fbpx

ככה מסתכלים בעיניים

look in their eyes. shutterstock

 

אנחנו ממש רוצים להתגייס למשימה ולהנחיל בביתנו את "חמישי בשבע" – שעה שבועית שבה כל בני הבית מתנתקים מהמכשירים והמסכים ומתפנים לשיחה פתוחה וגלויה, שבה סופסוף לא ממהרים לשום מקום (או שום סמס) ומסתכלים בעיניים. אבל אנחנו כל כך לא רגילים לזה. מאיפה מתחילים? מומחי "עשר פלוס" מייעצים

 
אמרו לנו להתנתק מהסמרטפון ומהפייסבוק, להתפנות מהמיילים ומטלפונים מהעבודה, לכבות את מסכי הטלוויזיה והמחשב, להרחיק את האייפד מהסביבה. ועשינו את כל זה.
ערב. הילדים חזרו מהחוגים שלהם, אולי כבר סיימו לאכול, והנה הגיע הזמן לשיחה השבועית – שיחה עם הילדים. אבל מאיפה מתחילים? (בעיקר כשהילדים כבר גדולים ולא ממש ששים לשוחח איתנו – אלא אם כן זה קורה על הדרך, בזמן שעומד מולם מסך מכל סוג שהוא); איך נצליח לתפוס את העיניים שלהם?, את תשומת הלב שלהם?, איך נצליח להסיר מהם את מעטה הציניות האופייני כל כך לגיל העשרה?
פנינו למומחיות האתר כדי לשמוע מהן אילו הסתייגויות עלולות להתעורר בהנחלת המסורת הזו של "חמישי בשבע" – הן מצד הילד והן מצדנו ההורים, איך כדאי להתמודד עמהן, ומה כדאי להגיד (וגם מה שלא). העצות לפניכם.

"עוד פעם חפירות?"

מסורת של שיחה שבועית עשויה בהחלט לעורר התנגדויות והסתייגויות, בעיקר מצד הילדים. סביר למדי שתיתקלו בתגובות כמו: "עזבו אותי כבר, אין לי מה להגיד", או "יופי, מצאתם דרך לחפור לי עוד יותר?". לא צריך להיבהל. ראשית, בואו נודה באמת – התגובה הזו נובעת מהרגל מגונה שלנו לתחקר אותם כמה שרק אפשר, כדי לחשוף מעט מעולמם הפנימי ובעיקר כדי להרגיש שעדיין יש לנו שליטה על מה שקורה להם בחיים. אבל הפעם זו אינה הכוונה, מטרת השיחה השבועית היא לקיים שיחה גלויה, פתוחה, נטולת "חפירות" וגדושה באווירה חיובית – ככל האפשר (גם אם ייאמרו בה דברים קשים). את המסר הזה עליכם להבהיר לילד בכל דרך שתמצאו – באופן ישיר או מרוכך ("לא נורא, אנחנו בסך הכול רוצים להיות איתך – רק איתך – גם אם אין לך מה להגיד"), באופן הומוריסטי ("לא חייבים לדבר, העיקר שנהיה קצת יחד. אפשר לשחק – מסתכלים בעיניים ומי שצוחק ראשון מפסיד"), ולקבל את העובדה שלא בטוח שכבר בשיחה הראשונית יתקיים ביניכם דיאלוג של ממש.
התנגדות אחרת היא "תירוצים טכניים", כמו "בדיוק ב-19:00 יש את הסדרה האהובה עליי", או "קבעתי עם חבר שלי בסקייפ" – אבל לכל דבר כזה יש פתרון. תכניות אפשר להקליט, ומפגשים עם חברים (גם וירטואליים) אפשר לדחות. חמישי בשבע זה הזמן שלכם לסוג של "חוג משפחתי". עמדו על כך.

הנכס הכי יקר לכם!

אבל בל ניתמם, גם אנחנו ההורים עשויים להסתייג. כבר שמענו תגובות כמו, "איפה אני אמצא לזה זמן בלו"ז המטורף שלי", וגם "אני לא צריך שעה מאולצת – אני מדבר/ת עם הילדים שלי שיחות נפש כל השבוע" (האמנם?). יש גם הסתייגויות שלא בהכרח נשמח להגיד בקול רם – כמו, "מה עכשיו להתמודד עם קריזות ההתבגרות שלו, אין לי כוח", או "אין לי מה להיכנס לו לחיים, מה שאני צריך לדעת אני יודע". אז שימו את כל זה בצד והזכירו לעצמכם דבר אחד: הנכס החשוב לכם ביותר בחיים הוא לא הקריירה, גם לא הבית שאתם משלמים עליו משכנתה – אלא הילדים שלכם! ובכל דבר חשוב צריך להשקיע. אז השקעה כרוכה בהקצאת זמן. "זמן איכות", אם תרצו. ככה זה, אגב, גם בנוגע לזוגיות (וכבר השלמתם עם העובדה שצריך לפנות לזוגיות זמן, נכון?).

