fbpx

“אני נשאר בארץ”: שוקלים רילוקיישן והמתבגר שלכם לא רוצה לשמוע על כך?

Relocation whith the teens. shutterstock

 

במציאות של כפר גלובלי, משפחות ישראליות רבות עוברות להתגורר בחו”ל למשך שנים אחדות. “ילדים קטנים מתרגלים מהר”, כך אומרים. אבל מה לגבי בני הנוער, שחלק  מהם לא מוכן בכלל לשמוע על האפשרות לעזוב את החברים? חוויות ותובנות מאת הורים ואנשי מקצוע

 

כשחברתי הטובה שיתפה אותי בהחלטה המשפחתית שלהם לנסוע לארה”ב ולהשאיר את בן ה-13 וחצי עם סבא וסבתא בארץ, הופתעתי מאוד. אבל אז נזכרתי איך בנעוריי, כשהוריי העלו את האפשרות שניסע לגור בחו”ל, הטלתי וטו רק מכיוון שלא יכולתי לדמיין את חיי הרחק משבט הצופים השכונתי.
“הוא לא מוכן בשום אופן לבוא אתנו, עד כדי כך שהוא מוכן לחיות כאן בלעדינו”, הסבירה חברתי. ואני, הערצתי את הנחישות שהפגין הנער וגם את הנכונות של הוריו לכבד את החלטתו ולהשאירו בארץ לפחות עד לסיום שנת הלימודים. “המצב הזה אינו נפוץ מאוד, אך אני בהחלט מכירה מקרים שבהם נכון לפעול כך. צריך לשקול כל מקרה לגופו”, אומרת ליאת אראל, פסיכולוגית קלינית שעוסקת בליווי והכנה של משפחות לרילוקיישן, ובעצמה אמא למתבגרים שעברה עם בני משפחתה לאוסטרליה לפני כשנתיים במסגרת רילוקיישן. “האפשרות הזו יכולה להתאים במיוחד במצבים שבהם הילד נמצא בשנה האחרונה של בית הספר, או לחלופין לנער או נערה שחוזרים לארץ כדי להתגייס”.
האם יש גיל שבו מומלץ יותר לבצע את התהליך הזה בקרב מתבגרים ובני נוער?, אני מנסה לברר. אבל היא עונה שזו שאלה מצחיקה. “כי אם תשאלי עשר משפחות, כל משפחה תנקוב בגיל אחר כגיל המומלץ יותר. אין אמיתות מוחלטות, במעבר כזה צריך להיות ערים למורכבות שיש בכל גיל ולבדוק כל דבר תוך התייחסות ספציפית לילד ולאופיו – בלי קשר לגיל”.

תקשורת וחברים: כמה שפחות להשוות

ד”ר חנה הר נוי, שחקרה את הנושא ופרסמה אותו בספרה משנת 2009 “דברים שרואים משם לא רואים מכאן – מסע הרילוקיישן / נסיעה לשליחות בתרבות זרה” (הוצאת רימונים), קובעת כי “ילדים לפני גיל בית ספר מסתגלים למקום הזר באופן קל יותר, לעומת ילדים גדולים שצריכים להתאקלם ולהיקלט בבתי ספר חדשים, למצוא חברים חדשים ולהתאים עצמם לפעילויות”. אולם אם בעבר שינוי מיקום המגורים בעקבות אופי העבודה היה נדיר יחסית, הרי שהמציאות העכשווית של הכפר הגלובלי הפכה את הרילוקיישן לאפשרות  שכיחה למדי, שלא פוסחת על ילדים מכל הגילים. היתרון ברילוקיישן בתקופתנו טמון בכך שאותו כפר גלובלי מאפשר למשפחות ולמתבגרים ליהנות מתמיכה רחבה מצד משפחות העוברות חוויה דומה, אם באמצעות פורומים, בלוגים או קבוצות בפייסבוק. מעבר לכך, מתבגרים העוברים עם משפחתם להתגורר בארץ אחרת יכולים לשמור על קשר עם חבריהם בקלות רבה יותר מאשר בעבר – שוב בזכות הטכנולוגיה המתקדמת, שכוללת בתוכה את הרשתות החברתיות ואת הסקייפ.
אולם אראל מציינת כי דווקא הקלות הרבה שבה אפשר לתקשר היום מהווה לא אחת מכשול עבור המתבגרים המבקשים להסתגל למקום חדש. “יוצא שנערים ונערות רבים עסוקים כל הזמן בתיחזוק ובשימור היחסים עם החברים בארץ, אך כדי להצליח למצות את החוויה רצוי עד כמה שאפשר לחיות את החיים בלי לעסוק בהשוואה מתמדת”. בתובנה הזו אראל משתפת מתוך החוויה האישית שעברה עם בתה המתבגרת. קשה מאוד לא להיגרר להשוואות, היא מודה, אבל ההשוואות רק מעכבות את תהליך ההסתגלות. “בשלב מסוים גם בתי הבינה שבעצם כך שהיא עורכת השוואות היא יוצרת ניכור ומעצימה את הגעגוע למה שהיא רגילה”. לעומת זאת, כשזה מגיע למשפחה המורחבת, אומרת אראל, הסקייפ והפייסבוק מקלים מאוד לא רק על המשפחה בחו”ל אלא גם על הסבים והדודים שנשארו בארץ.

