כשהמוחצנות הפכה לערך מוביל חברתית וכלכלית, המופנמים שביננו הפכו לשונים ולעיתים אף נחותים. לעיתים אפילו נוטים לבלבל בינם לבין הביישנים. למעשה, אין קשר בין השניים ואם ילדינו מופנמים, כדאי להסתכל על כך באהדה
כמה פעמים הסתכלנו על אחד מילדנו בדאגה וחשבנו מה יהיה אתם? הם כל כך מופנמים וביישנים, איך הם יסתדרו בעולם המוחצן הזה?
בספרה המרתק ושובר הסטריאוטיפים “שקט”, סוזן קיין, סופרת ועורכת דין אמריקאית שהרצאת ה”טד” שלה זכתה למליוני כניסות, מפריכה מיתוסים ומסייעת לעשות סדר בתופעה של ביישנות ומופנמות בחברה המערבית.
נתחיל בנתונים: בין 30%-50% מהאוכלוסייה הם אנשים מופנמים. מפתיע נכון? נראה כי העולם מוצף אך ורק בילדים/ בני נוער/ מבוגרים מוחצנים. אלה שמדברים בקול, מלאי ביטחון עצמי, מובילים חברתית, באים לידי ביטוי ברשתות החברתיות ובאופן כללי – מצליחים בחיים. כלומר, המופנמים חיים כיום בחברה שבה הם נתפסים כשונים ואף נחותים.
לפתע נולד צורך באנשים קולניים
ילדים בבתי הספר לומדים שיעורי דיבייט קולניים. נדרשים לעבודת צוות, ונחשבים ל”מוזרים” כאשר הם מעדיפים לשבת בהפסקה לקרוא ספר ולא לרוץ בחצר . כמטפלת בילדים המתקשים במיומנויות חברתיות מגיעים אלי פעמים רבות הורים המוטרדים מכך ש”אין לילד ולילדה מספיק חברים” או “הם מעדיפים להישאר בבית בעיסוקיהם במקום להיפגש”, ומוסיפים תהייה איך הם יצליחו בחיים עם התנהגות כזו.
בספרה המרתק סוזן קיין מסבירה שעד לפני כמאה שנה התכונות של אנשים מופנמים נחשבו בחברה כתכונות מובילות ומוערכות: רצינות, העמקה, אחריות, יסודיות ורגישות רבה. אך בשנות העשרים של המאה הקודמת, בעקבות המהפכה התעשייתית והמעבר המאסיבי מהכפרים לערים, התעורר צורך באנשים “חדשים” אלה שיודעים למכור ולשווק. להיות חברותיים וידידותיים בכל מחיר, קולניים כדי שישמעו וישימו אליהם לב. התפיסה החברתית השתנתה במהרה – מרצינות ואחריות, תכונות שפעמים רבות מאפיינות את המופנמים, התכונות המוערכות הפכו להיות מוחצנות על כל התנהגויותיה ומופעיה.
התפיסה החברתית השתנתה והגדירה מחדש מה רצוי על פי דרישה כלכלית. במהרה יצאו ספרי עזרה עצמית “איך לדאוג שיאהבו אותך בששים שניות”. מנטורים וקואוצ’רים הדריכו איך להשיג תוצאות מהירות בעולם שבו הכול אפשרי. המופנמים נשלחים פעמים רבות לטיפול, קבוצות חברתיות מוקמות תחת כל עץ רענן. המופנמים מקבלים מסרים שלהיות בודד או מופנם זו התנהגות מוזרה, באופן ישיר או עקיף מועברת אליהם תפיסה שהם לא בסדר.
מופנמים זקוקים לפחות גירויים חברתיים
טעות נוספת היא הבלבול בין מופנמות וביישנות – ביישנות היא תופעה של רצון לביטוי חברתי שלא בא לידי ביטוי, ולכן מלווה בסבל. אך מופנמות היא נטייה של תכונות אופי, טמפרמנט והעדפה אישית.
מופנמות היא הדרך שבה אנחנו מגיבים לשינויים. מופנמים מעדיפים סביבה שקטה ורגועה וזקוקים לפחות גירויים חברתיים. לעומת מוחצנים הזקוקים לגירויים רבים.
יצירתיות דורשת שקט
כדאי לזכור שכולנו “על הספקטרום” בין מופנמות למוחצנות. משתנים בהתאם לסביבה שלנו, לתחושות ולמרחבים שונים. אך כדאי לשים לב למסרים שאנו מעבירים לילדינו.
כסופרת ילדים ונוער אני יודעת כי הרעיונות הטובים ביותר מגיעים ברגעים שקטים, בהם אני מרוכזת בעצמי ובמחשבותיי. לאחר שיחה רגועה ועמוקה, ברגעים אלה המשמעות והיצירתיות לפתע צצות.
מחקרים המצוטטים בספר מוכיחים כי מופנמים הם אנשי צוות טובים ויעילים כאשר מאפשרים להם לקבל את התנאים הנכונים לכך: סביבה שקטה ורגועה וזמן לחשוב ולהעמיק. במקרים אלה הם יגיעו עם רעיונות יצירתיים ועמוקים. הם שקולים יותר ולכן חשוב שבכל צוות יהיו מופנמים, אך יש לדאוג לדרך שתאפשר להם ביטוי, שכן פעמים רבות המוחצנים משתלטים על השיח. הם ממהרים להשיג תוצאות דבר שלעתים בא על חשבון זהירות ותהליכים ארוכי טווח.
כשהדבר מגיע לילדנו, יש להכיר בעובדה כי לכל אחד יש “טמפרמנט חברתי” וצרכים חברתיים ורגשיים שונים. לכל אחד סביבה שונה שבה הוא פורח. יש מי שפורח בשמש הקופחת, וזה שזקוק לצל. מומלץ לא לתייג אותם ולהעביר להם מסרים שליליים בנוגע לעצמם אלא לסייע בעדינות ולחפש פתרונות טיפוליים, כאשר הדבר מגיע ממצוקה ובקשה שלהם ולא מהצורך של ההורה או מביקורת של מערכת החינוך.
“אבל אני, אוהב להיות בבית עם התה והלימון והספרים הישנים. כן אני, אוהב להיות בבית עם אותה האהובה ועם אותם ההרגלים…”
אם אריק אינשטיין ז”ל , מופנם ידוע, אחד הזמרים האהובים המוערכים והמושמעים בארץ, אהב להיות בבית, אז גם להם מותר. אפשר להכין כוס תה טובה ולהתיישב לידם בשקט, וליהנות מחברתם.
הכותבת היא עובדת סוציאלית. סופרת ילדים ונוער שעוסקת במיומנויות חברתיות. ספרה האחרון “חשבתי שאנחנו חברות” עוסק בנושא חרם ודחייה חברתית יצא לאור בימים אלה, בעלת חברת “זהירים ברשת” להתערבויות חברתיות, מניעת חרם ושיימינג בבתי הספר