אז מה אומרים (וגם – מה לא)?

בשיחה פתוחה וגלויה לא צריכים להיות חוקים נוקשים. ובכל זאת, יש כמה דברים שכדאי להגיד וגם כמה דברים שרצוי להשאיר מחוץ לחדר – אם רוצים לזכות בשיתוף פעולה מצד הילדים. המטרה של כולנו היא ליצור שיחה נעימה, זכרו זאת! אגב, גם אם יושבים לכם כמה דברים כבדים על הלב (כעסים, אכזבות) – רצוי לשמור אותם לשלב מאוחר יותר, לאחר שהמסורת תתבסס מעט (וגם אז, כמובן, יש דרך להגיד אותם). אז מה כן אומרים בשיחות הראשונות? כדאי להשתמש במשפטים מעצימים, כמו: "ממש נעים לי להיות איתך/אתכם!", "איזה כיף שאנחנו יכולים סופסוף לבלות יחד, בלי שהווטסאפ שלי או שלך יפריע באמצע", וגם "כמה טוב לתת לעיניים לנוח מהמסך ולהסתכל על הילדים היפים שלנו". כדאי גם לתת להם את הקרדיט על שיתוף הפעולה, באמצעות אמירות כמו: "תודה שהקדשם זמן לבילוי המשפחתי הזה, הוא חשוב לנו מאוד", ו"אני יודעת עד כמה לא פשוט להתפנות מהעיסוקים הרבים שלך, אני מעריכה זאת". אכן, חשוב שנזכור כי אין זה מובן מאליו שילדים, בייחוד בגיל העשרה, ייענו ליוזמה כזו – ולכן כדאי לחזק אותם על כך.
ומה לא להגיד? את התחקורים השאירו ליומיום (מה היה בשיעור אנגלית?; למה לא למדת לבחינה השבוע?, וכו'), ואת השיחה השבועית אל תפתחו לעולם בנאום מתריס, ביקורתי או אפילו מייעץ. זהו "זמן איכות" (ונסו רגע להתעלם מהציניות שדבקה במונח הזה עם הפיכתו לשחוק כל כך), זהו "זמן בילוי" – אז נסו להגשימו ככזה. תמיד תוכלו לשמור לכם איזו בדיחה טובה או אנקדוטה ולפתוח עמה את השיחה השבועית, ומשם – הדברים יתגלגלו מעצמם. לאט לאט הילדים יבינו את מטרת המפגש, וגם התכנים לשעה הזו ילכו ויתעשרו ויכללו בתוכם מגוון רחב של רגשות, סוגיות, התלבטויות, התרגשויות ומצוקות.

בהצלחה!

השתתפו בהכנת הכתבה: אלה שלומקוביץ – מייעצת ומנחה הורים למתבגרים ולצוותי חינוך; אורית יוסף – מנחת קבוצות הורים וילדים ומנחה מקצועית למלחמה בסמים ובאלכוהול, מגישת התוכנית “תמונה משפחתית” ברדיו ירושלים, מייסדת ומנהלת המרכז לתקשורת אמפתית

 

 גם המתבגר שלכם מתבייש בכם ליד החברים?

שגיאות נפוצות של הורים – ואיך אפשר גם אחרת? 

 

עוד בנושא

אין פוסטים נוספים בנושא זה

מאמרים נוספים

אקטואליה

משפיעניות רשת בקמפיין מניפולטיבי

איך עלינו להגיב לקמפיין הרשת החדש ומעורר התרעומת הקורא לנשים לשמור נידה? מה השיעורים שיש ללמוד ממנו ומה הם נושאי השיחה שנרוויח מהם אם נביא אותם לשולחן ארוחת הערב המשפחתית?

משפיעניות רשת בקמפיין מניפולטיבי

איך עלינו להגיב לקמפיין הרשת החדש ומעורר התרעומת הקורא לנשים לשמור נידה? מה השיעורים שיש ללמוד ממנו ומה הם נושאי השיחה שנרוויח מהם אם נביא אותם לשולחן ארוחת הערב המשפחתית?

commentIcon

הורים למתבגרים / מתבגרות?

גם אנחנו!

הצטרפו לרשימת התפוצה שלנו וקבלו אחת לשבוע כתבה חשובה ומעניינת על ההתמודדות עם התבגרות הילדים שלנו בעידן הנוכחי.