנו כאלה דברים והיום אנחנו במקום אחר ושהם יכולים להיות כל דבר שהם ירצו. מה שהם עוברים, לא מעיד עליהם, לא מגדיר אותם והם לא יהיו ככה תמיד, יחד עם זאת, אנחנו מבינים שזה לא נעלם ככה פתאום.

איך הילדים ובני נוער או ההורים שלהם יודעים עליכם?

יש לנו אתר www.customangels.org.il ועמוד פייסבוק בשם Custom Angels. אנחנו פעילים במספר קבוצות אחרות, כמו “ים של חברים” של שירי קניגסברג לוי שתומכת בילדים שעברו חרמות ומוזכר למעלה. זה גם עובר מפה לאוזן.

 איך התגובות בינתיים?

התגובות שאנחנו מקבלים, מהילדים, הורים, חברים וגם מורים ואנשי מקצוע הן מדהימות. מבחינתם, הפעילות שלנו, כמובן לא מחליפה את החינוך מהבית ובמסגרת הכיתה וביה”ס אבל אנחנו באים להשלים את הפעילויות החינוכיות וההסברתיות על ידי תמיכה מוראלית בילד, חיזוק והעלאת הביטחון העצמי שלו.

קיבלנו גם מספר פניות ממוסדות חינוכיים ומורים לבוא להרצות על חרם, אלימות ובריונות בכלל ועל הפעילות שלנו בפרט ואנחנו שמחים להגיד שאנחנו מרימים את הכפפה ועובדים על בניית הרצאות לתלמידים, אנשי מקצוע והורים.

יש גם תגובות ברחוב? 

כן, בהחלט. החשיפה שקיבלנו עד היום במדיה ממש עזרה להפיץ את הבשורה ואפילו מזהים אותנו ברחוב, וכמובן בקהילת האופנוענים ובמפגשים, בהם אנשים מחבקים אותנו ושואלים איך ניתן להצטרף לארגון, גם אם אין להם אופנוע.

אני חייב להגיד שההשפעה ברחוב/כביש היא גם עלי. כחבר ב-Custom Angel, אני יודע שעכשיו אני מייצג לא רק את עצמי, אלא את הארגון כולו וחייב להוות דוגמא אישית לאחווה, אדיבות ובכלל, אנטי אלימות מכל סוג.

החרם החברתי שאתם כנראה לא יודעים עליו

“אני לא אשכח את הפעם הראשונה בה עברתי חרם!”

commentIcon

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

הורים למתבגרים / מתבגרות?

גם אנחנו!

הצטרפו לרשימת התפוצה שלנו ותקבלו אחת לשבוע כתבה חשובה ומעניינת על ההתמודדות עם התבגרות הילדים שלנו בעידן הנוכחי.