ד”ר קאליר סבור כי מלבד עוד כמה ימי חופשה רגע לפני החופש הגדול, המאבק להקטנת מספר התלמידים בכיתה לא הניב דבר. “האם 32 הוא מספר קסם?”, הוא שואל. ובעיקר מנסה להאיר את עינינו לעובדה שטיפול קוסמטי שטחי אינו יכול להחליף את טיפול השורש הנחוץ כל כך במערכת. הקשיבו לו!
בשבוע שעבר, רגע לפני שתלמידי ישראל יצאו לחופש הגדול, התקיימה במערכת החינוך שביתה שלוותה בקול זעקתם של הורים ואנשי מקצוע. הדרישה – להקטין את הצפיפות בכיתות באמצעות הפחתת מספר התלמידים בכיתה מ-40 ל-32. ראשית, ההשבתה והזעקה לא יועילו במאומה, מלבד כמה ימי חופש נוספים לתלמידים. שנית, מערכת החינוך שלנו אכן בבוץ וצריך לחלץ אותה משם, אך זו בוודאי אינה הדרך.
איני רוצה למנות את כלל הכשלים במערכת החינוך, רבים עושים זאת טוב ממני. אצביע רק על “בעיית השורש” – הבעיה המוגדרת בכלי החשיבה של תורת האילוצים כבעיית יסוד, שפתרונה יביא לפתרון או מזעור הבעיות האחרות. הצפיפות בכיתות? בניגוד למה שרבים חושבים זו אינה “בעיית השורש”, ולכן הטיפול בה לא יביא לשינוי ההכרחי בחינוך ילדינו.
מדוע המחאה הזו מיותרת?
לפי “כלכליסט” ומקורות נוספים, כולם גלויים באינטרנט, תקציב משרד החינוך בשנת 2014 עמד על כ-44 מיליארד שקלים – פי שניים כמעט מהתקציב בשנת 2012. המשמעות של הקטנת מספר התלמידים בכיתה בכעשרים אחוזים (מ-40 ל-32) כרוכה בהוספת כיתות והוספת מורים, עלות שיכולה להגיע לשמונה עד עשרה מיליארד שקלים. איני מאמין שממשלה כזו או אחרת יכולה להוסיף סכומים כאלה לתקציב שלה באופן שוטף, בייחוד במציאות שבה שרים מתחלפים חדשות לבקרים וכל שר ‘מושך לכיוון שלו’.
עניין אחר הוא המספר שקבעו לעצמם מובילי המחאה. האם 32 הוא מספר הקסם שיגרום לכל כיתה לתפקד טוב יותר? ואולי דווקא 30? הרי די בתלמיד אחד (שמבחינת המורים “שכח לקחת ריטלין”) כדי לשבש יום לימודים של כיתה שלמה. ומה על התרבות של “לשגע את המורים” – תרבות שדורות שלמים גדלו עליה ומוטמעת היטב בסרטים, במערכונים ובספרים?
לבסוף יש להכיר בכך שהחינוך הממוסד (בית הספר, המכללה ואפילו האוניברסיטה), שהחזיק בעבר במונופול על הידע והלמידה, איבד את עיקר כוחו בעקבות מהפיכת המחשוב והתקשורת האלקטרונית. ניתן להקביל זאת לאבדן כוחה של הכנסייה בעקבות המצאת הדפוס, ואף לקריסת אימפריות שלא השכילו להפנים כראוי את השינויים התרבותיים והסביבתיים. אפשר די בקלות לחשב כמה עולה התלות הזו בידע חסר תועלת – ידע שנמדד בתארים ובציונים. המספרים מדהימים ומסתכמים במיליארדים, שאותם נוכל לחסוך לטובת דברים אחרים. אם נשתמש בשפת הכלכלנים, נוכל להגיד שהמערכת עובדת בתפוקה שולית פוחתת, בזמן שכולם עוסקים בחיפוש אשמים. גם ההורים המשתתפים במחאת הסרדינים.
מהי בעיית השורש במערכת החינוך?
השכלה היא דבר חשוב, אך התבונה חשובה ממנה, והחוכמה עוד יותר. והראשונה אינה מבטיחה את האחרונה. נראה, אם כן, כי שלל תארים וציונים אינם המטרה הנכונה. וכבר ידוע לכולנו כי המשאב העיקרי שלנו – המוח היהודי, המחדש, יוזם ופורץ גבולות – נודד או בורח, בחיפושיו אחר שדות מרעה ירוקים יותר שיאפשרו לו למצות את כישוריו.
