התגעגעתם לתאריך המיתולוגי? השר פירון ארגן לכם נוסטלגיה במיטבה והחזיר את התאריך המקורי של פתיחת שנת הלימודים. המשמעות: חמשת ימי החופשה שפוזרו במהלך השנה (באמצעות “גשר” או בהצמדה לחופשות ארוכות) יחזרו למקומם הטבעי בקיץ. מה יש לאמא ולנער להגיד בעניין?
ניתאי ענבי, עורך ראשי במגזין הנוער RESH, מציע למערכת החינוך להפסיק להחליף תאריכים, רפורמות וסיסמאות, ולהתמקד במשימה אחת – לייצר שוויון הזדמנויות לתלמידי ישראל
רק לפני שנתיים הכריז גדעון סער, שר החינוך הקודם, על הקדמת תאריך תחילת שנת הלימודים ל-27 באוגוסט. המטרה המוצהרת הייתה לאפשר רצף למידה בתחילת השנה. בתמורה, הוחזרו ימי החופשה שנלקחו באמצעות ימי חופשה שפוזרו לאורך השנה – שלושה ימי גשר בין יום הכיפורים לסוכות, יום נוסף לחופשת חנוכה ויום נוסף לחופשת הפסח (והשנה כגשר בשבועות). זו הייתה החלטה ברוכה ורציונאלית. אבל עכשיו טוענים במשרד החינוך שקרתה “טעות” ומחזירים את המצב לקדמותו. חבל.
הריטואל חוזר על עצמו: מתמנה שר חינוך חדש, מבטיח “למידה משמעותית” ו-“מהפיכה של ממש” בבחינות, בחופשות, בשכר המורים ומה לא, ומכנס ועדה שמגיעה למסקנה הפוכה מזו של קודמתה (שמונתה על ידי שר החינוך הקודם). השר החדש מאמץ בחום את מסקנות הוועדה, מחזיר עטרה ליושנה, ו…בשלב מסוים יעזוב את תפקידו. כמובן לא לפני שישאיר רפורמה על שמו. לבנת, תמיר, סער והשר הנוכחי, הרב שי פירון (שמבטיח “להתאים את ההוראה למאה ה-21”) – כולם צעדו בדרך הזו.
אין ספק שהתלמידים צריכים לצאת עם ארגז כלים וידע בסוף לימודיהם, ואין ספק כי המצב הקיים היום במערכת החינוך טעון שיפור ומצריך רפורמה. אבל רפורמה אחת – מקיפה, אחידה, משמעותית, חפה מכל אינטרס יח”צני. נדמה כי מבעד להבזקי המצלמות במסיבות העיתונאים הנוצצות, שוכחים השרים שלהצהרות שלהם יש משמעות מעשית והשלכות ממשיות על אוכלוסיית המורים והתלמידים. למשל, ביטול “המיקוד” שפורסם לקראת סוף השנה וכתיבת “מסמך הלימה” למעשה הוסיפו חומר למהלך השנה (ביחס הפוך למספר שעות הלימוד), ובדיעבד הקשו יותר על התלמידים ועל המורים שנאלצים להספיק כמות חומר רבה בפחות זמן.
אנחנו נוטים להשוות את רמת החינוך בארץ לזו של מדינות מתקדמות ברחבי העולם. כולנו שמענו (וצקצקנו בלשוננו) על ההישגים המבזים של התלמידים במבחני ההערכה הארציים והבינלאומיים. אבל כמאמר הביטוי המנחם “ציונים זה לא הכול בחיים”, יש נתון אחד שישראל יכולה “להתגאות” בו – היותה מדינת הפערים החברתיים-כלכליים. הפערים הללו לא פסחו על תחום החינוך, והדבר בא לידי ביטוי בכך שהעשירים זוכים למורים טובים יותר, לשעות תגבור והעשרה רבות יותר ולסביבות למידה טובות יותר. למעשה, שר החינוך הנוכחי רק עסוק, במסווה הרפורמות, בהעמקתם. הרפורמה האמיתית איננה היכן למקם ארבעה ימי חופשה על פני השנה. האתגר האמיתי, שניצב בפני כל שר חינוך בישראל, הוא לייצר שוויון הזדמנויות מלא לכל התלמידים בארץ – ללא הבדל גיאוגרפי, לאומי או דתי. זו הרפורמה האמיתית.
