מאת שלי גפן.
שייך לקטגוריית ילדים ותקשורת, מאמרים, עמוד הבית מיוחד

virtual apology. shutterstock

ביקשתם סליחה מאלוהים, התנצלתם בפני בן הזוג והילדים (סיכוי גבוה שעשיתם זאת בווטסאפ או בפייס), ורק סליחה אחת שכחתם לבקש! סליחה על כך שהנחתם למסכים להשתלט לכם על החיים, לעתים תוך פגיעה במכרים או סתם ניתוק קשרים. בשנה הבאה נעשה את זה אחרת

 

ראש השנה מאחורינו. כבר איחלנו שנה טובה לכו-לם, אך עדיין לא סיימנו לבקש סליחות. רגע לפני שמסתיימים עשרת הימים של חשבון הנפש, שבהם אנחנו מתנצלים בפני כל מי שאולי נפגע מאתנו, חשוב שלא נפסח על אחת הסליחות החשובות של העשור הזה. והסליחה הזו – אסור שתהיה וירטואלית.
כולנו צרכנים מסיביים של המסכים ועושים בהם שימושים רבים בתקשורת הבינאישית. כולנו מעבירים ומקבלים מאות מסרים מדי יום, שומרים על קשר עם חברים באמצעות הווטסאפ או הפייסבוק או הודעות הטקסט, וכמובן עובדים מכל מקום ובכל זמן – בזכות ובגלל המסכים. חלק מאתנו כבר מודע לתלות ולהתמכרות שפיתחנו ולהכרח לעצור מדי פעם ולהציב גבולות, כדי שהמסכים לא ישתלטו על כל פיסה טובה בחיינו. אבל רובנו הגדול פועל על אוטומט. מתקשר עם הסביבה שלו על אוטומט. אפילו מתנצל על אוטומט. בפייסבוק, בווטסאפ, בסמס. מזל שהגיע יום הכיפורים ואפשר לעצור ולעשות חשבון נפש לפני שעושים “שלח”.

קורה במשפחות הכי טובות

בואו נחשוב באילו מצבים במהלך השנה האחרונה המסכים הפריעו לקשר שלנו עם אחרים במקום לחזק או לשמר אותו; כמה פעמים העדפנו להחליף מפגש אמיתי ואישי עם חבר או קרוב משפחה בהודעה שטחית?; מתי לאחרונה נפגשנו או שוחחנו ישירות עם מכר קרוב שחגג יום הולדת ולא הסתפקנו בשליחת הודעת טקסט או ברכה קצרה בפייס?; כמה פעמים קרה לנו ששלחנו הודעה פוגענית – בין אם במכוון בין אם לא – לאדם מוכר?; כמה פעמים שלחנו הודעה סתמית שלא הובנה כראוי ויצרה אווירת מתח (או ריב של ממש) בינינו לבין אדם קרוב?; מתי בפעם האחרונה ‘סיננו’ אדם מסוים וניתקנו איתו קשר באופן חד צדדי וללא הסבר ראוי?; זה קורה לכולם, אם עניתם בשלילה על כל הסעיפים קראו שוב. כנראה פספסתם משהו.
כי כדי להימנע מהמקרים שתוארו כאן כולנו צריכים להתאמץ. להשתדל לצאת מהאוטומט, להאט את הקצב, לחשוב לפני שהאצבע לוחצת – למרות שאין זמן, למרות שאנחנו בדיוק עם הילדים, למרות שאנחנו מוצפים לפעמים במסרים כתובים ומאבדים את הריכוז. אז השנה אין מנוס, נהיה חייבים להתנצל. אבל יש כמה הרגלים שכדאי לנו לאמץ במהלך השנה הקרובה כדי שלא נצטרך לבקש סליחה ובאותה נשימה להאשים את המסכים.

5 צעדים למזעור סליחות בגין המסכים

1. בקשו סליחה מחוץ לגבולות המסכים. הסתכלו לאדם שנפגע מכם בעיניים ובקשו ממנו סליחה, בין אם הפגיעה בו הייתה מכוונת בין אם לא. כוונה אמיתית שווה יותר מכל מילה כתובה על מסך.
2. התנהלו בחכמה וברגישות בקבוצות שלכם ברשתות החברתיות. הגדירו את אופני השימוש ואת ההגדרות של מעגלי החברים שלכם כך שישקפו את מידת הקירבה ביניכם ואת היכולת שלכם להעביר להם מידע, לשתפם ולקיים איתם קשר בהתאם לבחירתכם. עשו אבחנה בין מכרים ברמות קירבה שונות, והתאימו את מהות הקשר לאופן התקשורת ביניכם. הימנעו מהצטרפות לקבוצות הנבנות לשם פגיעה באחרים והובילו שיח חיובי ומכבד ברשת.
3. השתמשו במסכים לצורך מילוי צרכים במצבי אין ברירה ולא כאמצעי תקשורת עיקרי. דעו למצוא פעילויות ומצבים של קשר המתקיימים ללא המסכים, שלטו אתם בהם ואל תאפשרו להם לשלוט בכם ובקשרים שלכם עם הסביבה.
4. הימנעו משליחת הודעות שעלולות לפגוע באחרים (מוכרים וזרים כאחד). הביעו את דעתכם באופן מכבד וללא פגיעה באחר או בדעותיו, גם אם הן שונות משלכם. חשבו על כל מילה או תמונה שאתם שולחים וזכרו שמה שעלה לרשת לעולם לא יוכל להימחק או להעלם.
5. שמרו על קשר אמיתי עם משפחה וחברים ללא שימוש במסכים. דעו להבחין בין מצבים שמתאימים לקשר דרך המסך לבין מצבים שמתאימים למפגש ישיר ואמיתי (עצה זו נכונה גם לעבודה ועסקים). צלצלו או היפגשו עם חבר שחוגג יומולדת. אין כמו קשר אישי וישיר.

המסכים נועדו לעזור לנו למלא צרכים באופן מהיר ויעיל יותר, אך אסור לנו לאפשר להם להחליף קשר אמיתי, רגשות וחוויות. יום הכיפורים זה הזמן להרים את הראש מהמסך (מוטב לכבות אותו ולהכניס למגירה), להסתכל לאחרים בעיניים, לתת יד ולהושיט עזרה עם כוונה אמיתית ומלאה. זה הזמן להודות על טעויות העבר ולצעוד לעבר עתיד חיובי ומוצלח יותר, שבו כולנו נדע לצרוך את המסכים באופן נבון ונכון ללא פגיעה באחרים ולצד קשר אמיתי וישיר.
שנה טובה וגמר חתימה טובה לכל עם ישראל!!!

הכותבת היא חוקרת, מרצה ומנחה הורים בתחום התקשורת, שכתבה דוקטורט בתחום התקשורת והמשפחה. לשאלות, הערות והארות בנושא ילדים ותקשורת ניתן לפנות לשלי בעמוד הפייסבוק

בין חשבון נפש לחשבון הבנק

עשרת הדברות לגיטריסט השאפתן 

אבדן הילדות – פעם הייתה ילדות, ואז הגיעה התקשורת