כאשר ישנם אתגרים ומטרות ברורות, המעוררים למחשבה, ליוזמה ולפעילות, הלימוד יעיל והתוצאות מרשימות. דוגמה נהדרת לכך היא הדרך שבה למדו אבותינו, הדרך התלמודית / סוקרטית, שבה נהוג לשאול שאלות ולאפשר לתלמידים להגיע לתשובות בכוחות עצמם. מחז”ל למדנו “חנוך לנער על פי דרכו”, והיה זה ווינסטון צ’רציל שאמר: “אני אוהב ללמוד – אבל שונא כשמלמדים אותי”. המסקנה היא אחת – המטרה שלנו צריכה להיות “לומד עצמאי”, והכוונה היא לתלמיד בעל יכולות חשיבה משלו, חשיבה שתעורר בו את הרצון ליזום, ליצור, לפתח, לגלות, לנסות ולפרוץ לעולמות חדשים.
כעת נשאלת השאלה איך עושים את זה. איך נותנים לחסרי הידע להגיע לידע בכוחות עצמם, בלי שנספק להם אותו טחון ולעוס – כפי שנהוג כיום?, ואיך ממשיכים משם לתבונה ולחוכמה על אף האילוצים התקציביים והתרבותיים שבתוכם פועלת המערכת?.
כדי לעשות את השינוי הרצוי עלינו להיעזר ב”כלי חשיבה” שהוכיחו את יעילותם. כאלו נמצאים בתורת האילוצים – תורה שפותחה בישראל על ידי ד”ר אליהו גולדרט ז”ל. תורת האילוצים, שציינתי בתחילת הטור, מבוססת על גישה מאתגרת, המנצלת חשיבה לוגית להגדרה ולפתרון בעיות בתחומים שונים. התורה הוכיחה את עצמה זה מכבר, והיא מקובלת בחברות ענק עולמיות, כגון: אינטל, איי.בי.אם, בואינג ונאס”א.
הדרך לפתרון: מכלי חשיבה לשילוב תחומי דעת
השילוב של כלי החשיבה הללו בלמידה הוא צעד ראשון והכרחי לשינוי. הצעד הבא הוא לשלב תחומי דעת שונים עם פעילויות והתנסויות מעשיות (מה שמכונה בשפת המתמטיקה “כינוס איברים”). אם “תמונה שווה אלף מילים”, התנסות שווה אלף תמונות. המדעים – דרך התגליות וההמצאות – הם עמוד השדרה לכך. זאת כיוון שהם אלה שגרמו, גורמים ויגרמו לשינויים ולמהפכות החברתיות והכלכליות. יתרה מזו, המדעים מספקים כר נרחב לניסויים והתנסויות. אולם לצורך כך יש להיפטר מתפיסות שגויות ומרתיעות, שמתייחסות לתחום המדעים כשלל נוסחאות המובנות רק ליודעי ח”ן ושכדי ללמדם (להבדיל מללמוד) נחוצים מעבדות וציוד יקר. לכן אני מבקש קודם כול להזכיר לכולנו את יצחק ניוטון, מאבות הפיזיקה הקלסית, שהסתפק ב”תפוח ועץ”. ויש עוד אין ספור דוגמאות לכך שאפשר ללמוד וללמד באמצעים פשוטים מאוד.
ועוד הערה אחרונה לסיום – על כולנו לזכור כי התלמיד שוהה בבית הספר רק חלק קטן מהזמן, וכי ישנם גורמים רבים אחרים שאפשר וכדאי מאוד לשלב בתהליך הלמידה. ההורים והסבים יכולים וצריכים להירתם לעניין – צריך רק לתת להם את הכלים לשם כך. והכלים הללו פשוטים וזמינים מאוד.
כל מי שסבור כמוני כי הגיעה העת לאפשר חדירת “אוויר צח” של חשיבה רעננה לחינוך הישראלי, מוזמן להצטרף אליי במשימה ראויה זו באמצעות הדוא”ל [email protected]
הכותב הוא דוקטור בכימה אורגנית וביופיזיקה, מפתח תכניות ייחודיות ללימודי מדעים, מדריך בתכניות מחוננים ומאותרים. לדבריו, “עושה זאת ללא מעבדות וללא ציוד מיוחד. כמו ניוטון – רק תפוח ועץ”
לומדים ולומדים ולומדים, אך לא מגיעם לשום מקום
אתם קבעתם: תחנות בדרך למערכת חינוך אידיאלית
מחאת המכנסונים: כן, גם כזה דבר היה לנו כאן!
