מאת אירית מנשה בכר.
שייך לקטגוריית הדרכת הורים, מאמרים

גיל ההתבגרות מאופיין בין השאר בסודות רבים שמתבגרים שומרים מהוריהם (ולעיתים שההורים שומרים מהמתבגרים). אז איך בכל זאת אפשר להגיע לתקשורת טובה מבלי לאבד את הפרטיות?

במשפחתי הגרעינית היה סוד: היה לנו דוד שקראנו לו “הדוד הסודי”, הוא היה אח של אמי שנולד לסבתי מבעלה הראשון ממנו התגרשה. כשסבתי רצתה לעלות לארץ, אביו לא הסכים שבנה יצטרף אליה והיא נאלצה להשאירו במרוקו בחסות אביו והגיעה לארץ שבורת לב. לימים, נישאה בשנית וילדה ילדים נוספים, בהם אימי. את דבר קיומו של בנה החליטה לשמור בסוד, וסיבותיה היו עמה. להרגשתי היה זה כאב קשה מנשוא עבורה.

במשפחתנו מעטים ידעו את ה-סוד והמעטים שידעו החרישו. בצל הסוד הזה גדלתי, והוא התגלה לי רק כשבגרתי והקמתי משפחה משלי. סוד הוא כמו פיל בחדר – הוא נמצא שם, חי ונושם. ממש כמו הדוד הסודי שהיה לנו, אנחנו תמיד מרגישים את הסוד, גם אם לא מזכירים אותו או מדברים עליו.

מה השלכות של סוד במשפחה?

כשיש סוד במשפחה, מי שאינו בקיא בפרטיו מרגיש ממודר. זה הרי ידוע שאם אנחנו לא נמצאים “בסוד העניינים”, אנחנו מרגישים פחות חשובים, פחות מוערכים ופחות נחשבים, רק בגלל שבחרו לא לספר לנו. אין ספק שהסיטואציה הזו פוגעת בערך העצמי.

לעומת זאת, לבעלי הסוד יש תחושת כוח, כי הם מרגישים שהם יודעים משהו שאחרים לא מודעים אליו. כמובן שזה גם יוצר קואליציה בין שותפי הסוד. אך לצד תחושות אלו, לידיעת סודות יש גם השפעות שליליות: ההסתרה עלולה ליצור עומס נפשי מיותר, בעיקר עבור ילדים; הסוד והסתרתו מצריך השקעת אנרגיה נפשית, ומן הסתם הסתרה לא פעם גוררת שקרים מה שעלול לגרום לרגשי אשמה ובושה.

לעיתים הסוד כה גדול ומטלטל, עד שהוא משפיע על כח אורח החיים של האדם הנושא אותו, אפילו שנים אחרי שהסוד מאבד ממשמעותו. כך, למשל, אחת המודרכות שהגיעה אליי לקליניקה, אישה בשנות ה-50, עברה בילדותה עם הוריה ממדינה למדינה במסגרת תפקידה של האם. במדינות בהן הם שהו, היה עליהם להסתיר את זהותם האמתית והיא נאלצה לזכור ולשנן לעצמה בכל מדינה מי היא, מהו שמה באותה מדינה ומהי ארץ מוצאה. המעבר בין המדינות והאינפורמציה שהיה עליה לזכור הקשתה עליה מאוד, בעיקר כי הייתה צעירה מלהבין את הסיבה לשינויים התכופים בזהותה, והתיווך שנעשה לה ע”י הוריה תאם את גילה אך לא הספיק.

שגרת החיים הזו גרמה לה ליצור חברויות שטחיות מחשש הפרידה הקרובה. היא חשה בושה שנאלצה לשקר ולהסתיר את האמת לגבי זהותה, והרגישה בעיקר חוסר ביטחון כי לא היה עוגן יציב בחייה – מלבד הוריה שהיו שם תמיד, כל השאר השתנה תכופות. אורח חייה בילדותה השפיע מאוד על אישיותה ולאורך שנים הייתה עסוקה בשאלות זהות.

סודות בקרב המתבגרים

יש הבדל משמעותי בין סודות לבין מרחב הפרטיות של אדם, שבו האדם מחליט את מי הוא רוצה לשתף בחוויות, ברגשות ובאירועים ואת מי הוא ממדר. בני האדם ברובם ישתפו את אלה שהם סומכים עליהם ומאמינים בהם, כשהשיתוף והתמיכה בעקבותיו נוטעים ביטחון באדם ובכוחו.

בגיל ההתבגרות, נושא הסוד או ההסתרה הוא קצת שונה. המתבגר מבקש – או יותר נכון דורש – ליצור נפרדות מהוריו ולכן הוא לא תמיד מספר להוריו על חוויותיו השונות, הוא לא רוצה שיפקחו עליו ומסתפק בשיתוף חברת השווים. למעשה הוא אומר בהתנהגותו “תנו לי לגדול, לצמוח בדרכי, אפשרו לי להתנסות ולחוות”. מאידך, גם אם הוא לא יודה בכך, הוא זקוק להוריו שיהיו שם עבורו וישמשו לו עוגן.

לעומת המתבגר, ההורה רוצה להמשיך ולהרגיש שליטה בעניינים, ורואה בשיתוף ובפתיחות של המתבגר פועל יוצא של יחסים טובים, ההורה רוצה להיות קרוב ומעורב בחייו של המתבגר שלו והסתרה או סוד גורם להורה להרגשה של אובדן שליטה.

איך מתמודדים?

רצוי שההורה יעשה הבחנה בין הסתרה/סוד שנחשבת לחלק מהתפתחות נכונה של המתבגר לבין סוד/הסתרה שמאיימים על בטחונו של המתבגר או על התפתחותו התקינה והנורמטיבית.

הכרה בתהליך ההתפתחותי יכול לסייע להורה לרקום יחסים טובים ונכונים עם המתבגר, לשמש לו כעוגן מחד, ומאידך לזוז לעיתים הצידה כדי לאפשר את הנפרדות המתבקשת בגילאים אלו. במקרה של סודות או הסתרות המאיימים על בטחונו של המתבגר, על ההורה להיות מעורב ומתערב, להוביל ובעיקר לבסס את היחסים במעבר בין הסמכות להשפעה.

הכותבת היא בעלת MA במינהל החינוך. מנהלת אקדמית במרכז אקדמי רופין בתוכנית להכשרת מדריכי הורים. בעלת קליניקה פרטית ומחברת הספר “כדור השמש ושעון הלב”

 לעמוד הפייסבוק שלה

כך נעודד את המתבגרים שלנו לעשייה חברתית ולעזרה לזולת

התקשורת בבית מתחילה בתקשורת שלנו עם עצמנו