מיכל שרון, אמא ועובדת סוציאלית, חושבת שהשאלה שצריכה להישאל היא לא מה התאריך הנכון לחזרה לבית הספר, אלא כמה ימי חופשה באמת נחוצים לתלמידים בישראל
אחד בספטמבר – מי מאתנו לא שומע את התאריך הזה וחושב מיד על היום הראשון של תחילת הלימודים ועל סיום החופש הגדול? התאריך הזה כל כך מוטבע בנו, שכאשר הזיזו אותו לפני כשנתיים שאלתי לפחות פעם בשבוע את כל מי שסביבי ויש לו ילדים: “אז מתי בדיוק חוזרים ללימודים”?
כולנו זוכרים את הרעש הגדול שהתעורר בקרב ציבור ההורים הישראלי עם פרסום ההחלטה להפחית כמה ימים מהחופש הגדול ולפזרם במהלך השנה (בנוסף על החופשות הרבות ממילא). היו הורים שבירכו על המהלך, היו הורים שכעסו, היו מורים שלא ממש הבינו מה רוצים מהם והיו גם אלפי תלמידים שלא הבינו שהחופש שלהם לא באמת קוצר – אלא רק פוצל ופוזר אחרת – וכבר חשבו לצאת להפגנות.
עכשיו, אחרי המחאות הרבות של הורים שהרגישו שאי אפשר לנהל שגרה עם כל כך הרבה חופשות במהלך השנה – הוחלט לחזור לתאריך הישן והמיתולוגי. האחד בספטמבר. למה טוב הזיג-זג הזה? לא ממש ברור. האם זהו מהלך נכון? לא בטוח. מה כן בטוח? שנראה כי האנשים שעומדים בראש מערכת החינוך מתנהלים לפי מצב הרוח שעמו הם מתעוררים בבוקר. הרי אם תשאלו את ההורים, זה לא באמת משנה מתי החופש נגמר – בתחילת ספטמבר או בסוף אוגוסט. כך או כך החופש הגדול הזה ארוך מדי, כיוון שאחרי שמסתיימות הקייטנות בחודש יולי (וגם זה מתייחס רק למי שילדיו עדיין בגן או בבית ספר יסודי) מתחיל החודש הארוך ביותר בשנה (טוב, אולי השני, אחרי ספטמבר/אוקטובר הידוע לשמצה – שבו החגים לא נגמרים).
מה ההורים אמורים לעשות באוגוסט? עוד קייטנות? עוד פעילויות? לבקש עזרה מסבא וסבתא? להתנחל אצל הדודים מהקיבוץ? וכמה כסף נהיה חייבים לבנק אחרי החופש הזה? מנגד, עומדים הילדים, שלדעתי כולם בלי יוצא מן הכלל יעשו “שמיניות באוויר” כדי שלא יפגעו להם בחופש. הרי מבחינתם אפשר בכלל לחזור ללימודים באחד באוקטובר. גם ככה יש בספטמבר הרבה חופשות ואין בכלל רצף לימודי. לאחרונה שוחחתי עם בני נוער שבכלל חושבים שמגיע להם שיוסיפו להם ימי חופשה בקיץ, כי הם לומדים קשה כל השנה – קמים מוקדם בבוקר, מכינים שיעורים, מגישים עבודות, לומדים למבחנים ומצויים רוב הזמן בתחרותיות ובלחץ מטורף.
האחד בספטמבר הוא תאריך נחמד מאוד, אבל אם תשאלו אותי – אני חושבת שהשאלה שצריכה להישאל היא בכלל: כמה ימי חופשה נחוצים באמת לתלמידי ישראל (ולא כזה משנה איך מפזרים אותם)?, עד כמה הורים יכולים להישאר עם “אוויר”, שלא לומר עם מקום עבודה, אחרי כל כך הרבה חופשת שפוגעות בשגרה שלהם?, ולמה אף אחד לא מצליח לעמוד מול ועדי המורים ולעשות רפורמה אמיתית שתיטיב עם כולנו?
המדור בשיתוף עם מיזם הכתיבה של הנוער בישראל Resh
לטור הקודם של “אחד על אחד”: לנסוע או לא לנסוע לפולין?
איזה מזל הם? בואו לקרוא על התכונות של המתבגר/ת שלכם לפי גלגל המזלות
ראיון בתכנית טלוויזיה עם ילדה בת שבע שהותקפה מינית הוא תמרור אזהרה לכולנו