“לתופעה הזו של תשלומי הורים ישנן השלכות כלליות יותר, שצריכות להדאיג גם את ההורים המסוגלים לעמוד בתשלומים ומצליחים לרכוש בעבור ילדיהם חינוך מצוין. תופעת תשלומי ההורים מעודדת את משרד החינוך להזניח את מערכת החינוך הציבורית, ומייצרת לנו בפועל שני סוגים של מערכות חינוך…”
כמעט כל הורה לילדים בבית ספר מכיר את זה: בתחילת השנה, יחד עם רשימת תלמידי הכיתה, בחירת ועד הורים והיכרות עם המחנכת, מגיעה רשימת התשלומים. לפעמים הם מכונים “דמי שכלול”, והם כוללים תשלום בעבור טיולים, אירועים ופעילויות מחוץ לבית הספר. חלק אחר מוקצה לטובת “תל”ן” – שיעורי העשרה בתחומי אמנות, מדע, תנועה ומה לא. התשלומים האלה יכולים להגיע לאלפי שקלים בשנה בעבור כל ילד, וההורים חורקים שיניים, מקטרים – ומשלמים. כי החינוך של ילדיהם הוא הדבר החשוב ביותר מבחינתם. כי הם לא מעזים לדמיין אפילו מצב שבו הילדה תצטרך לשמוע מול כל הכיתה שרק ההורים שלה לא שילמו. כי חשוב שהילד יוכל לצאת לטיול השנתי כמו כולם. התשלומים הללו, שמסתכמים במיליארדי שקלים מדי שנה, הפכו להיות מס הורים שהולך ומכביד על יותר ויותר משפחות. הורים שאינם מסוגלים לעמוד בהוצאה מתחננים שיאפשרו לילדיהם לצאת לטיול או להשתתף בפעילויות למרות שהם לא שילמו, ויש גם כאלה שבלית ברירה מוציאים את הילד מבית הספר השכונתי, מנתקים אותו מהחברים, ומעבירים אותו לבית ספר זול יותר, טוב פחות, לפעמים הרחק מהבית. משפחות עניות היו אמנם הראשונות לשלם את המחיר, אולם היום כבר מתחילים לשמוע קול זעקה גם מאנשי הייטק, מנהלי כספים ואנשי אקדמיה. גם הם כבר מתקשים לעמוד בסכומים שרק הולכים וגדלים.
תופעה ללא גבולות: בין הרצוי למצוי
למרבה הפלא, ועדת החינוך של הכנסת אישרה אתמול (19/7/2016) את גביית “תשלומי רשות” של הורים לבתי הספר לשנת הלימודים הבאה (תשע”ז), למרות מחאתם של ארגוני ההורים. אנחנו נוטים לחשוב על הנושא הזה בהקשר של יוקר המחיה והצורך של המשפחות לאזן בין כל ההוצאות. אנחנו שואלים את עצמנו מה היינו מעדיפים – עם או בלי התשלומים. אולם לתופעה הזו של תשלומי הורים ישנן השלכות כלליות יותר, שצריכות להדאיג גם את ההורים שיכולים לעמוד בתשלומים ומצליחים לרכוש בעבור ילדיהם חינוך מצוין. תופעת תשלומי ההורים מעודדת את משרד החינוך להזניח את מערכת החינוך הציבורית, ומייצרת לנו בפועל שני סוגים של מערכות חינוך – שתיהן ציבוריות אך ההבדל ביניהן כמו שמים וארץ. וכאשר ילדים ממשפחות מעוטות יכולת מקבלים חינוך גרוע, התוצאה היא נזק לכלכלה, לחברה ולדמוקרטיה – ועל כך כולנו משלמים.
אין זה סוד שבמקביל לגידול בפערים הכלכליים-חברתיים בישראל, מערכת החינוך שלנו רחוקה מלהיות מצוינת. בין אם הסיבה לכך היא תקצוב לא מספק או ניהול גרוע, את התוצאות כולנו מכירים: כיתות צפופות, מורים שהשכר שלהם נמוך מדי ולפעמים אינם כשירים לביצוע העבודה, אלימות בבתי הספר, ותוצאות עלובות במבחני השוואה בינלאומיים. כשזה המצב, לא פלא שהורים שיכולים להרשות לעצמם יעדיפו לשלם כסף כדי לקבל יותר מבתי הספר: יותר שעות תגבור, יותר תשתיות, יותר העשרה. אלא שכאן בדיוק היה צריך להיכנס משרד החינוך ולקבוע גבולות ברורים. אילו? למשל, שאף ילד לא יורחק מפעילות בית ספרית עקב כך שהוריו לא שילמו; שתהיה הפרדה ברורה בין שעות הלימוד הבסיסיות, החינמיות, לבין פעילות ההעשרה, שיכולה להיות במתכונת של חוגים אחרי שעות הלימודים; שההורים ידעו בדיוק לאן הולך הכסף שלהם ויוכלו להשוות עם בתי ספר אחרים. אבל לא כך הדבר. בפועל, משרד החינוך נותן לתופעה להשתולל, ומדיון שהתקיים בכנסת עולה כי 30 אחוזים מבתי הספר כלל לא מדווחים למשרד החינוך על הסכומים שהם גובים, ואילו את הדיווחים של האחרים, שכן מועברים, משרד החינוך אפילו לא טורח לבדוק.
ח”כ מרגי נתן תקווה
מדי שנה, במהלך חופשת הקיץ, פונה משרד החינוך אל ועדת החינוך של הכנסת ומבקש את אישורה לתשלומי הורים לשנת הלימודים הקרובה. בעבור הח”כים החברים בוועדת החינוך זו ההזדמנות להציב למשרד החינוך דרישות בעניין. אחרי הכול, זהו בדיוק תפקידה של הכנסת: לפקח על עבודת הממשלה. אלא מה? פעילי המשמר החברתי, המלווים את פעילות הכנסת מאז 2011, שומעים שנה אחר שנה איך בדיונים הללו צועקים הח”כים ומגנים את תשלומי ההורים, אבל ברגע האמת הם מאשרים את התשלומים בדיוק כפי שמשרד החינוך רוצה. כך הם מאפשרים לתופעה הזו להימשך. בדיון האחרון, שכאמור התקיים השבוע, אפשר היה לזהות ניצנים לשינוי: חברי הוועדה אמנם אישרו את התשלומים, אך מהדברים שנאמרו ניכר כי הם מתחילים להבין שהבדיחה על חשבונם ושהציבור מאבד סבלנות. את הבשורה המעודדת ביותר השמיע ח”כ יעקב מרגי (ש”ס), שהכריז כי יקדם חקיקה לטיפול בתופעה. לחקיקה כזו יש סיכוי אך ורק אם ההורים ישמיעו מחאה עקבית וברורה נגד העניין. אחרת, נצטרך להסתפק בריטואל הקבוע: מוחים – ומאשרים.
הכותבת היא מנכ”לית המשמר החברתי – עמותה אשר הוקמה במהלך המחאה החברתית בקיץ 2011, ופועלת לקירוב הציבור לכנסת ולמען צדק חברתי
עוד על ההפרטה בעקבות תשלומי ההורים. דעה