הוא רק ילד וכבר מתגייס? המדריך לרגיעה ולהעצמה

כך תצמצמו את הנזקים שגורמים המסכים לעיניים שלכם 

כישורים חברתיים זה לא 400 חברים בפייסבוק

רווח: שפה, רב-תרבותיות ונימוסים

מעבר לעובדה שקבוצת החברים הופכת להיות דומיננטית במהלך גיל ההתבגרות, תקופה זו מאופיינת גם בגיבוש הזהות העצמית ובשאלות רבות שהמתבגר מחפש להן תשובות. “גיל ההתבגרות הוא גיל של גיבוש זהות שמתרחש בתוך קונטקסט חברתי ותרבותי”, מסבירה מיכל  בן צבי, פסיכולוגית קלינית. “כשמתבגר  מתחיל  את התהליך בארץ, עולות בו שאלות האופייניות לחברה הישראלית. למשל, האם להדריך בתנועת הנוער או לא, האם להתגייס לצבא ולאן, וכו’. כשהמעבר לארץ אחרת מוצא אותו באמצע התהליך, יש בכך משהו מבלבל מאוד. כי פתאום הקונטקסט משתנה, כל הערכים משתנים, והשאלות מתחלפות בשאלות אחרות לגמרי. עם החברים באמריקה אי אפשר לדבר, למשל, על הצבא”.
אולם על אף האתגרים והבלבול, בן צבי סבורה כי רילוקיישן יכול לתרום למתבגרים ולהעצים אותם – לפעמים אף יותר מאשר את הילדים הקטנים. “עבור המתבגר זו הזדמנות לקבל פרספקטיבה רב-תרבותית ולשמר טוב יותר התנהגויות חברתיות רצויות, כמו נימוסים. גם החוויה של לראות עצמך במקומות אחרים בעולם ולדעת להסתדר נשמרת אצלך טוב יותר מאשר אצל ילד שחזר לארץ מרילוקיישן כבר בגילאי בית הספר היסודי”.
האפשרות של השארת המתבגר בארץ, עם בן משפחה,  יכולה להתאים לדעתה במצבים מסוימים, אך היא סבורה שבדרך כלל מוטב שהילד יישאר עם הוריו גם בשנות העשרה. “בתפיסה שלי יש משמעות גדולה לנוכחות הברורה של ההורים בחיי הילדים. על אף שקבוצת השווים רלוונטית ומשמעותית בגיל הזה, להורים יש תפקיד חשוב במתן אמפתיה וכבוד, בעיבוד הרגשי ובהצבת גבולות. המסר למתבגר צריך להיות שעוברים לתקופה מסוימת למדינה זרה, אך הוא ירוויח בגדול, וכי בסופו של דבר הקושי והאתגר משתלמים”.
להורים ממליצה בן צבי לאפשר לילדיהם, בכל גיל, להמשיך ולעסוק בפעילויות ובתחביבים שבהם עסקו בארץ, כמו טניס או בלט, “כדי לשמור על הזהות שלהם ועל חווית האוטונומיה מהמרקם של ‘החיים שלפני'”. אראל ממליצה למשפחות שעומדות בפני רילוקיישן, או כבר שוהות בחו”ל, לבקר בקבוצות פייסבוק ובפורומים רלוונטיים. “אפשר ללמוד הרבה מניסיון של אחרים, גם לגבי ההתאקלמות בארץ היעד וגם לגבי ההתאקלמות בחזרה בארץ”, היא אומרת, “הפורמים מאפשרים לך לדעת היכן בעיר מגוריך יש קהילה ישראלית גדולה ואיך אפשר ליצור קשר עם משפחות ישראליות שיש בהן ילדים בגילאי הילדים שלך. כל אלה יכולים להקל מאוד על ההתאקלמות של כל אחד מבני המשפחה”.
בפורום של ישראלים בחו”ל בתפוז, למשל, כותב מר בלום שאחד הדברים המשמעותיים שבתו גילתה במהלך השהות שלה ברילוקיישן הוא שאפשר לחיות גם בלי לשרת בצבא. “זה לא אומר שהיא לא תבחר להתגייס בסופו של דבר, אבל אם היא תעשה זאת זה יהיה מתוך בחירה אישית ולא רק מהליכה אחרי העדר. היא נהנית היום ממה שיש לאירופה להציע, למשל מהנימוס, הסבלנות והכבוד שכל כך חסרים בארץ. ולמרות הקשיים, נראה שהמעבר עשה לה טוב והיא שמחה בו”. עוד הוא מספר: “עברנו לאירופה לפני כשנתיים. מעבר כזה כרוך כמובן בקשיים רבים של הסתגלות לשפה חדשה, תרבות שונה, מזג אוויר, וכו’. אדם שעושה צעד כזה, ובוודאי מתבגר, יכול לבחור לדבוק באורח חייו ובצורת המחשבה הקודמים שלו. אבל אפשר גם לפתוח את הראש ולנסות לראות איך אתה משתלב בסביבה החדשה וליצור מין תרבות כלאיים, המשלבת את המטען שאתה בא איתו עם העולם החדש. למתבגרים כל זה קשה פי כמה. במקרה של הבת שלי, בת 15, המעבר הזה היה מוצלח. כשהיא הגיעה לכאן היא ראתה את הדברים בשחור לבן, כמו הרבה מתבגרים אחרים, אבל החשיפה שלה לסביבה רב-תרבותית שינתה את אורח המחשבה שלה”.

