אהבת בוסר

הקשר עם בני המין השני בגיל ההתבגרות המוקדם כבר מזמן לא מסתכם בריקודי סלואו במסיבות כיתה. לאהבה של היום יש קצב מהיר יותר, והיא חשופה לעיני כול באמצעות הפייסבוק. איך נראית התאהבות אצל בני העשרה, וכיצד נגלה מעורבות בלי לחדור לפרטיות שלהם?

 
נסו לרגע לחזור בזמן אל כיתה ד’, אולי ה’, לתקופה שבה התחלתם להתעניין בבני או בנות המין השני. היזכרו בהפסקות בבית הספר, בתנועת הנוער, במסיבות הכיתה בימי שישי. אתם בטח זוכרים את ריקודי הסלואו, הדיסקו, משחקי החברה, המושג”בקשת חברוּת”…
גם הילדים שלנו מתחילים להתעניין בבני המין השני פחות או יותר באותו גיל, אולי קצת קודם לכן. אבל נדמה כי “קצב הסלואו”, שאצל רובנו נמשך בערך עד כיתה ח’, מאפיין אותם הרבה פחות. לאהבה שלהם יש קצב אחר, מהיר, קופצני ומסחרר כקצב האינטרנט. לרגל הוולנטיין (יום האהבה) שנחגג השבוע ניסינו להתחקות אחר המאפיינים של אהבת המתבגרים החדשים, ולהבין איך אנו, כהורים שגדלו בזמן אחר ואולי גם אהבו קצת אחרת, יכולים להתמודד עם השינויים האלה.

בין אהבה לפייסבוק

“כבר בגילאי 12-10 אפשר לראות אהבה בין בנים ובנות. בשלב הזה נוצרים זוגות חברים, והחברוּת או הידידוּת הזו היא במרכז ההוויה החברתית. מה שנותן לכך תאוצה וביטוי הוא הפייסבוק, שבתוכו מתקיימים הרבה מהיחסים האלה, וכך הם ‘נפוצים לעולם'”, אומרת פרופ’ רחל לוי-שיף, פסיכולוגית קלינית מהמחלקה לפסיכולוגיה באוניברסיטת בר אילן. “היחסים בין המינים נעשו ציבוריים יותר, וזה בהחלט קשור לסטטוס חברתי – מי שיש לו חבר/ה מצבו החברתי טוב יותר. לא מדובר רק בעניין רומנטי, אלא בחלק חשוב מהמערכת החברתית: חברויות בין בנות למשל מתפתחות בעקבות קשרים כאלה, וכך נוצרות מעין רשתות של חברויות. ואם בפייסבוק יש לילד/ה 40-30 חברים רשומים, הרי שהמערכת הזו חשופה בפני כולם”.
“הפומביות הזו נותנת לגיטימציה לילדים אחרים”, מוסיפה פרופ’ שיף,” כי אם לה/לו יש חבר/ה אז גם אני רוצה. החברוּיות עם בני המין השני הפכו לחלק מהערך העצמי, מהמעמד ומהמטלות היומיומיות”. יחד עם זאת, פרופ’ שיף סבורה כי אהבה נחווית על ידי הילדים שלנו כעניין רציני מאוד גם בגילים מוקדמים, ולא רק כדבר שרוצים “לנפנף” בו בפני החברים.
אז איך בעצם עלינו להתייחס לקשר של המתבגרים שלנו עם בני המין השני? אילו שאלות נוכל לשאול כדי להיות מעורבים בלי להתערב מדי?
פרופ’ לוי-שיף משיבה כי חשוב לשוחח עם הילד וכי השיחה שלנו צריכה להתקיים ממקום של הבנת הרגשות שלו ואופן תפיסת עולמו. “לעתים, הורים אינם מנסים להבין מה עובר על הילד. משפט כמו: ‘עזבי, יש עוד הרבה בנים – אם הוא לא רצה אז הוא לא שווה’ אינו תומך בקושי של הילדה. כך גם  תגובות הפוכות, שפוגעות בדימוי העצמי. למשל, כשילדה מלאת משקל אומרת לאמה שבנים אינם מעוניינים בה, וזו עונה לבת ‘אז תעשי דיאטה’. צריך להקשיב לילדים ולהבין גם את הקיצוניות הרגשית שמאפיינת אותם בגילאים הללו”.
ד”ר אסנת דור, מרצה בחוג לחינוך במכללת עמק יזרעאל ומדריכת הורים, מוסיפה כי הורים רבים נמנעים מלקיים שיחות בנושא אהבה, מיניות ומין, בעיקר בעקבות מבוכה וחוסר ידע התפתחותי. “אנו יודעים היום שככל שהתקשורת עם הילדים, גם בנושא מערכות יחסים וגם בנושא השכלה מינית, היא פתוחה לאורך השנים, מאוזנת וכנה, כך הם מפתחים עמדות בריאות, בטוחות ומאוזנות יותר גם כלפי מין. שיחות  בין הורה וילד בנושאים כמו: מהו הגיל המתאים להתחלת קיום יחסי מין, זהות מינית לא ברורה של הילד, סירובו של בן הזוג להשתמש בקונדום, או לחץ שחווה הילד מצד החבר/ה לקיים יחסי מין, עשויות להיות טבעיות ומסייעות בגיל ההתבגרות. אולם הקשר בין ההורה והילד צריך להיות כאמור פתוח וכן, ולכלול שיחות ומתן מידע אמין, תואם גיל, לאורך השנים. כמו כן, מומלץ שלא לחכות לגיל התבגרות, אלא להתייחס לכל שלב בהתפתחות הילד כמאפשר להעשירו גם בנושא המין, כמובן בהתאם לגילו”.

