האם מתפתחת כאן מגמה חדשה של שביתות יזומות מצד מועצת התלמידים הארצית – כזו שתתחרה בשביתות של ארגוני המורים? האם זו באמת הדרך להשיג את מה שהם רוצים גם אם הצדק עמם? נירית צוק מתחקה אחר נסיבות השביתה כדי להבין האם המאבק צודק
מועצת התלמידים הארצית שובתת. והפעם, בניגוד לפעמים הקודמות, ההורים חלוקים בדעותיהם – בזמן שחלק מהם גאים בילדים על נקיטת היוזמה והשמעת קולם, ישנם לא מעט הורים שמתקוממים.
ההתקוממות נובעת בין היתר מהעיתוי הבעייתי, רגע אחרי שההורים הספיקו לנשום לרווחה שחופשת הפסח הארוכה הגיעה לסיומה. ובל נשכח שעוד שני רגעים חופשת יום העצמאות, והדבר האחרון שההורים המותשים היו רוצים הוא שהמתבגרים שלהם ימשיכו לרבוץ בבית (באופן רצוף – מפסח ועד יום העצמאות והחופש הגדול כבר באופק).
גם אותי, אמא למתבגרים, ההודעה הזו תפסה לא מוכנה. אם בעבר הבעתי תמיכה גורפת בשביתות התלמידים, ולו רק בשל ההזדמנות שלהם לעמוד על זכותם וללמוד שיעור מעשי באזרחות – הפעם אני מרגישה שהשביתה הזו לגמרי “לא לעניין”. בייחוד לאור העובדה שידעתי שלמתבגרת הפרטית שלי נקבעה בחינת מתכונת במתמטיקה ליום רביעי, ולגמרי לא ברור לי איך אנחנו אמורים להגיב כעת. האם עליי לעודד אותה לוותר על המבחן הגדול והביע סולידריות עם חבריה, או שהחשיבות של בחינה כזו עולה על הערכים האחרים ולכן עליי לעודד אותה להפר שביתה?; והאם בכלל יוחלט לקיים את הבחינה אם לא יגיעו תלמידים?
לכך נוספת דילמה המעסיקה לא מעט הורים בצל המחאה הנוכחית: האם מתפתחת כאן מגמה חדשה של שביתות יזומות מצד מועצת התלמידים הארצית – כזו שתתחרה בשביתות של ארגוני המורים? האם זו באמת הדרך להשיג את מה שהם רוצים גם אם הצדק עמם?
מעשים במקום איומים
בתחושה שלי, כל התהליך הפעם היה מהיר למדי. אם בפעמים הקודמות הכריזו התלמידים על שביתה רק לאחר התראות חוזרות ונשנות ולאחר הידברות עם ארגוני המורים ומשרד החינוך, הפעם התלמידים קבעו את השביתה כעובדה מוגמרת והתקבלה התחושה שהם מוותרים מראש על הידברות.
ומצד שני, אני שואלת: בעצם, למה לא? למה שהתלמידים יאיימו שוב ושוב על השבתה סביב נושא שאינו נפתר כבר שנים – על גבם ו”על חשבונם”? הם הרי כבר ילדים גדולים, והם כבר מבינים היטב את הרעיון החינוכי שגם ההורים שלהם מנסים ליישם: כדי לרתום לשיתוף פעולה אין טעם לאיים שוב ושוב, יש להחליף את האיומים במעשים. כן, מנקודת מבט כזו אפשר בהחלט לקבוע כי המתבגרים שלנו התנהגו הפעם כמבוגרים אחראים. הם יישמו, בלי איומים. הם גם הבינו את כללי המשחק במדינה שלנו: יש בעיה? מפגינים, שובתים, משביתים, יוצאים לתקשורת, צועקים. חקירה נגד חייל?; הטלת ספק בהרשעת רוצח (זדורוב)?; הדיור יקר?; הכי גרוע במדינה שלנו זה לצאת “פראיירים” – אם מישהו מאיים עליך או פוגע בך (או אפילו עלול לפגוע בך) – כדאי מאוד שתקום ותעמוד על זכותך. סוג של הגנה עצמית.
כן, גם אתם צודקים, יצאתי קצת מבולבלת מהשביתה הזו. והרבה הורים מרגישים כמוני. כי אם נניח בצד לרגע את כל ה”מסביב” ונבחן לגופן את הסיבות לשביתה הנוכחית, נראה שהן החלט מוצדקות. הסיבה העיקרית לשביתה היא ביטול הטיולים השנתיים וכל פעילות אחרת מחוץ לבית הספר בעקבות מחאת המורים על היעדר הסדרת נושא הביטוח והאחריות. שנה אחר שנה עולה הנושא לכותרות, וההידברות בין ארגון המורים למשרד החינוך אינה מגיעה לתוצאות המיוחלות. ומה קורה אז? רן ארז, ראש ארגון המורים, יוצא לתקשורת וצועק את דרישותיו, וברגע שהן אינן נענות הוא מבטל/משנה/מצמצם את הטיולים. מדוע שלא ינהגו כך גם התלמידים?
סיבה נוספת לשביתה היא בהמחאה כנגד שביתת הטסטרים (הבוחנים לרישיון נהיגה). לכל מי שאינו בקיא בפרטים, אספר כי זה חודש וחצי שהטסטרים שובתים ואף אחד לא יכול לעשות דבר בנדון. בפועל, מאות תלמידים שאמורים להיבחן בטסטים נשארים תקועים. יוצא אפוא שמתבגרים נאלצים לקחת שיעורי נהיגה נוספים, בלית ברירה ומכיס ההורים, ולחכות. למרות שחלק מהם כבר היה יכול לאחוז מזמן ברישיון נהיגה. איך זה קשור לבתי הספר? לא ברור, אבל לתלמידים אין למי לפנות והדרך היחידה שלהם להשמיע קול היא להשבית את הלימודים.
השביתה היא לא הבעיה
כפי שהמצב נראה כרגע, שרשרת המחאות הזו עלולה ללכת ולהחריף, ויחד עמה מוטמע המסר שרק מי שצועק מקבל. מה הפלא שהתלמידים למדו שהם יכולים לקצר תהליכים ולצאת לשביתה מיידית, בלי התראות מיותרות (מבחינתם)? הבעיה בעיניי גדולה יותר מאשר שביתה בת יומיים או שלושה. הבעיה היא דרך ההתנהלות, שהולכת ומקצינה. הגיע הזמן שמישהו במשרד החינוך יתעשת וימצא פתרון לבעיות הקיימות, או לפני עוד קודם לכן – יטמיע דרכי הידברות ראויות בין ארגוני המורים למשרד ולתלמידים, כדי שכולם סביבנו יפסיקו “לצעוק” ואולי נצליח לחסוך את הפיצוץ הבא!
ובקשר לבת שלי? בסופו של דבר היא הגיעה הביתה, ובעוד אני מתלבטת מה לומר לה היא כבר קיבלה החלטה. היא ניגשת למבחן, ואחריו היא תשוב הביתה. כי גם לה ברור כיצד העולם עובד, ובעיקר ברור לה כי רגע אחרי שכולם יסיימו לצעוק – מה שיישאר בסופו של דבר הוא הציונים שלה.
המחאה הקודמת (מצד ההורים): מחאת הסרדינים. האם הייתה נחוצה?
דעות: עיצומי המורים סביב הטיולים – בעד ונגד
קולם של תלמידים: מה הם רוצים? ממצאים של מכון מופ”ת יספקו לכם תשובות
