מאת ד"ר ארי נוימן.
שייך לקטגוריית בצפר

חוסר שביעות רצון ממערכת החינוך מביא הורים לחפש אחר מסגרות חינוך המתואמות יותר לצרכים שלהם ושל ילדיהם. אחת האלטרנטיבות שצוברת תאוצה בשנים האחרונות היא מסגרת החינוך הביתי, אבל האם השיטה הזו מתאימה לכל אחד?

מערכת החינוך בישראל ובעולם המערבי בכלל נמצאת במשבר חמור ההולך ומחריף בעשורים האחרונים. די אם נזכיר את האחוז הגבוה של נשירת התלמידים, את השחיקה הגדולה בקרב המורים, נטישה של מורים בשנות ההוראה הראשונות שלהם את מקצוע ההוראה, עלייה במקרי האלימות בבתי הספר, ירידה בהישגים הלימודיים, חוסר רלוונטיות של תכני ההוראה ודרכי ההוראה למאה העשרים ואחת ועוד.

משבר זה גורם להורים רבים לחפש אחר מסגרות חינוך חלופיות למערכת החינוך הקונבנציונלית, ובתוך אלו החינוך הביתי הפך אחת האלטרנטיבות הבולטות והמרתקות ביותר. במסגרת החינוך הביתי בוחרים הורים שלא לשלוח את ילדיהם כלל למסגרות חינוך פורמליות ובמקום זאת לחנך אותם במסגרת ביתית. למעשה, תופעה זו, שכיום נראית יוצאת דופן, היתה מקובלת במרבית ההסטוריה האנושית ועד אמצע המאה ה-19, ימי תחילתה של המהפכה התעשייתית. עד אז, במרבית המקרים האחריות על חינוך הילדים הוטל באופן טבעי על ההורים. כיום יש במדינות שונות בעולם המערבי גל הולך וגובר של הורים המכירים בחסרונות של מערכת החינוך ומבקשים לחזור ולקחת אחריות מלאה על חינוך ילדיהם. דבר זה מביא לעליה במספר הילדים הנמצאים במסגרת חינוך ביתי במדינות שונות בעולם המערבי וביניהם גם בישראל.

רצים בעקבות העולם

חינוך ביתי הנו אפשרות חוקית ומקובלת במדינות שונות בעולם, ובראשן ארצות הברית ואנגליה. בעשורים האחרונים מדינת ישראל מכירה בזכות ללימוד במסגרת של חינוך ביתי לאחר קבלת אישור רשמי. האישור ניתן להורים לאחר הגשת בקשה רשמית, הכוללת, בין היתר, הצגת תכנית לימודים מפורטת ומגובשת.

בעשרים השנים מאז הוכר החינוך הביתי בישראל צמחו בהדרגה מספרי הלומדים מילדים בודדים ל-550 תלמידים. בעשור האחרון מספר הלומדים במסגרת החינוך הביתי בישראל הכפיל את עצמו. בארצות הברית המגמה דומה, לפני כ-40 שנה מספר הלומדים בחינוך ביתי בארצות הברית עמד על פחות מ-20,000, בעוד שכיום מוערך מספר הילידים הלומדים בחינוך ביתי במעל 2 מליון. ראויות לציון גם מדינות כמו אנגליה (80,000 תלמידי חינוך ביתי) וקנדה (60,000 תלמידים).

חינוך ביתי דורש מההורים להשקיע זמן רב בחינוך ילדיהם ונשאלת השאלה האם חינוך כזה אינו פוגע ביכולות חברתיות של הילדים וכן בהישגים האקדמיים שלהם? ובכן, מחקרים מראים כי הישגיהם הלימודיים של ילדים בחינוך הביתי אינם נופלים, ובמקרים רבים אף עולים על אלו של בני גילם הפוקדים את בית הספר. גם שיעורי ההצלחה שלהם בלימודים גבוהים אינם נופלים מאלו של ילדים הפוקדים את בית הספר. מגמה זו נכונה גם בהיבט החברתי. מחקרים הראו כי כישוריהם החברתיים של תלמידי החינוך הביתי אינם נופלים ולעתים קרובות אף עולים על אלו של בני גילם הפוקדים את בית הספר, זאת משום שילדי החינוך הביתי נמצאים בקשרים חברתיים עם ילדי חינוך ביתי אחרים וכן עם ילדים הפוקדים את בית הספר.

מה בכל זאת המחיר?

במסגרת החינוך הביתי קיימות גישות שונות. אחת הגישות הנפוצות שמה דגש על רכישת כישורים המתאימים לתקופתנו (כישורי המאה העשרים ואחת) ובין היתר חשיבה מקורית, חשיבה ביקורתית, הכרת עצמי וכן פיתוח יכולות הכוונה עצמית. כל אלו מאפשרים לילדים להגדיר מטרות, לתכנן תכניות להשגת מטרות אלו, לבצע תכניות אלו וללמוד מהניסיון להמשך דרכם.

ברוב המקרים, אם המשפחה היא זו המלמדת בפועל את הילדים בבית. למידה זו מאפשרת להתמקד בצרכים, ביכולות, בקצב ובתחומי העניין של כל ילד ולהביא למיצוי הפוטנציאל האישי באמצעות למידה מתוך עניין.

המעבר לחינוך בבית כרוך בשינוי הרגלים וסדר יום, וכן השקעת זמן ומשאבים מצד המשפחה שלוקחת אחריות מלאה על חינוך הילדים. הוא דורש, בין היתר, משמעת עצמית, מחויבות, תכנון, עמידה ביעדים פדגוגיים וערכיים ועדיין כרוך בתהליך בירוקרטי. עם זאת היתרונות הרבים של חינוך ביתי, אשר חלקם תוארו כאן, לצד החסרונות הקיימים במערכת החינוך, מגבירים את המודעות לגישה זו ומעודדים משפחות נוספות להצטרף לקהילה ההולכת וגדלה של מחנכים בבית בארץ ובעולם.

הכותב הוא ראש האשכול לניהול במערכות חינוך – האקדמית גליל מערבי

כמה שינויים קטנים שיהפכו את בית הספר למקום שבו באמת לומדים

איך אפשר לדעת שהגיע הזמן להרים ידיים ולהעביר את הילד בית ספר?