לישון עם החבר/ה

הורים שהילד שלהם נמצא בקשר זוגי שואלים את עצמם לא פעם האם כדאי להגביל את הקשר, עד כמה רצוי להתערב בו ומהי מידת הפרטיות שהם צריכים לאפשר לילדם. שאלות כמו,”האם לאפשר לילד לבלות יחד עם החברה מאחורי דלת נעולה”?, או “האם לאפשר לילדה לישון אצל החבר?”, מטרידות הורים רבים.
אילו גבולות אנחנו יכולים וצריכים להציב למתבגר שלנו סביב הקשר עם בני המין השני?
“גיל ההתבגרות אמנם מתחיל היום בשלב מוקדם יותר, אך אין משמעות הדבר שכבר בגיל עשר צריך לאפשר לילד פרטיות וחופש פעולה כמו שנאפשר לנער בן 16”, מדגישה ד”ר דור. “בגיל צעיר, סביב 10-14 ואף מעבר לכך – תלוי כמובן בילד ובבגרות האישית שלו –  יש בהחלט מקום להציב גבול ברור. עלינו להסביר לילד כי פעילות מינית מתאימה בשלב מאוחר יותר בחיים, לאחר שמתבגרים ומבינים את משמעות הדבר”.
“בגיל בוגר יותר, 16 בערך, חשוב לבחון את השאלה שוב: האם הילד נראה לכם בקשר בריא ומתוך רצון עם בן/בת הזוג?, האם הוא עצמו נראה לכם בשל לקשר מיני ומבין את ההשלכות והסכנות?, האם הקשר נטול לחץ או סחטנות רגשית?, האם מתקיים פער גילאים סביר?, האם הקשר אינו מסיט את הנער/ה מלימודים ומתפקוד נורמטיבי?, וכו’. אם פני הדברים נראים תקינים, נראה כי יש מקום לאפשר פרטיות”.
מה לגבי התערבות בנושא של אמצעי מניעה?
“במשפחות שבהן התקשורת בין ההורים והילדים מאפשרת זאת, רצוי בהחלט לברר עם הילד מה הוא מתכנן בנוגע לשימוש באמצעי מניעה, ולהציע לבת סיוע בהתקשרות עם רופא נשים לצורך בדיקה ראשונית להתאמת גלולות”, מציעה ד”ר דור. “כל זאת, תוך העברת מסר לילד שהוריו סומכים עליו, לצד המסר כי הוא נכנס אל ‘שדה פעילות’ המצריך בגרות ואחריות”.
ד”ר דור מוסיפה כי על ההורים לנסות להתרשם מעוצמת הקשר הזוגי שבו מעורב ילדם. “אם הקשר חזק מאוד והילד כבר מעוניין בפעילות מינית, עליהם להביא בחשבון שקרוב לוודאי שהוא יממש את רצונו, גם אם לא בביתם. יש הורים המעדיפים להתעלם באופן מפורש, כמו אינם רואים את הדברים, ובדרך הזו להימנע מהתמודדות ישירה עם הנושא. לעומתם, ישנם הורים שיעדיפו לאפשר זאת בביתם, מתוך ראייה כי זהו הפתרון הנכון ביותר במצב שנוצר”.
מעבר לכך, היא מוסיפה, יש כמובן להביא בחשבון מאפיינים תרבותיים:לחלק מההורים קל יותר לקבל התחלה של פעילות מינית אצל ילדיהם, ולעומתם יש משפחות בעלות רקע מסורתי-דתי שבהן זה לא מקובל.

