מאת אלדר חבושה. 06.01.16
שייך לקטגוריית הדרכת הורים, הפצעת, מאמרים, עמוד הבית מיוחד

Lord of the Flies at whatsup. shutterstock

 

אם תשבו לקרוא שוב את “בעל זבוב” – הקלאסיקה של ויליאם גולדינג – לא תוכלו להימנע מלעשות את הקישור: קבוצות וירטואליות סגורות בווטסאפ או בפייסבוק מזמנות מציאות מרושעת שאף אחד מההורים לא היה רוצה שהילד שלו יימצא בה. למה זה קורה, ומה עלינו לעשות אם הילד נקלע למעגל אימים שכזה?

 

יוצאים מזה

צעדים בדרך לפרוץ את מעגל הפגיעה בילד

דיאלוג ותחושת ביטחון – יש לפתוח ככל הניתן את הדיאלוג עם הילד לגבי החוויות החברתיות שלו בבית הספר וברשת. הידיעה שהוא אינו לגמרי לבד, גם במרחב הווירטואלי, חשובה לביטחונו האישי.
מעקב רציף – אם הילד צעיר יחסית יש בהחלט מקום לעקוב בצורה קבועה אחר ההתרחשויות החברתיות שלו ברשת.
ערנות – יש לשים לב לשינויים במצב הרוח ובפעילות החברתית של הילד, ולנסות להבין אם יש להם סיבה שאינה נראית לעין.
עירוב צוות ביה”ס / ההורים – אם תעורר חשד למקרה של פגיעה חברתית בקרב ילדכם, בין אם הוא הקורבן או המקרבן, מומלץ לערב את צוות בית הספר / ההורים.
פנייה לעזרה מקצועית במידת הצורך – אם הורים מרגישים שנחוצה להם עזרה נוספת, מומלץ לפנות לפסיכולוגים המתמחים בהתמודדות עם קשיים חברתיים בכלל ובטיפול קבוצתי בפרט.

“הסיפור התחיל מילד אחד, מהמקובלים בשכבה, שהסתכסך עם הבן שלי וסחף אחריו חברים”, סיפרה לי טלי (שם בדוי), אמא לנער בן 14 שהגיע לטיפול קבוצתי בשל קשיים חברתיים. “בכל פעם שהילד שלי כתב משהו בווטסאפ או העלה תמונה, היו יורדים עליו או כותבים לו לשתוק. כשהילד הזה התחיל להעליב אותו, הילדים האחרים לא רק שלא הגנו על הילד שלי אלא גם כתבו ‘חחחחח’, ובעצם כך לעגו לו'”. בשלב מסוים הם גם תמיד היו מצטרפים ומטיחים עלבונות בעצמם. ביניהם היו כאלה שהוא הגדיר כחברים מהכיתה. הוא היה מספר שבכיתה הם מתנהגים אליו כרגיל, כאילו הם חברים, אבל בקבוצה הם הופכים לאנשים אחרים. אבל לאט לאט זה הלך והידרדר. העלבונות יצאו מגבולות הוואטסאפ והתפשטו גם למסדרונות בית הספר. אולי כי הם ראו שהוא אינו מגן על עצמו ואינו מנסה להחזיר. בסוף לא הייתה ברירה, העברנו אותו כיתה”.
הסיפור הכואב הזה, הנשמע מפי אמא לנער, הוא סיפור שכיח. שוב ושוב אנחנו חוזרים ושומעים אותו, בגרסאות שונות כמובן, במפגשים עם הורים לילדים הסובלים מקשיים חברתיים. למה זה קורה, ומה אפשר לעשות?

מרחב כמוס, מוסתר ומסוכן

קושי חברתי הוא אינו דבר חדש, גם לא נידוי חברתי או חרם, אך בשנים האחרונות מורגשת עלייה חדה בכמות הדיווחים על עוולות ופגיעות יומיומיות מצד קבוצת השווים (בני אותו הגיל). העוצמה והתדירות של גילויי התוקפנות הללו עולות לאין שיעור בקבוצות חברתיות במרחבים דיגיטליים / וירטואליים (וואטסאפ, פייסבוק וכו’), שבהם מבלים הילדים חלק ניכר מזמנם. אחת הסיבות לכך היא שהקבוצות החברתיות ברשת מתקיימות במרחב כמוס, מוסתר ומוגן מפני התערבויות והשפעות חיצוניות. כל אחד מחברי הקבוצה מרגיש שהוא נמצא ב”שטח” הפועל לפי חוקים ונורמות שהקבוצה עצמה, ורק היא, קובעת. עקב כך, אם מתפתח בקבוצה שיח תוקפני ואלים כלפי אחד או יותר מחבריה – לרוב לא יהיה מי שיעצור זאת.
המחקר בפסיכולוגיה חברתית בחן לאורך שנים את השפעת הקבוצה על התפיסה וההתנהגות של היחיד. ממצא שחזר פעמים רבות הוא שהקבוצה סוחפת את היחיד, ולעתים אף “מוחקת” (זמנית) את עולם הערכים והנורמות שעמם הוא מגיע לקבוצה. השפעה זו נובעת בין היתר משאיפתו החזקה של היחיד לתחושת שייכות וקבלה. לפי היררכיית הצרכים האנושיים שתבע הפסיכולוג אברהם מאסלו, מיד לאחר מילוי צרכים פיזיולוגיים בסיסיים (חמצן, מזון וכדומה) ותחושת ביטחון פיזי (שלום הגוף), מופיע הצורך בתחושת שייכות וקבלה חברתית. נראה כי המרדף אחר צורך בסיסי וראשוני זה עלול לגרום לאדם להתנהג ולהתבטא בדרכים בלתי שגרתיות, אם הוא מאמין שאלו יקדמו אותו במילוי הצורך. ילדים ובני נוער, שהתגבשותם העצמית עדיין בשלבים הראשונים, רודפים ביתר שאת אחר אישורים וקבלה קבוצתית.