המלצה: קחו אותו לאט את הזמן

אראל חוזרת שנתיים אחורה, להחלטה לנסוע עם בני המשפחה לגור באוסטרליה בעקבות  ‘פלאושיפ’ של בעלה הרופא. הילדים, אז בגילאי 12, 9, ו-6, נתנו לה הזדמנות ללמוד מקרוב על חוויות של ילדים ומתבגרים צעירים במעבר למדינה זרה. “ההחלטה דרשה מאתנו להכין שלושה ילדים, ובמיוחד את הבת הבכורה שכבר הייתה בגיל ההתבגרות. השתדלנו לשתף אותה בכל מה שיכולנו. אולם כשמדובר במתבגרים צעירים, צריך להיזהר שזה לא ייראה כאילו אנחנו מבקשים את רשותם. יחד עם זאת, כדאי לנסות להשאיר בידיהם שליטה מסוימת. לשתף אותם בהתלבטויות, כמו באיזה בית נגור ואיפה יהיה החדר שלה”.
אראל ממליצה להציג את הנסיעה מהרגע הראשון על יתרונותיה וחסרונותיה גם יחד. “מצד אחד יש רווח אדיר באימוץ שפה חדשה והזדמנות לראות עולם, מצד שני הפרידה מהחברים והקושי להתאקלם בבית ספר חדש ולדבר בשפה אחרת חייב להיות מובן להורים”.
בן צבי מציעה לערוך הכנה קפדנית, עד כדי בדיקת  בתי  הספר  באינטרנט – שיטוט  במסדרונות בסיור וירטואלי ואפילו הצצה לאזור הלוקרים. “כדאי גם לברר האם יש ישראלים נוספים שלומדים בבית הספר ולנסות לקשר בין הילד לבינם. מומלץ לתת  לו לפגוש לפחות נער אחד שעמו הוא יוכל לחלוק את החוויה של ‘להיות ישראלי’ במקום שבו הוא יתגורר בשנים הקרובות”.
המעבר מחייב את המתבגרים להתרגל לקודים חברתיים חדשים. “אני רואה את הילדים שלי, שבארץ היו רגילים ללכת באופן חופשי לחברים, וכאן כל מפגש חברתי מתוכנן שבועות מראש ומוקצב בזמן”, מתארת אראל. “לקח להם זמן להתרגל לזה”. לכן היא מציעה להורים לתת למתבגרים שלהם זמן. “כמו בכל שינוי, יהיו רגעים משבריים, שבהם קשה יותר כי מתגעגעים ורוצים לחזור למה שמוּכר. זה גם שכיח שבמשך תקופת ההסתגלות, המתבגרים פתאום חוזרים להיות תלויים בהורים, והמשפחה הופכת להיות סוג של תחליף לחברים”.
אראל מספרת, כי משפחתה השתדלה להתייחס לרילוקיישן כמו אל יציאה לטיול ארוך. “היה ברור שזה מוגבל בזמן, ושאנחנו נוסעים כדי להפיק את מרב ההזדמנויות. אולם צריך להביא בחשבון שתקופה של שנה עלולה להיות קצרה מדי, כי ישנו תהליך ארוך של הסתגלות ואז עלולים לשלם רק את מחיר הקושי בלי לקצור את הפירות”.

אראל לא מקלה ראש במורכבות הכרוכה בתהליך הרילוקיישן עבור מתבגרים. “אם מדובר בתלמידי תיכון, הם יידרשו לבגרויות בשפה שאינה שפת האם שלהם. כמו כן, את חוויית ההתבגרות בארץ, שכוללת הכנה לצה”ל, הם מפספסים. את כל זה יש להביא בחשבון. אני רואה משפחות שחוזרות לארץ עם ילד שעומד להתגייס, ולכן צריך לחשוב מראש למשל על מתי לעשות צו ראשון. האם במהלך ביקור בארץ, או לחכות את החזרה”?
לדברי אראל, מתבגרים רבים ששהו בחו”ל במהלך שנות התיכון מעדיפים לעשות שנת שירות לפני הגיוס, והיא עצמה ממליצה על כך. “שנת השירות מאפשרת לנערים להתערות בהדרגה בהווי בארץ, לקראת הגיוס, והחוויה הזו עשויה להקל עליהם מאוד בהתאקלמות בחזרה”.

commentIcon

הורים למתבגרים / מתבגרות?

גם אנחנו!

הצטרפו לרשימת התפוצה שלנו ותקבלו אחת לשבוע כתבה חשובה ומעניינת על ההתמודדות עם התבגרות הילדים שלנו בעידן הנוכחי.