fbpx

איך תפקידם של המורים שוב הפך לבדיחה עצובה?

קובי לימור, איש קבע בעבר ומורה בהווה, לא מצליח להבין איך דווקא עכשיו מאיימים על המשכורת של המורים: “מי היה מעז להגיד לי בצבא שהחודש לא אקבל כסף? והאמת היא שחלק גדול מהמורים עובדים לא פחות קשה מחיילי צה”ל”

לפני למעלה מחמש שנים החלטתי לצאת לדרך חדשה, להגשים עוד חלום – לעסוק בחינוך. אז ירדתי מהמדים והשתחררתי מהצבא לאחר 15 שנות שירות, שהיו לי ללא ספק מאתגרות ומספקות. כולם הרימו ראש, אמרו לי שאני עושה טעות, ממש לא השלימו עם המעבר, רצו שאהיה מינימום רמטכ״ל. השאלות הנפוצות ששאלו אותי היו: איך ממפקד בכיר תהפוך למורה? מה עם הכסף? מה עם הכבוד? מה עם הערכה?

לי לא באמת היה אכפת, ראיתי מעבר לסטטוס המושמץ. ראיתי את המשמעות הנדירה הזו להשפיע על בני נוער, ראיתי את השליחות לנגד עיני – לעצב את דור העתיד. ידעתי שיהיו ימים מורכבים, הכנתי את עצמי מראש, אבל לא דאגתי כי ידעתי למה אני עושה את זה, הסיבה הייתה מאוד ברורה לי והמשכתי בכל הכוח לכיוון המטרה החדשה שלי – להיות מחנך ומורה בישראל.

כבר חמש שנים אני עוסק בחינוך הפורמלי בתיכון קציר בחולון. גיליתי שם בית חם ומשפחה תומכת, שבשבילי זה הכל. אני נותן את כל כולי לתלמידים, מנסה להעניק להם את מה שלי לא היה. חשוב לי למלא את עולמם בערכים, במוטיבציה ובהעצמה. לחזק אותם ולהכין אותם למציאות, לשגרה, ללמד אותם על החיים ולפתח להם גם את החוסן הנפשי. להיות להם כאח גדול, להיות שם איתם כשהכל קורה, שיגיעו לתיכון עם חיוך ושידעו שיש על מי לסמוך.

ואז פתאום, העולם משתגע – נגיף הקורונה מאתגר מדינות, יבשות ובסוף גם מגיע אלינו. חששות ופחדים התחילו למלא את תלמידי. עשיתי להם שיחות עידוד וניסיתי לגרום להם לקחת את העניין בפרופורציות, אך יום עובר ועוד יום והמצב בעולם ובמדינה נהיה קשה יותר. מחליטים על השבתת מוסדות החינוך ועל סגר כמעט כולל בכל המדינה. לי זה מאוד ברור, העיקר שיגמר.

אבל אז מתחילה העבודה האמיתית – הוראה מקוונת, הרגעת התלמידים, הרגעת ההורים וגם הרגעת הוואטסאפ מכל ההודעות שמציפות ללא הפסקה. מיום חמישי האחרון יש טרפת, אני מרגיש שהעבודה עלתה מדרגה בעוצמות ובדרישות. בינינו – מה לי ולהוראה דרך האפליקציות? אז התחלתי לבנות מחדש מערכים, סיכומים של חומרים, פתיחת פרופיל חדש במיוחד לתלמידים, בדיקת עבודות. אני מוצא עצמי יותר עסוק מבדרך כלל, אבל הכל בשביל שישארו בעניינים.

הכל ממשיך בשיא המרץ


כל השבוע הזה הייתה לי תחושה שמישהו יפתח את הפה על המשכורות של המורים. היה לי מאוד ברור שזה עניין של זמן עד שנציגי האוצר יתחילו להשמיע את עצמם, ובימים האחרונים זה באמת קורה. נכון, המדינה במשבר. נכון, יש המון עסקים שנפגעים. נכון, יש המון משפחות שאין להן הכנסה. אבל למה לעשות השוואות? חברי ואני עובדים סביב השעון, לרגע לא יצאנו לחופשה. הכל ממשיך בשיא המרץ: המערכות מתקיימות, שיעורים מועברים. אבל הכי פשוט לפגוע באוכלוסיית אנשי החינוך. לנו אין מי שיקריב עצמו בשבילנו, הרי לוקחים אותנו כמובנים מאליהם – וזה פשוט אבסורד! מי היה מעז להגיד לי בצבא שהחודש לא אקבל כסף? והאמת היא שחלק גדול מהמורים עובדים לא פחות קשה מחיילי צה”ל! הייתי שם. אני יודע

כפטריוט וציוני מובהק, כאחד שתרם למדינה כי האני מאמין שלי הוא שליחות ונתינה אין סופית לארץ ישראל, אני מנסה להבין בכל פעם מחדש איך יתכן שתפקיד כל כך משמעותי, ואולי אחד המשמעותיים ביותר בכל חברה באשר היא, הופך לבדיחה עצובה? מי אתם שם שתנסו לפגוע בעולמנו בכל פעם מחדש? במקום לנסות לראות איך מרימים למעלה, ההרגשה היא שזה פשוט אבוד מראש!

רוצים לקבוע החלטות על חשבוננו? תהיו מספיק אמיצים להתנהל בצורה ראויה ומכבדת, ולא לקבל החלטות קלות דעת על הגב שלנו. אני לא החלטתי לעבור לחינוך בשביל הכבוד ובטח לא בשביל הכסף, אני החלטתי לעבור לחינוך כדי להיות איש בשורה לבני הנוער ומי יודע? אולי גם לכם. חכמים ממני טענו שחינוך מעל הכל, אז אני כאן בשביל לשנות ובשביל להמשיך להיות. אנחנו הולכים עם הלב, בזמן שהרוב חושבים על החומר. אנחנו מונעים מערכים, בזמן שהרוב נשענים על הריק.

במקום שכולם יתאחדו כאן ועכשיו ברגעי משבר, החלטות כמו אלו גורמות לפילוג נוסף ולפגיעה נוספת. תנו לנו לבצע את עבודתנו, בלי כל מיני הצהרות לא רציניות בטלוויזיה לגבי השכר של המורים. עוד חודש-חודשיים, כשהכל יגמר, נדבר בצורה בוגרת ומבינה יותר. תזכרו שבסופו של דבר, הכיס הוא הרבה פחות חשוב מהרוח!

הכותב הוא מנהל מגמת מנהיגות, מחנך ומורה בתיכון קציר חולון ומייסד ומנהל את ארגון “רוח הלוחם” – הכנה לצה״ל וכושר קרבי

וירוס הקורונה חשף את החולשה האמתית של מערכת החינוך

אימהות בצל הקורונה: ”הילד שלי תקוע בחו”ל”

commentIcon

הורים למתבגרים / מתבגרות?

גם אנחנו!

הצטרפו לרשימת התפוצה שלנו ותקבלו אחת לשבוע כתבה חשובה ומעניינת על ההתמודדות עם התבגרות הילדים שלנו בעידן הנוכחי.