 “אפקט לוציפר” ברשת החברתית

התפתחותן של נורמות קבוצתיות החריגות ביחס לנורמות תרבותיות של החברה כולה, מתרחשות בעיקר במצבים שבהם הקבוצה וחבריה מייצרים מרחב ללא מנגנוני אכיפה וללא מוסדות השומרים עליה ומגוננים מפני פגיעות ועוולות. עלילת הספר “בעל זבוב”, מאת הסופר זוכה פרס נובל לספרות ויליאם גולדינג, מתארת את התהליכים האישיים והבינאישיים שעוברת קבוצה של נערי כנסייה (המייצגים כביכול “טוהר ותמימות”), שמצאו עצמם על אי בודד – אדונים לעצמם. אכזריות ותוקפנות הופכות במהרה לשם המשחק בקרב רבים בקבוצה, בין היתר בשל הנהגתו של נער “רע”. לפי גולדינג, בתנאים סביבתיים מסוימים רובנו עלולים להפוך להיות “רעים ואכזריים” כלפי אחרים. הפסיכולוג פיליפ זימברדו בחן טענה זו באמצעות מחקרים רבים, ואת מסקנתו ניתן לסכם במונח “אפקט לוציפר” – ומשמעותו היא שאנשים אינם נולדים טובים או רעים, אלא השפעות סביבתיות הן הקובעות את “מידת הרוע” הבאה לידי ביטוי אצל “אנשים טובים”.
הנה הטריילר לסרט שנעשה על מחקרו המפורסם

איך כל זה קשור אלינו ולסיפור של טלי בתחילת הכתבה? בקבוצות חברתיות רבות ברשת מתקיימים רבים מהתנאים הסביבתיים המאפשרים גילויי תוקפנות ובריונות לא מווסתים. קבוצות אלה פועלות כידוע במרחב סגור, חסין מפני מבט או התערבות מצד מבוגרים. במצב כזה, הילד המותקף מוצא עצמו פעמים רבות בודד במערכה, ולא תמיד הוא יודע למי וכיצד לפנות לעזרה. לתחושות העלבון והפגיעה מתווספת לעתים גם תחושת בושה, המונעת ממנו לשתף אחרים במצוקתו. חשוב לזכור כי הצורך בקבלה ושייכות ממשיך להפעיל אותו, בייחוד כשהוא צעיר יותר, גם כאשר הוא מקבל בעיקר את ההפך. לכן, לא פעם ילדים ונערים עושים מאמצים כבירים כדי להכחיש ולהתעלם מהפגיעה הרגשית שהם חווים מבני גילם. פעמים רבות הם יעדיפו שלא לדווח על כך לגורם חיצוני, ואף לא “לדווח לעצמם” על עוצמת הפגיעה שהם חווים. תחושה זו דומה לתחושה של אנשים הסובלים מאלימות פיזית מצד הקרובים להם – תחושה קיומית של “אין לאן ללכת”, המאפשרת לפגיעה להימשך.

יציאה אל “מרחב מוגן”

במקרים רבים ניתן לזהות מרכיבים המגבירים את הסבירות לכך שהילד ייפגע במהלך אינטראקציות קבוצתיות – ברשת ומחוצה לה. ראשית, יש להתייחס להתנהלות של הילד ולאופי האינטראקציות שהוא מקיים עם סביבתו החברתית בשני המרחבים, הפיזי והווירטואלי. פעמים רבות הורה/מורה/מדריך בהחלט יכולים לספק מענה לשאלות האלה, אולם אם הזמן החולף והחוויות השליליות נשארות – יש לשקול פנייה לעזרה מקצועית. כאשר מזהים שהקושי בולט הוא במיוחד בתחום החברתי (כלומר באינטראקציה עם קבוצת השווים), כדאי לשקול טיפול קבוצתי המתמקד בכך. היתרון טמון בכך שקבוצה כזו מדמה את “העולם החיצוני” ומאפשרת לילד להתנסות במגוון רחב של חוויות רגשיות וחברתיות, אך בתוך מרחב מוגן ובטוח שבו הוא יכול להתנסות, “לטעות” וללמוד מהטעויות. טיפול קבוצתי מאפשר לילד ולמטפליו להיות נוכחים יחד במהלך אינטראקציות חברתיות שהוא מייצר, ולהבין כיצד ניתן לשפר את ההתנהלות החברתית. לעתים קרובות, טיפול המתמקד ב”כאן ועכשיו” בתוך חדר הטיפולים עוזר לילד לפתח מודעות חדשה כלפי התנהלותו החברתית, ולהצליח לפתח מערכות יחסים מספקות וחיוביות יותר גם מחוץ ל”חדר הטיפולים”.

 

הכותב הוא פסיכולוג בהתמחות קלינית, מטפל קבוצתי ב“חברים” – מכון טיפולי המעניק טיפול קבוצתי לשיפור כישורים חברתיים של ילדים ובני נוער. הטיפול משלב פגישות הדרכה עם ההורים, ובמידת הצורך גם עם הצוות החינוכי