נתק בין הורים לילדים בוגרים

 

מה עלול לגרום לריחוק בין מתבגרים להורים? האם זה צריך לעורר דאגה? ומתי הריחוק הזה עלול להחריף לנתק? על הסיבות, ההשלכות ודרכי המניעה במאמר שלפניכם.

בעידן הדיגיטלי, שבו המסכים שולטים בחיי היומיום שלנו והמדיה החברתית מעצבת את האינטראקציות שלנו, הניתוק בין הורים ובני נוער הפך לדאגה רווחת. למרות המגורים המשותפים תחת קורת גג, משפחות רבות מוצאות את עצמן מתרחקות, ונאבקות לגשר על הפער ההולך ומתרחב בין הדורות. ניתוק זה בא לידי ביטוי בצורות שונות, החל מקריסת תקשורת, דרך קונפליקטים בין הורים למתבגרים וערכים סותרים ועד לפערי דורות בהבנה ובאמפתיה. במאמר זה, אנו מתעמקים במורכבות של מערכת היחסים בין הורים למתבגרים בעולם המודרני, בוחנים את הסיבות השורשיות לניתוק ומציעים אסטרטגיות מעשיות לטיפוח הבנה, אמפתיה וחיבור בין הורים ובני נוער. 

הסיבות לכך שבני נוער מתבגרים לא מדברים עם הוריהם מורכבות ממכלול של השפעות וגורמים. הנתק הזה יכול לבוא לידי ביטוי מול הורה אחד, או מול שניהם, אך אין ספק, שבהתאם לחומרתו, גם הדינמיקה המשפחתית כולה עלולה להיות מושפעת במגוון דרכים.

למה ילדים מתבגרים לא מדברים עם הוריהם?

הסיבות לכך שבני נוער לרוב לא מדברים עם הוריהם מגוונות. אולם, יש להפריד בין מצב שבו הילדים לא משתפים את ההורים בחוויות או מצוקות לבין נתק מוחלט ודחייה של ההורים.

נבחן תחילה את הסיבות לכך שבני נוער עשויים להימנע מלשתף את הוריהם בחוויות או במצוקות שהם חווים:

1. הם לא רוצים להציף או להדאיג אתכם – בני נוער יכולים להיות מאוד אינטואיטיביים, אפילו כשנדמה שהם לא שמים לב, ויודעים מתי אתם עמוסים או מוצפים בעצמכם. הם לא רוצים להוסיף שום גורם נוסף שיעמיס עליכם, אז הם שומרים דברים בפנים ונמנעים מלשתף אתכם.
2. הם לא רוצים שתתקנו את זה – כשהילדים שלכם היו בבית הספר היסודי, אולי זה היה בסדר שתדברו עם המורה או ההורים של חבריהם, אבל עכשיו, כשהם בחטיבת הביניים או בתיכון, אין מצב! לא רק שהם חושבים שאתם לא יכולים לתקן את המצב, אלא שהם לא רוצים שתילחמו במקומם בקרבות שלהם.
3. הם לא רוצים שתכעסו – בני נוער יודעים איזה סוג של התנהגות לא תהיו מוכנים לקבל, והם לא רוצים להיות אלה שיגידו לכם שהם עשו משהו שלא תאהבו לשמוע או שלא תסכימו איתו.
4. אתם לא תבינו – זה הנתק האוניברסלי בין הורים ומתבגרים. נסו להיזכר איך הרגשתם אתם בגילם. רוב הסיכויים שתיזכרו, שגם אתם הרגשתם בדיוק כך.

מה אפשר לעשות בנדון?

יש מגוון פעולות ודרכים בהן תוכלו לפעול כדי לעודד את ילדיכם לשוחח איתכם ולשתף יותר. הנה העיקריות שבהן:

• טיפול עצמי – שמרו על עצמכם, ומצאו מבוגרים בחייכם לחלוק איתם את הלחץ שלכם כדי שבני הנוער שלכם לא יראו אותו ‘זולג’ מכם החוצה.

• הקשבה פעילה – לפעמים אנחנו צריכים מישהו שפשוט יהיה שם. לא כדי לתקן או לעשות משהו ספציפי, אלא רק לתת לנו להרגיש שדואגים לנו ותומכים בנו. יכול להיות שזה בדיוק מה שהמתבגרים שלכם זקוקים לו.
• לנשום – אל תשכחו, נשימה עמוקה או שתיים לפני שאתה מגיבים זה תמיד טוב.
• אמפתיה – נסו לגשר על פערים בהבנה. שימו את עצמכם בנעליהם של המתבגרים שלכם, וראו מדוע הם פעלו בדרך מסוימת.

 

להיות עם היד על הדופק – רגע לפני שהנתק מחריף

 

כעת, תארו לעצמכם תרחיש שבו מערכת יחסים הרמונית בין הורה לילד מתפרקת בהדרגה לרשת סבוכה של ניתוק וניכור. זה יכול לנבוע מכך שהילד מרגיש שהוא לא מובן ונחנק מציפיות הוריו, הפרעות תקשורת וערכים סותרים, קונפליקטים בלתי פתורים וצרכים רגשיים שלא נענו. התוצאה תהיה זהה – המצב הזה יוביל את הילד להסתגר ולסגת לתוך פקעת של סודיות ושתיקה. 

