קוראים לי רועי ואני בן 13. בזמן האחרון אני מרגיש שההורים שלי דורשים ממני הרבה יותר ממה שדרשו בעבר. פתאום הם מצפים שאעזור במטלות שונות בבית, שאשמור על אחיי הקטנים, שאלך ברגל לחוגים (עד היום היו מסיעים אותי) וגם שאביא ציונים יותר טובים. ניסיתי לשוחח איתם, אבל כל פעם שאנחנו מדברים השיחה מסתיימת בזה שהם קוראים לי “מפונק”, ואז אני כועס ומסתגר בחדרי.
[credit]מאת: אלה שלומקוביץ[/credit]
רועי היקר, מה שקורה בינך לבין הוריך אופייני מאוד לקשר שבין הורים לילדים בגיל ההתבגרות. הסיבה לכך היא, סביר להניח, שהוריך חושבים שבגילך אתה כבר מוכן להיות מבוגר, והם רוצים להרגיל אותך לשאת באחריות של “עולם המבוגרים”. בגיל ההתבגרות גם הילדים עצמם רוצים להתבגר, אך טבעי שהם רוצים לקבל את הזכויות של הבוגרים מבלי לשאת באחריות שהם מחויבים לה. כך נוצרות מריבות שבהן כל אחד מהצדדים – הילד וההורים – מאשים את הצד השני: הילדים מרגישים שההורים מתלוננים בלי סיבה, וההורים מרגישים שהילדים שלהם “מפונקים”.
כדי לפתור את הבעיה חשוב שתבין, לפני הכול, שאתה והוריך נמצאים באותו צד, וכדאי גם שתגיד זאת להוריך. לאחר מכן, אני ממליצה לך לשבת איתם לשיחה כנה של תיאום ציפיות, שבה תחליטו יחד מהם הדברים שתעשה בבית. בשיחה הזו חשוב להדגיש שמעתה ואילך לשני הצדדים יש אחריות, וכי חלק בלתי נפרד מהאחריות הזו היא לעמוד בדברים שתתחייב אליהם בשיחה. כלומר, אם תחליטו שאתה משתפר בלימודים, אז אתה הוא האחראי לכך שזה יקרה (גם אם ההורים הבטיחו שהם יעשו משהו ולא יעשו, זו עדיין אחריותך).
לסיום, אני רוצה לומר שהיכולת שלך לשאול שאלה כזו והרצון לפתור את הריב בינך לבין ההורים מעידים על מערכת היחסים הטובה שלכם, ועל מי שאתה. אני מאמינה שברגע שבו תשוחחו, הדרך לפתרונות תהיה פשוטה. בהצלחה!
הכותבת היא מנחת הורים למתבגרים, בעלת שני תארים בחינוך ומנחת קבוצות מוסמכת, מעבירה סדנאות בנושא: ארגז הכלים להורים למתבגרים
