fbpx

נערה בת 15: “איך לא העזנו לחשוב שיש לנו את הכח לשנות”

אליה מירוז שכטר, הנערה שצולמה בהפגנה, מספרת מה הביא אותה לשם ומדוע בחרה לכתוב על השלט שהיא נשאה דווקא מילה אחת: חמלה

אני אליה מירוז שכטר, בת 15 מעמק חפר, ואני רוצה לשתף אתכם ברגשות ובחלומות שלי בנוגע למדינה שלנו: לאחר שהלכתי להרבה הפגנות לאחרונה והתעמקתי בנושא, אני מבולבלת. אני מבולבלת מרמת האדישות והאגו של הממשלה שלנו, אבל גם של החברה שלנו. איך יכול להיות שנתנו לזה לקרות? איך הסתפקנו במה שיש, ויתרנו, לא העזנו לחשוב שיש לנו את הכח לשנות, עצמנו עיניים וסתמנו אוזניים חזק חזק? איך יכול להיות שפוליטיקה נהייתה הנושא שתמיד עדיף לא לדבר עליו כדי לא ליצור וויכוחים? איך יכול להיות שמלכתחילה נוצרים הוויכוחים, השפיטה, הצדדים – ימין או שמאל, טוב או רע?

החלום שלי הוא שפוליטיקה תהיה הנושא הכי מדובר בין חברים, דרך שיחה מעניינת, מכבדת, קשובה ומלאה בתשוקה ובהשראה אחד לשני. שיחה על המציאות שבה אנחנו רוצים לחיות, על המציאות שבה אנו חיים עכשיו ועל איך אפשר לצמצם את הפער ולממש את הרצונות של כולנו יחד. שיחה בה כל המשתתפים מרגישים ביטחון, יודעים שיש להם את היכולת לשנות, שכל אחד משפיע ושלממשלה באמת אכפת – שהיא זמינה, דינאמית, אחדותית ועושה הכל כדי שלכולם יהיה טוב כאן.

אך הממשלה היום מפולגת, מלאה בתככים, באגו, אטימות, צדקנות, אדישות, שקרים ובהרבה אנשים שפשוט הרסו לחלוטין את הפוטנציאל המדהים שיש לממשלה והתרחקו לגמרי ממה שהיא נועדה להיות – חבורה של אנשים שיש להם את היכולת להקשיב לכל החברה ללא שפיטה אלא בקבלה, בהקשבה, בחריצות. חבורה שיש לה את היכולת לשים את החברה לפניה, שהיא מעורבת, שהיא חלק מהחברה ולא מעליה. ששמה ערכים לפני הכל, ערכים שכל החברה בוחרת, ערכים של שוויון, אחדות, אהבה ללא תנאי. ועל פי הערכים האלו קובעת את החוקים – חוקים שנועדו לעזור לכולם, גם לממשלה עצמה, לזכור מי אנחנו ואיפה הגבולות שלנו ולא לזלוג לשנאת חינם, כוחניות, שליטה ואגואיסטיות.

נערה בת 15: "איך לא העזנו לחשוב שיש לנו את הכח לשנות"

בהפגנה בחרתי להחזיק את השלט עם הערך “חמלה” מפני שאני מרגישה שחמלה היא המילה שממקדת את הפתרון למצב במדינה שלנו. בחמלה מבחינתי יש טוב לב, יש אמפתיה, יש כנות עמוקה ויש סליחה אמיתית לנו ולסובבים אותנו, יש בה פרספקטיבה גבוהה וקבלה חדשה – לא מקובעת. היא מאפשרת התעוררות, הסכמה לשינוי, הסכמה להשתנות, תקווה. ובאמת כולי תקווה שהמנהיגים שלנו יכירו בטעויות שלהם ובתוצאות שבאו אחרי כן, יקחו עליהן אחריות, יתבוננו על זה בחמלה וישחררו את תפקידם למישהו/מישהי חדש/ה. כולי תקווה שכולנו נהיה עם יותר חמלה כלפי עצמנו וכלפי הסובבים אותנו, שנתעורר וניצור מציאות חדשה שטובה לכולנו.

גם אני מרגישה חמלה ולומדת להרגיש חמלה יותר ויותר – חמלה כלפי הממשלה, כלפי החברה, כלפי הסביבה וכלפי עצמי. אני רואה את ההתעוררות של כולנו, את האחדותיות המדהימה והמרגשת שאנחנו יוצרים בתקופה האחרונה ומתפעמת.

זה הזמן לקחת אחריות.

זה הזמן להתחדש.

מדקל וקנין ועד בריטני ספירס: האם גיל ההתבגרות באור הזרקורים שווה את המחיר?

הצילו את תנועות הנוער

commentIcon

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

הורים למתבגרים / מתבגרות?

גם אנחנו!

הצטרפו לרשימת התפוצה שלנו ותקבלו אחת לשבוע כתבה חשובה ומעניינת על ההתמודדות עם התבגרות הילדים שלנו בעידן הנוכחי.