התיאטרון הוותיק ודובר האנגלית “לוגון” מבאר שבע, יעלה השבוע את המחזמר “איש המוסיקה”. המחזמר, ש”גנב” לסיפור הפרברים את הפרס הטוני בשנת 1957, יזכה להפקה מיוחדת שבה משתתפים גם 13 נערים ונערות. ארבע מהם שיתפו אותנו בחוויות שלהן – על הבמה ובמהלך החזרות
“לרוץ עם החלום”/ איילת נגן ומאיה חייקין
אנחנו איילת נגן (11) ומאיה חייקין (13) מעומר, ואנחנו משתתפות בקבוצת תיאטרון שנקראת לוגון. LOGON זה ראשי תיבות של – THE LIGHT OPERA GROUP OF THE NEGEV. לוגון מעלה מזה שלושים שנה מחזות זמר באנגלית ומופיעה ברחבי הארץ. השנה לוגון מעלה את המחזמר “איש המוזיקה”, ונחשו מה? אנחנו משתתפות! אנחנו ועוד אחד עשר ילדים מוכשרים.
גיל הילדים שמשתתפים השנה נע בין 11 ל-14, אבל הפרשי הגילאים לא מפריעים לחברויות להיווצר בקלות ובמהירות. אמנם רק ארבעה מבין שלושה עשר הילדים שמשתתפים קיבלו תפקיד ראשי, ואנחנו לא ביניהם, אבל זה לא משפיע כלל על היחסים בינינו. זמן החזרות הוא הזמן המהנה ביותר בשבוע, כי כולם (מבוגרים וילדים כאחד) שרים, רוקדים, משחקים, ובעיקר נהנים.
אם יש משפט שחוזר על עצמו שוב ושוב בחזרות ומופנה כלפי הילדים הוא: “אל תרוצו!”, אבל זה כמובן לא מפריע לנו להמשיך לרוץ עם החלום – תרתי משמע. בלוגון יש תחושה מדהימה של הגשמה עצמית גדולה, שניכרת על כל אחד ואחת מן המשתתפים. כל אחד מביא את הטוב ביותר שלו, וביחד יוצרים את המחזמר הנפלא שעולה על הבמה.
זו השנה השנייה שלנו בקבוצה ואנחנו יכולות להגיד בלב שלם שלוגון השפיעה לטובה על החיים האישיים שלנו. לדוגמה, ביום של חזרה אנו במצב רוח טוב כל היום, וגם יום לאחר מכן אנחנו מגיעות לבית הספר עם חיוך על הפנים.
מכיוון שהמחזמר כולו מוצג באנגלית, גם החזרות מתנהלות באנגלית, וחלק גדול מהמשתתפים דוברים את השפה. לחלק מהאנשים שאינם דוברי אנגלית שוטפת קצת קשה עם השפה, אבל הם תמיד מסתדרים. לפעמים אפילו מישהו מתרגם להם את ההוראות. בגלל שהחזרות מתנהלות בעיקר באנגלית, האנגלית שלנו משתפרת ומתורגלת כל הזמן.
חוץ מהשחקנים יש הרבה אנשים שעוזרים מאחורי הקלעים. הם, כמו רוב המשתתפים, מתנדבים. התופרות מכינות את התלבושות, המאמנים הווקלים מלמדים אותנו את השירים, הכוריאוגרפית מלמדת אותנו את הריקודים, וכמובן הבמאי אחראי על ההצגה כולה. את התפאורה אנחנו (השחקנים) בונים וצובעים, עם עזרה מאנשים מקצועיים. וכמובן שיש עוד הרבה אנשים ותפקידים שלא הזכרנו.
החזרות מתקיימות בבאר שבע, ואנשים מגיעים מרחבי הדרום כדי להשתתף בהצגה – החל מבאר שבע עצמה, דרך עומר ומיתר, ועד לקיבוצים במרחק של חצי שעה נסיעה כמו להב ואורים, ואפילו אשקלון ומושב אורים. כן, אנשים ממש אוהבים להיות חלק מלוגון, גם אם זה כרוך בשעה נסיעה לכל חזרה.
אז לסיכום, להיות חלק מלוגון זו חוויה של פעם בחיים ואנחנו שמחות וגאות להיות חלק מזה. לחוות כל רגע של ריגוש, של צחוק, ואפילו של שבירה. עם האנשים המקסימים שאתנו, הכל הופך לחוויה אחת גדולה ובלתי נשכחת. אז נתראה בהופעות!
