fbpx

בצינורות המקובלים

בצינורות המקובלים

צפייה בסרט “מועדון החנונים” הציפה מחשבות על מקובלות חברתית לעומת חברות אמתית

“מקובלים” זאת מילה שנשארה שגורה ורלוונטית כבר יותר מדי שנים. היא לא הוחלפה, היא לא פינתה את מקומה למילים אחרות, ואין לה מילים נרדפות שהן יותר “פוליטיקלי קורקט”. החבר’ה רוצים להיות מקובלים, והם צודקים – להיות מקובל זה להיות בפנים, להיות מוזמן, להרגיש יפה וחזק, להיות מחוזר וליהנות מכוח.

יצא לי לדבר לא מעט על הנושא עם נוער שאני פוגשת בקליניקה ותמיד ניסיתי להגיע עם מי שרוצה להיות מקובל ואינו כזה אל לב העניין – למה הוא רוצה להיות מקובל? האם בכלל הילדים המקובלים מוצאים חן בעיניו? האם הם מי שהוא היה בוחר כחברים? והאם בחברתם הוא יהיה מאושר?

אני תמיד מנסה להבין אם הרצון להשתייך לחבורה האליטיסטית הזאת קשור ליוקרה המתלווה לכך, או לאופיים של הילדים שנמצאים שם. האם אלה בהכרח הילדים האיכותיים ביותר, שגם ידעו להיות החברים הטובים ביותר?

המחשבות האלו הציפו אותי גם כאשר צפיתי עם ילדי בסרט “מועדון החנונים”. מצאתי שהמסר בו מעט מבלבל ומטריד: חבורת המקובלים מוצגת כחבורה נבובה, שתלטנית ותאוות כוח, שבה יש מלכה ושאר הילדים הם נתיניה. חבורה שמתבטאת באופן אלים ואין שום דבר טוב לומר על חבריה. להבדיל, חבורת החנונים היא חבורה של ילדים מוזרים במקצת, אך מאוד מחויבים לחברות ביניהם, חכמים, אמיצים ויוזמים.

לאור הנתונים האלו, לי היה ממש ברור לאן הייתי רוצה להשתייך אם היו בידי שתי הברירות. אבל אני כבר עברתי את גיל ארבעים. בסרט, לעומת זאת, החנונים כל הזמן רוצים להיות מקובלים. הנתון הזה כלל לא תואם את בשלותם הרגשית והשיפוט המוסרי התקין שלהם לגבי מה טוב ומה רע.

אם יוצרי הסרט רצו ליצור תדמית חיובית ולגיטימציה גם לחבורות שוליות יותר כמו החנונים, מדוע ברקע כל הזמן הכמיהה שלהם להשתייך לחבורה המקובלת והנבובה? מדוע הם מוכנים לשכוח ולסלוח על כל ההשפלות שהם סופגים מהמקובלים, רק כדי להיות חלק מהם? אולי כי ככה זה בחיים האמיתיים?

חבר טוב, חבר לחיים

עם ילדי הפרטיים ועם מטופלי בקליניקה אני תמיד מנסה לברר מה הם באמת רוצים – מיהו חבר טוב בעיניהם, מי מתאים להם ומי לא, ואיזה ערכים חשובים להם. אני מאמינה שכהורים אנו צריכים לעודד את הילדים לחשוב על הדברים שהם רוצים, ולהבין את המחיר והתמורה בכל בחירה.

בסופו של דבר נצטרך לקבל את הבחירות של הילדים שלנו, גם אם הם משקיעים את כל מרצם במאמצים להיכנס לחבורה שהם כלל לא בטוחים שהם אוהבים ומעריכים את חבריה, אלא רק כי זה נחשב ויוקרתי. הצורך להשתייך ולחוש שווים הוא מהותי מאוד בגיל התבגרות ויש לו מקום של כבוד. ועדיין, יש לנו מקום כהורים בהכוונה, בשאילת השאלות הנכונות, ובסופו של דבר בקבלה אמיתית של הבחירות שלהם, באשר יהיו. יעודד אתכם לדעת שהחברים שהם בוחרים היום אינם בהכרח אלה שילוו אותם לשארית חייהם, ושסטטיסטית עם הזמן שעובר, הבחירות שלנו בדרך כלל נהיות נכונות וטובות יותר עבורנו.

ובאשר לסרט “מועדון החנונים”, אני יכולה לומר לכם שהוא לפחות הוביל לשיח מעניין עם הילדים והרבה ויכוחים ומחשבות. אז אם אתם מתכננים ללכת אליו, או לפתח שיח בנושא מקובלות גם בלי קשר לסרט, הנה כמה עובדות מעניינות שכדאי שתדעו:

  • ההופעה החיצונית ובחירת הלבוש משפיעות אמנם על המקובלות החברתית, אך יש השפעה רבה גם לתכונות אופי כגון כריזמה, מנהיגות ומיומנויות חברתיות טובות.
  • ככל שהדימוי העצמי של הילדים יותר גבוה, כך יותר סיכוי שימצאו את מקומם מבחינה חברתית.
  • ילדים רבים שלא מגדירים את עצמם כמקובלים, אך מספרים כי יש להם מספר חברים קרובים, מדווחים על שביעות רצון גבוהה ממצבם החברתי.
  • מקובלות חברתית בגיל הנעורים אינה מנבאת הצלחה בחיים.
  • ישנה השפעה למודל שההורים נותנים לילדים על מידת הפתיחות החברתית שלהם, על המוטיבציה שלהם להשקיע בחברויות, ועל הצלחתם החברתית.

ולסיכום, חשוב לעודד את הילדים שלנו לשיח פתוח בנושא חברויות ומקובלות חברתית, לשאול אותם שאלות שיגרמו להם לחשוב על הבחירות שלהם, ולטפח אצלם את תחושת הערך העצמי. וכמובן לזכור שהמירוץ עוד ארוך, ויש עוד המון שנים לפניהם לגבש את זהותם האישית והחברתית.

הכותבת היא פסיכולוגית קלינית ומנהלת מרכז גרתי לטיפול רגשי בילדים ונוער. לאתר של אסנת גרתי

 

 

לחץ חברתי: כך נעזור לילדינו להתגבר עליו

להתמודד עם קשיים חברתיים

כשהביישנות עוברת את הגבול

commentIcon

הורים למתבגרים / מתבגרות?

גם אנחנו!

הצטרפו לרשימת התפוצה שלנו ותקבלו אחת לשבוע כתבה חשובה ומעניינת על ההתמודדות עם התבגרות הילדים שלנו בעידן הנוכחי.