עקב האכילס של הלמידה המקוונת היא לא רמת התכנים, אלא דווקא חוסר היכולת של מערכת החינוך להתקדם אל המאה ה-21
אנחנו נמצאים בימים לא פשוטים, שמאתגרים את כולנו: הורים, בני נוער וילדים. בתוך כל הבלגן, נדרשת המערכת החינוכית לתת מענה לאלפי ילדים שנמצאים בבית ואינם הולכים למסגרות החינוכיות. מבחינת המערכת עצמה, הפתרון יימצא כלימוד מקוון שבו יוכלו המורים להמשיך להיות בקשר עם התלמידים, לבחון אותם, להעביר חומרי לימוד ושיעורים, כאשר לימוד מסוג זה יכול ללא ספק גם להקל על ההורים, ולהוות מסגרת עבור הילדים.
אלא שכאן עולה שאלה מהותית: האם באמת ניתן לעמוד בכך? האם באמת הלימוד הדיגיטלי יכול להביא תועלת מבחינת רכישת ידע, או שבסופו של דבר מדובר רק ב”בייביסיטר” לילדים? התשובה לכך היא כי ללמידה מרחוק יש יתרונות רבים. באמצעות למידה כזאת התכנים יכולים להיות מועברים בצורה מרתקת יותר מאשר לימוד בצורה פרונטלית, בו התלמידים יושבים בכיתה וכותבים בכלי כתיבה במחברת. הלימוד הזה מאפשר גם למורה עצמו להיות יצירתי, להרחיב את הדעת וללמד את החומר בדרך אחרת שיכולה לדבר מאוד לליבם של ילדי דור הZ- והאלפא.
מהגרים דיגיטליים מול ילדים
אבל הבעיה היא אחרת – בשטח ניתן לראות כי המערכת החינוכית נמצאת עכשיו בכאוס מוחלט. חלק מבתי הספר מעבירים בהצלחה מרובה שיעורים ומבחנים מקוונים, בעוד אחרים ממש לא בכיוון. בבתי ספר רבים הנסיון להכנס למערכת המקוונת התגלה כבלתי אפשרי בכלל. בבתי ספר אחרים לא כל כך יודעים כיצד לרתום את התלמידים לתקשורת פתוחה ולהשתתפות מלאה. זהו בדיוק הזמן שבו אנחנו רואים, לצערנו, את הפער הבין דורי הבא לידי ביטוי בין “מהגרים דיגיטליים”, שהם ההורים והמורים, לבין ה”ילידים הדיגיטליים”, בני הנוער והילדים שנולדו לעולם שבו המיומנויות הדיגיטליות שולטות היד רמה.
זה לא סוד שהמערכת החינוכית אינה מותאמת למאה ה-21 ובוודאי שלא למצבים ייחודיים כאלו, כאשר חלק מהמורים כלל לא יודע כיצד להעביר שיעור מקוון. תרגילי החירום שעשו עד היום היו מעטים ולא רציניים, ועכשיו הכל מתפוצץ לכולם בפרצוף. זה היה הזמן שבו הילדים היו אמורים להמשיך ללמוד מרחוק באופן מסודר, ולא לשבת בבית משועממים. יכול להיות שהמערכת החינוכית תאגור את כוחותיה, ותפתיע אותנו לטובה ובתוך מספר ימים יהיה קשר מקוון עם התלמידים, בכל רחבי הארץ. כי אם זה לא יקרה בזמן הקרוב, אין ספק שנתחיל לראות לא מעט ילדים משוטטים ברחובות למרות האזהרות.
הכותבת היא עיתונאית, מנכ”לית פורטל ההורות “עשר פלוס”, מומחית למחקר תרבות הילד והנוער ומרצה בנושא בריונות ברשת.
פורסם לראשונה במעריב