“לכולנו דבר משותף – האהבה לתאטרון”/ שריי פצ׳בסקי
שלום לכולם, שמי שריי פצ׳בסקי ואני בת 14 ואני גרה בקיבוץ להב. אני בעלת תחביבים רבים אך האהובים עליי ביותר הם שירה ומשחק. השנה נחשפתי לאחת הקבוצות המיוחדות והמקצועיות ביותר למשחק ותאטרון בארץ. הקבוצה מורכבת ברובה מדוברי אנגלית, אך היא מכילה בתוכה גם דוברי עברית, ספרדית וצרפתית. היופי הוא שהבדלי השפה אינם מהווים מכשול, מפני שכולם מדברים באותה השפה – תאטרון.
כששמעתי על הקבוצה החלטתי מיד שאני רוצה להיות חלק מזה, חלק מהקסם שנוצר באולם שבו מתקיימות החזרות. הגעתי לחזרה הראשונה שבה נתנו לנו פרטים והוקסמתי מהמשפחתיות והשמחה ששררו בחדר. כולם התרגשו לפגוש אחד את השני.
בכל שנה מעלים שחקנים מוכשרים מחזה מושקע ואיכותי באנגלית. המחזמר שאנו מעלים השנה הוא “איש המוסיקה” או באנגלית “The Music Man”. סיפור המופע מתקיים בעיירה איווה שהאנשים החיים בה מאוד קרים ועקשנים. ההצגה מתמקדת בסיפור אהבתם של איש המכירות הארולד היל והספרנית מריאן פרו. במהלך המופע הדמויות חוות שינויים מטלטלים ומתמודדות עם קשיים ומכשולים.
על מנת לשחק תפקיד בהצגה נדרש לעבור אודישן. תחילה חשבתי שאני לא ארשם לאודישן אבל לא יכולתי להתאפק וניגשתי להירשם לתפקיד של הנערה זניטה. באודישן הייתה התרגשות רבה. זה היה האודישן הראשון שלי אי פעם. בחדר שבו המתנו היה מתח באוויר. כולם חזרו על השורות והתאמנו בשקט. אני ועוד שתי בנות נבחנו לאותו התפקיד. לא הייתי תחרותית, החלטתי שאני אגש בשביל החוויה וגם אם אני לא אתקבל אני אוכל ללמוד מזה. נכנסתי לאודישן מתרגשת מהמעמד ונהניתי מכל רגע. ביום שלמחרת קיבלתי שיחת טלפון שבישרה לי שהתקבלתי לתפקיד. התרגשתי מאוד והתחלתי לקפוץ משמחה.
לאחר מכן הגיע השלב של העבודה הקשה. הקבוצה נפגשת לשלוש חזרות בשבוע בבאר שבע, כל חזרה מתישה אך מהנה באותה המידה. כל חזרה התמקדה בחלק אחר של המופע, לכן לא תמיד כולם הגיעו לכל החזרות. כל אחד הגיע לחזרה שהתמקדה בחלק שהוא מופיע בו. אני הכי נהניתי מהחזרות שהוקדשו לחלקים שבהם אני שיחקתי.
המשחק שהיה עבורי עולם חדש העניק לי תחושת ביטחון. לאט לאט עם ההתקדמות, כולם היו חייבים להגיע לכל החזרות. התחלנו לעבוד עם אביזרים ותלבושות, מה שעזר לי להכיר את עולם התאטרון עוד יותר מקרוב. ככל שהחזרות הפכו לאינטנסיביות יותר, כך הקשר שלי עם שאר הילדים היה קרוב יותר. לדוגמה, פעם אחת אני ועוד שתי בנות היינו צריכות להגיע לאולפן הקלטות בערד, שזה רחוק מהבית שלי ומבאר שבע, לכן התארגנו יחד ונסענו באוטובוס לערד. בנסיעה הזו פיתחנו שיחה עם מספר חיילים על הצבא ולמדתי להכיר יותר טוב את שתיהן. גם באולפן ההקלטות כששרנו יחד זכינו לחוות יחד חוויה מעצימה ומקצועית שקירבה בינינו מאוד.
הקבוצה של הילדים בתאטרון מאוד מגובשת ואנחנו חברים טובים למרות הפרשי הגילאים. אני הכי גדולה בקבוצה ואני בכיתה ט’ והילדה שהכי קטנה לומדת בכיתה ה’. כמובן שיש בינינו פערים, אך אני הצלחתי למצוא דברים משותפים עם כל חברי הקבוצה. ולא רק עם הילדים התחברתי, אלא גם עם המבוגרים. בחזרות זה הרגיש כאילו הבדלי הגיל הם עניין פעוט, כולנו התחברנו כי לכולנו דבר משותף, האהבה לתאטרון.
