fbpx

לוקחים אחריות על ההורות

התקשורת בבית מתחילה בתקשורת שלנו עם עצמנו, ולכן לנו יש את היכולת לשנות ולשפר אותה

כל הליך תקשורתי עם הסביבה מתחיל בתקשורת עם עצמנו. כמה שזה נשמע קלישאתי, אנחנו מביאים את עצמנו לכל סיטואציה באשר היא וקל וחומר להורות ולזוגיות שלנו. לכן, כשטוב לנו עם עצמנו, אנו חשים שלמים ומקבלים את מי שאנחנו וזה מהדהד לסביבה שלנו.

אין אדם שאין לו בכלל אתגרי חיים, השאלה כיצד האתגרים משפיעים על התקשורת הזוגית והמשפחתית שלנו. הקשר עם ילדינו הוא קשר שנוגע בנימים הכי עמוקים שלנו ומאפשר לנו כבוגרים הזדמנות מצוינת להתבוננות מעמיקה על אותם מקומות בתוכנו הנדרשים לריפוי.

פעמים רבות כאשר מגיע ילד לעולם יש לנו את הפנטזיות הכי גדולות כיצד נגדל אותו וכיצד זה יהיה אחרת או בדומה לדרך בה גדלנו, אלא שאז מגיעה המציאות. לעיתים אנו מזהים שאנו לא מתנהלים כפי שרצינו, ציפינו וייחלנו ומתעוררים בנו רגשות שונים של כעס, אכזבה, אשמה “ושאר ירקות”. וגם כשאנו מקבלים החלטה שבפעם הבאה נגיב אחרת, אנחנו לא תמיד יודעים כיצד עושים זאת.

אז מה עושים?

ראשית, רצוי לדעת שאין כזה דבר שלמות – לפעמים נצליח ולפעמים לא, אך אם נתמיד וניתן לתקשורת המשפחתית והזוגית משקל גבוה, בין אם לבד ובין אם בתמיכה של איש מקצוע, יוכל להיווצר שינוי.

אחר כך חשוב לקבל החלטה שאנו לוקחים אחריות הורית מתוך מודעות. נתחיל בהתבוננות על דפוסי ההתנהגות-התנהלות שלנו, ממש נסרוק אותם. נסתכל על סיטואציות עם ילדינו ממבט על, מבלי להתערבב בהן. כאשר אנו מעורבבים עם סיטואציות, היכולת לראות מצבים באופן אובייקטיבי מבוטלת ופעמים רבות עולים כעסים, התפרצויות, צעקות, חוסר שליטה ואכזבה, שעלולים לפגוע בדימוי העצמי ובבטחון הבסיסי.

אז איך יוצרים שינוי בתקשורת ובשיח המשפחתי?

1. מקבלים החלטה לייצר שיח משפחתי מעצים ולא פוגעני.

2. לוקחים אחריות הורית על הסיטואציות בבית ועל הדרך בה אנו מנהלים אותן. לנו, כהורים, יש השפעה על המרחב התקשורתי בבית. לדוגמא, הורה שיש לו קושי להיות אסרטיבי ויש לו קושי עם גבולות, זה יבוא לידי ביטוי במערכת היחסים עם ילדיו ועם בן/בת הזוג שלו ולכן עליו לעבוד על מיומנויות האסרטיביות שלו והיכולת ללמוד לייצר גבולות פנימים וחיצונים כאחד. הסתכלות על הדפוסים שלנו ויצירת שינוי הדרגתי יאפשרו לנו לצמוח ולהתפתח גם בתחומי החיים האחרים.

3. מפסיקים להאשים.

4. בוחרים להסתכל על “נקודת היש” של הילדים, על ההשתדלויות והרצון של ילדינו, על הצלחות שלהם ולא רק על נקודת החסר.

5. מנהלים שיח מחזק דרך מילים מקדמות ומגע מקרב, חם ואוהב (ניתן ללמוד ולתרגל זאת).

6. ילדינו זוכרים מה גרמנו להם להרגיש – חשוב שנזכור בסופו של דבר כולנו זוכרים מה גרמו לנו להרגיש, בין אם בילדות ובין אם בחיינו הבוגרים (נראה לכם שאתם לא זוכרים? נסו את התרגיל הבא: עצמו את העיניים לכמה שניות ותעלו זכרון אחד או שניים מרגעים עם הוריכם. מה היה שם? איך הרגשתם? מה חשבתם? מהר מאוד תגלו שהרגשות משפיעים על הזכרון לאורך זמן).

7. מתעקשים לייצר שיח ולדבר. אם הילד מנסה להדוף, לא מוותרים ומוצאים את הזמן המתאים לו ולכם כדי לייצר קרבה ושיח (זה בפרט במצבים שבבית אין שיח מקרב באופן טבעי).

8. לומדים להתבונן מנקודת המבט של הילד. להסתכל דרך עיניו איך הוא רואה את ההתנהגויות שלנו והשיח שאנו מנהלים- זהו כלי חשוב מאוד להבין באופן מעמיק יותר את ילדינו ולייצר שינוי התנהגותי.

9. זוכרים שלנו, ההורים, יש אחריות על האינטראקציה בבית ומחובתינו לייצר תקשורת מעצימה, שמכילה שיח פתוח ומעניקה תחושת בטחון ואמון וכמובן אווירה מאפשרת.

זכרו – התקשורת בבית זו ההשקעה החשובה ביותר שלנו כהורים והיא משפיעה לאורך כל כך הרבה שנים.

הכותבת היא מנחת קבוצות, מטפלת מוסמכת בטכניקת הNLP ודימיון מודרך, בעלת תואר שני בחינוך, בעלת משרד היעוץ MYJUMP

עוד בנושא

אין פוסטים נוספים בנושא זה
commentIcon

הורים למתבגרים / מתבגרות?

גם אנחנו!

הצטרפו לרשימת התפוצה שלנו וקבלו אחת לשבוע כתבה חשובה ומעניינת על ההתמודדות עם התבגרות הילדים שלנו בעידן הנוכחי.