הסקס לא תמיד קשור

עידן מיליצ’ר, סקסולוג ומטפל זוגי, אומר כי רוב בני הנוער מוכנים גופנית ליחסי מין עוד לפני שהם מוכנים לכך נפשית. “רוב ההורים נבוכים ומתקשים לשוחח עם ילדיהם על יחסי מין, אך אין מנוס מלעשות זאת. המסר של ההורים צריך להתמקד במוכנות הרגשית הנחוצה למתבגר כדי להתמודד עם האחריות הכרוכה בקיום יחסי מין ובתוצאות האפשריות: הריון לא רצוי או מחלות מין. גילוי המיניות הוא חלק חשוב בהתפתחות המתבגר, שעבורו זהו מפגש ראשון עם דחפיו המיניים, ולכן אין להפוך את הנושא לטאבו”.
על אף שבשלות רגשית ומינית הן עניין אינדיבידואלי, האם יחסי מין בגיל מוקדם אינם יכולים להזיק פיזית לילדים שלנו?
“מבחינה פיזיולוגית, אצל בנות עדיף לדחות את יחסי המין לאחר גיל 17 “, קובע מיליצ’ר ומנמק: “הסיבה לכך היא שרירית צוואר הרחם מגינה מפני חדירת מזהמים, והיא מתפתחת באופן הדרגתי ומגיעה לשלמותה רק לאחר תחילת המחזור החודשי. לכן, בנות צעירות חשופות יותר להידבקות במחלות מין ובווירוס הפפילומה האנושי HPV, הקשור בהתפתחות סרטן צוואר הרחם. ככל שהחשיפה לווירוס הזה נעשית בגיל צעיר יותר, כך עולה סיכון ההדבקה”.
האם מתבגרים מקיימים היום יחסי מין מוקדם יותר מאשר בעבר? והאם המין שלהם נובע מהתאהבות או מרצון להתנסות במגע מיני?
“מתבגרים ובני נוער באופן כללי מנסים היום יותר, כי הם נתקלים בהמון גירויים. בהתאם לכך יורד גם הגיל של קיום יחסי המין. הם רוצים לעשות מה שהם רואים בסרטים, ולצערנו חשופים לפורנוגרפיה באינטרנט בכמויות גדולות, מה שגורם לעיוות בתפיסה שלהם את יחסי המין. רבים מהם תופסים נשיקות צרפתיות ומין אוראלי כחלק מהתנסות, ולא כחלק ממערכת יחסים”.
ומן העבר השני, בניגוד לקצב המהיר של הרבה מתבגרים המבקשים להתנסות ולאהוב מגיל צעיר, ישנם גם בני נוער המתקשים ביצירת קשר עם בני המין השני. במקרים כאלה, נראה לעתים הורים הדוחקים בילדיהם ליצור קשר כזה, ולו רק כדי לאשר לעצמם את זהותם המינית. אולם ד”ר דור מדגישה: “גיל ההתבגרות הוא גיל רגיש, והשלב שבו נכון ליצור קשר זוגי משמעותי הוא שלב אישי ואינדיבידואלי. הורים לא צריכים להתערב ולקדם את הילד לקראת יצירת קשר זוגי משמעותי, רק משום שלדעתם הוא הגיע לגיל המתאים לכך. בהקשר הזוגי נכון לתת למתבגר את המרחב שלו הוא זקוק, תוך כיבוד פרטיותו וקצב ההבשלה האישי שלו”.