אני מאוד נהניתי להשתתף במופע השנה ואני בטוחה שכולם ייהנו לצפות בו. ב-14 בפברואר אנחנו מעלים את המופע הראשון במשכן לאומנויות הבמה בבאר שבע. אנחנו מופיעים בהמשך גם במודיעין, ירושלים, רחובות, קיבוץ יגור, גבעתיים ורעננה. אני מזמינה אתכם לקנות כרטיסים וליהנות מחוויה מהנה ומיוחדת של תיאטרון איכותי.
“זה שילוב של כל מה שאני אוהבת לעשות”/ אלה נצר
קוראים לי אלה נצר, אני בת 14, מנגנת בחליל צד שש וחצי שנים, אני טבעונית ואוהבת טבע ובעלי חיים. הדברים שאני הכי אוהבת לעשות הם לשיר לרקוד ובעיקר לשחק. בימים אלו ממש אני נמצאת בחזרות למחזמר “איש המוסיקה” של קבוצת תאטרון בנגב הנקראת “לוגון”.
תמיד רציתי לשחק במחזמר כי זה שילוב של כל מה שאני אוהבת לעשות. כל המשפחה שלי משתתפת בהפקה הזאת וזאת חוויה משפחתית מדהימה עבורי.
אמא שלי משחקת את התפקיד הראשי (מריאן), אבא שלי מגלם את שוטר העיירה, אחותי הקטנה משחקת את אחת מילדות העיירה ואני משחקת ילדה בשם אמריליס הלומדת פסנתר אצל מריאן ומאוהבת באחיה הקטן, כך יוצא שלאימי ולי יש שתי סצנות משותפות, ובאחת מהן אנו שרות דואט יחד. זה היה לי ממש כיף לעבוד על הסצנה המשותפת, אנחנו גם עובדות יחד עם הבמאי ועם מאמנת הקול ובמיוחד אחת עם השנייה.
לפני כמה שבועות נסענו כל המשפחה לאולפן הקלטות בערד, שם אמא שלי הקליטה את כל השירים שהיא מבצעת במחזמר ובאותה הזדמנות גם הקלטנו את השיר שאנחנו שרות ביחד, למרות שבהופעות עצמן נשיר אותו בלייב.
לפני שהתחלתי להקליט ממש התרגשתי ואני לא אשכח את הרגע הזה לעולם. זה היה ממש מגניב להיות באולפן, היו בו מלא מכשירי הקלטה, מחשבים וכלי נגינה. זאת לא הייתה הפעם הראשונה שלי באולפן הקלטות כי ההורים שלי, ו’איט פדר ואורי, הם מוזיקאים היוצרים מוזיקה מרפאה, אך התרגשתי כי זאת הייתה הפעם הראשונה שאני הקלטתי. מספר שבועות לאחר מכן, נסעתי שוב לאולפן אבל הפעם עם עוד שלושה חברים מהמחזמר. נסענו לבד באוטובוס לאולפן בערד. כל הדרך דיברנו וצחקנו וכשהגענו לאולפן מאוד התרגשנו. כל אחד הקליט את קטעי השירה שלו וגם הקלטנו יחד קטע משותף של כולנו מתוך אחד השירים.
זה ממש מרגש להיזכר איפה היינו בהתחלה ולראות איך השתפרנו לאורך החזרות. גם הסצנות התחילו לקבל צורה ואחרי שהבמאי עבד עם כולם, כבר הרכבנו את התמונות אחת אחרי השנייה וכך יצרנו לאט לאט סיפור שלם ויפה מאוד.
אנחנו ממש מתקרבים לתחילת הופעות וכולם מאוד מתרגשים ובמיוחד הילדים. סך הכל אנחנו 13 ילדים שמשתתפים במחזמר בגילאים שונים מכיתה ה’ עד ט’. למרות הפרשי הגילים, כולם חברים מאוד טובים ויש כימיה מדהימה בין כולם. לפעמים באמצע סצנה, מישהו שוכח את הטקסט שלו או שוכח להיכנס, ואז מתחילים לאלתר או לעשות שטויות וזה ממש מצחיק כי זה לא מתוכנן, וככה אף פעם לא משעמם.
עבורי המשחק במחזמר הוא הגשמת חלום. תמיד רציתי לשחק במחזמר וזה נותן לי עכשיו אפשרות ללמוד ולהתנסות. אפילו כשהבמאי עובד עם אנשים אחרים על הקטעים שלהם, אני מקשיבה ולומדת וזה כיף אדיר כי אני פשוט מגשימה את החלום שלי.
פרטים נוספים על ההצגה ורכישת כרטיסים בטלפון: 08-6414081 ובאתר.
נעמה אתל ובתה שני מספרות על העבודה המשותפת במופע “פסטיפאן – שודדי החלומות האבודים”