 

בשלב הזה חשוב במיוחד להיות מודעים לכך, שהריחוק גובר ומתעצם בין ההורה לילד, עד לכדי היווצרות הנתק ביניהם. הורים למתבגרים שדבקים במושגים מיושנים של סמכות ושליטה עלולים להחריף את הבעיה, מה שעלול להוביל את הילד עשוי לחפש מקלט בחברת חברים או קהילות מקוונות ואימות והבנה מחוץ לתא המשפחתי. 

 

לניתוק הזה שנוצר בין ההורים לילד עלולות להיות השלכות מרחיקות לכת, שיובילו לתחושות של בידוד, טינה וניכור בשני הצדדים. כדי לזהות מצב כזה בשלב מוקדם, ההורים חייבים להישאר מכוונים לשינויים עדינים בהתנהגות ילדם, כגון סודיות מוגברת, נסיגה, הסתגרות בחדר או שינויים במצב הרוח. אף על פי שאלו מאפיינים של גיל ההתבגרות, במצבי ניתוק וריחוק הם יחמירו, והורים עשויים להרגיש שהילד הודף אותם לחלוטין ולא מחפש שום אינטראקציה עימם.

 

מה אפשר לעשות בנדון?

פרט לכל הפעולות שציינו לעיל, במצב של נתק וניכור מצד הילד, חשוב במיוחד לטפח תקשורת פתוחה ואמפתית, ליצור מרחב בטוח ולא שיפוטי שבו המתבגר יוכל לבטא את עצמו, ולהקשיב באופן אקטיבי לדאגותיו ולנקודות המבט שלו.

חשוב להדגיש, שבכל מצב, חמור ככל שיהיה, יש נקודות אור ורגעים הרי גורל שיכולים להביא לשינוי. זה מצריך ערנות רבה, מודעות ורגישות מצד ההורים, שנדרשים כל הזמן לעבוד כדי לבנות אמון מחדש, לגשר על הפער ולהחזיר את ההרמוניה ליחסי הורה-ילד לפני שמערכת היחסים תתדרדר עוד יותר.

 

טיפים שיעזרו לכם לשמור על קשר עם בני הנוער שלכם (גם כשהם דוחפים אותך משם)

• התעניינו באינטרסים שלהם – לבני נוער יש תשוקה בוערת, התלהבות, דעות וידע. תנו להם להיות המורים שלכם ולשתף אתכם בחלק מהידע הזה. בקשו את דעותיהם ותפיסותיהם ובמקביל, היזהרו מלשפוט או לבקר אותם בגינם.
• שמרו על מסורות משפחתיות מסוימות – מצאו דרכים להחיות או להציל חלק מהמסורות שלכם באופן שלא יגביל את ההתפתחות החברתית של ילדיכם. יכול להיות שתידרשו להיות יצירתיים, אבל זה אתגר ששכרו שווה את המאמצים שלכם.
• אל תפחדו להגביל את זמן המסך בנוכחותכם (במיוחד ברכב) – נסיעות משותפות הן לעתים קרובות זמן מצוין לדיאלוג עם ילדים. האפשרות לשוחח מבלי להישיר מבט יכולה להוריד את הלחץ מהשיחה ולהקל עליה. אם המתבגרים שלכם עסוקים בטלפון שלהם, ברשתות החברתיות או בוואטסאפ, אתה מאבדים את ההזדמנות הזו ליצירת קשר באופן קליל ואגבי.
• הסירו את המשפט “למה עשית את זה?” מאוצר המילים שלכם – המציאות היא שכולנו עושים דברים שלא היינו צריכים לעשות או לומר, במיוחד בני נוער. לעתים רחוקות אתם עשויים לקבל תשובה פרודוקטיבית, אך ברוב המקרים השאלה הזו תגרום למתבגרים שלכם להרגיש שהם נשפטים, מה שיפחית את הרצון שלהם לשוחח עמכם.
• אל תנסו לתקן – בני הנוער שלכם אינם תינוקות חסרי אונים. כאשר אתם מתקנים להם בעיות, אתם שולחים את המסר שהם לא מסוגלים להתמודד עם דברים בעצמם. אתם גם מונעים מהם את ההזדמנות ללמוד פתרון קונפליקטים בגיל ההתבגרות, סובלנות לתסכול והסיפוק הכרוך בעשייה בעצמם.
• אל תמעיטו או תכחישו את הרגשות שלהם – לבני נוער אין את ניסיון החיים שיש לכם כמבוגרים. הפרידה הראשונה שלהם היא באמת סוף העולם. להגיד להם שזה לא עניין גדול או שהם לא צריכים להיות כל כך נסערים פשוט מעביר להם את המסר שאתם לא הבן אדם המתאים ללכת אליו עם הרגשות הגדולים שלהם, וזה ההפך ממה שאתם רוצים. נסו לשים את עצמכם בנעליים שלהם או להיזכר בחוויה דומה כשהייתם בני נוער, והגיבו באמפתיה. 

לסיום,

ריחוק בין מתבגרים להורים הוא תהליך טבעי שנוצר מסיבות שונות. אולם, כאשר הריחוק הזה מחמיר וקיים החשש לנתק בין הורים לילדים קיימות סכנות והשלכות מרחיקות לכת. על ידי נקיטת פעולות וגישה פרואקטיבית מצד ההורים ניתן לגשר על הפערים, לשקם את מערכת היחסים ולהביא לדינמיקה משפחתית פורה ומאחדת.