הילדים נשארים בבית אחרי גיל 20? צפו לקשיים לצד הזדמנויות
מחקר חדש שנערך בראשות ד”ר אסנת דור מהחוג לחינוך במכללת עמק יזרעאל בוחן את חוויית ההורות בזמן שהילדים, בגילאי 30-20 (שלב הבגרות הצעירה), עדיין מתגוררים בבית. המחקר כלל ראיונות עומק חצי מובנים עם 27 הורים ממשפחות שונות. כולם יהודים חילוניים, שיש להם ילד אחד לפחות בקבוצת הגיל האמורה.
שנות העשרים מאופיינות אצל ילדינו במעבר ממושך מהתבגרות לבגרות, בחיפוש אחר זהות עצמית ובדחיית התחייבויות ארוכות טווח. כמו כן, הצעירים בגיל הזה מתנסים בדרך כלל במגוון עבודות זמניות, בקשרי זוגיות ובמסלולי לימוד משתנים. בשונה מהוריהם, רובם נוטים לדחות את גיל הנישואין וההורות ואת בחירת התחום המקצועי שבו יתמקדו במהלך חייהם – וכתוצאה מכך רבים מהם גם ממשיכים להתגורר בבית ההורים.
מתוצאות המחקר עולה, כי מרבית ההורים הביעו עמדות חיוביות לצד קשיים משמעותיים הנובעים ממגורים משותפים עם ילדיהם בגילאי 30-20. רגשות חיוביים ותמיכה בילדים באו לידי ביטוי בעיקר במקרים שבהם ההורה יכול היה לזהות כיוון של התקדמות אצל בנו/בתו הצעיר/ה בתחום האקדמי ובתכנון עתידי קונקרטי לקראת עצמאות ואחריות. הורים שילדיהם אינם לומדים או עובדים הביעו קונפליקטים וביקורת, שנבעו מכך שהם פירשו את המצב הקיים כבלבול של הצעיר/ה, חוסר נכונות לשאת באחריות והיעדר תכנון עתידי. בהשוואה בין ההורים, יותר אימהות מאבות הביעו תחושות דאגה כלפי עתיד הילד וביקורת כלפיו/ה, וגם חוו יותר קונפליקטים עם הילדים (בעיקר סביב היעדר פרטיות וביקורת על סגנון חיים). לעומתן, יותר אבות תיארו קונפליקטים על נושאים כספיים. עם זאת, אימהות הביעו במידה רבה גם עמדות חיוביות יותר כלפי ההזדמנות ליהנות מהקשר עם בנם או בתם בשלב הזה בחיים, לקבל מילדם עזרה פיזית ולשמוח מהיכולת להמשיך ולהעניק לו טיפול.
הסתכלות כוללת על ממצאי המחקר השונים מעלה כי הורים חווים התמודדות משמעותית ממגורים משותפים עם ילדיהם בגיל הבגרות הצעירה.
אבות בשינוי: קשיים ופתרונות בהשתלבות האבות במערך המשפחתי
איך מתגבשת הנטייה המינית בגיל ההתבגרות?
400 חברים בפייסבוק? זה עדיין לא אומר כלום על כישוריו החברתיים
