מאת שרה שלום.
שייך לקטגוריית בלוגים, סבתא למתבגרת

 

היא קובעת להיפגש עם חברות אחרי הסדר, ומי תסיע? סבתא

“סבתא, את תוכלי להסיע אותי אחרי ליל הסדר אל דנה?”,
“להסיע אותך בליל הסדר אל חברה?!”, אני נדהמת בתגובה.
“כן”.
“ההורים מרשים לך?”
“אני חושבת שכן. עוד לא שאלתי. למה, מה הבעיה?”
“ליל הסדר הוא חג משפחתי, הוא לא חג של חברים וחברות!”
“למה?”, היא מגחכת ונועצת בי מבט משועשע.
“מה זה למה? כי…כי את ליל הסדר עושים במסגרת המשפחה עם אבא ואמא ודודים ודודות ובני דודים ובנות דודות ו…”
“ועם סבא וסבתא”, היא מוסיפה בחיוך.
“נכון ועם סבא וסבתא. קוראים יחד את ההגדה ואוכלים יחד ומדברים, צוחקים, מרגישים חגיגיות משפחתית, מרגישים שייכות משפחתית”.
“סבתא, אני אהיה עם המשפחה בליל הסדר”, היא קוטעת את פרץ המשפחתיות שלי בקוצר רוח, “אני מדברת על אחר כך”.
“מתי אחר כך?”
“אחרי ליל הסדר, הרי אנחנו נסיים את הסדר בערך בתשע מקסימום עשר. ואני קבעתי עם החברות להיפגש בעשר וחצי”.

“מי אמר שאסור להיפגש עם חברות בליל הסדר?”

היא צודקת, נכדתי הבכורה, בשעה תשע הנכדים הצעירים שלי יהיו גמורים. במקרה הטוב הם יתנמנמו על שולחן החג, ובמקרה הפחות טוב יתחילו להתקרצץ ולנג’ס כל אחד לשיטתו לפי מערכת היחסים שלו עם הוריו. והוריו, כלומר ילדיי, ירימו עוגן ויפליגו אל בתיהם, ואל השקט המבורך של אחרי הסערה”.
“אז מה, כבר קבעתן?”
“כן”,
“אצל דנה?”
“כן”.
“ההורים של החברות שלך לא מתנגדים?”
“לא משהו ששמעתי עליו”, היא אומרת, מורידה מבטה אל הסמרטפון שבידה ומחזירה אותו אלי. “סבתא, מי אמר שאסור להיפגש עם חברות בליל הסדר?”.

נכון. מי אמר? אני מפליגה בזיכרונותיי אל ילדותי, אף אחד לא אמר. אבל היה ברור שליל הסדר הוא ערב שמוקדש למשפחה, ולא נפגשים בו עם חברים. ברור כשמש שזרחה בצהרי היום שלמחרת על שולחן החג המשפחתי אף הוא.
אני חושבת לעצמי שגם אם הייתי רוצה מאוד להיפגש בליל הסדר עם חברה לא הייתי מעזה ללכת לבד ב”לילה הזה , הלילה הזה”, ברחובות תל אביב של אז. אמנם מן החלונות המוארים של הבתים שסביבנו נישאו קולות של אורחים ומארחים, קריאת הגדה ושירה ושקשוק כלי אוכל, כל משפחה בקצב שלה. אבל הרחוב שהשתרע בין הבתים היה ריק, חשוך ומפחיד.
ומה לגבי בקשת הסעה מבן משפחה? חלומות באספמיה! למי הייתה אז מכונית פרטית?! לא להורים, לא לדודים, ובטח שגם לא נמצאה אז סבתא עם גלגלים… וחוץ מזה, עם איזו חברה יכולתי להיפגש? מי האמיצה שהייתה מעזה לומר להורים שהיא מעדיפה לוותר על המשך הערב בחברת המשפחה לטובת פגישה עם חברות? מי? בטח שלא אני!

“אם ההורים מרשים אסיע אותך”, אני מבטיחה לנכדתי.
“יש!”, היא קוראת בקול גדול ונותנת לי נשיקה.
עכשיו השאלה היא האם יהיה לי כוח להסיע אותה אחרי הסדר…על זה בכלל לא חשבתי!

ומה אתן אומרות, סבתות? אשמח לקרוא את תגובותיכן (גם סבים יכולים) 

לפוסט הקודם של סבתא שרה: רצח רבין

איך נרענן את עיצוב הבית בהוצאה מינימלית?

בקצב היוגה: כל הסיבות לעשות יוגה בגיל ההתבגרות